אהוד ברק, האם תצמצם הפער המעמדי?
מכתב גלוי לאהוד ברק: בנאומך בכינוס מחוז הקיבוצים של מפלגת העבודה הצלחת להצטייר כמנהיג שמאל להוט וערכי, אבל בנושא אחד לא הייתי מספיק נחרץ: האם תוביל מאבק בצמצום הפערים המעמדיים בישראל, או שמא תעמוד מהצד ותכריז על קרב אבוד?
גילוי נאות. הגעתי לכינוס בתחושה קשה מאד לגביך. חשבתי לומר לך מעל לבמה כי התרומה הגדולה ביותר שתוכל לתת למפלגה החבוטה שלנו היא להודיע על פרישתך ממנה. לא על חשבון היותך שר ביטחון כמובן. אולי מאז ימי דיין הראשונים לא ידע שר בטחון תמיכה כה רחבה מהציבור.
מאידך גיסא, תחת הנהגתך הגיעה האהדה למפלגת העבודה לשפל של כל הזמנים. לא 'רק' בקלפי בפברואר האחרון אלא בכל הסקרים ובכל שיחות הסלון והרחוב. חשבתי לבקש ממך להסיק את המסקנות, וליישם על עצמך את הכלל שאתה מזכיר לא פעם ולא פעמיים, ובצדק [גם שלי מסכימה אתך]: 'המפלגה היא רק כלי, המדינה היא המטרה' [וכמובן שהמדינה היא כלי שמטרתו לשרת את האדם והחברה]. אדרבא, הואיל ואתה נכשל במפלגה ומצליח במדינה, מה לך להשחית את זמנך עם טרחנים מהסוג המאכלס לעשרותיהם את מחוז הקבוצים.
עוד חשבתי לומר לך, שאני מבין ללבך. אתה אולי חשבת שתתקבל במחיאות כפיים על ידי חברי המחוז, שהם קודם כל יהודים אזרחים של מדינת ישראל, על תרומתך העצומה לקידום מעמדה המדיני העגום של המדינה בקרב העמים. ובמקום לקבל תמיכה על כך שאתה מצליח להיות גם שר ביטחון, גם שר חוץ ואפילו תת-שר לעניני תקציב המדינה, אתה מוצא עצמך בעיצומו של ויכוח אנכרוניסטי, שמתחיל בסיסמא מקראית ריקה מתוכן – 'כי לי הארץ' – ומסתיים בדרישה נוקבת ממך לדאוג כי הקיבוצים לא יופלו במסגרת הרפורמה בקרקעות, שהיא לדעת רבים הכרח, מה גם שמדובר בסעיף בהסכם הקואליציוני.
אבל הופתעתי. הקשבתך והערותיך העניניות לאורך שעתיים של דיון לא פשוט, ובעיקר דבריך בסיום גרמו לי למחשבה שניה, שמא אתה בכל זאת איש תנועת העבודה המתיימרת עדין, בקושי ובגמגום, לשאת את הדו-נס, הציוני-סוציאליסטי.
בכינוס דיברת בלהט רב. הלהט שלך דיבר אלי. חשתי שהוא דיבר אל רבים, גם אם לא לכולם.
בדבריך יצאת נגד ההנגדה בין 'ערכים' מול 'מעשים', 'דקלרציה' מול 'אופרציה', וכיו"ב. אין לי אלא להסכים אתך בענין זה. ההנגדה בין המישור האידיאולוגי לבין זה הפרקטי היא מלאכותית. עם זאת, ברצוני לשמוע ממך דברים מפורשים יותר, בנוגע לשני ענינים מרכזיים יותר שעלו בדבריך.
הדבר הראשון הוא אי-קדושת הטקסט. התחלת בתנ"ך, עברת למשנה והגעת לכתבי הרצל, ברל ודוד בן גוריון. 'הפוך והפוך בה דכולי בה', ציטטת נכון, ואני תוהה האם דברים אלו אין כוחם יפה גם להסכם הקואליציוני. שכן אם טקסט
השאלה השניה חוזרת לענין הערכי. אמרת בכינוס וחזרת והדגשת כי 'היריב האמיתי הוא מחוץ לאולם הזה', וכי 'המכנה המשותף בינינו רב על המפריד'. אני נוטה להסכים לקביעתך זו, אם כי קצת באינוס-עצמי, מתוך עמדה ערכית-היסטורית המסתכמת במלים הבעייתיות 'נאמנות מפלגתית' [כי אולי מפלגתנו כפי שאומרים רבים בישראל מזמן פשטה את הרגל]. עם זאת, הואיל מכיר היטב את הסוגיות הקבוציות העומדות על הפרק, התיחסת להבדל בין הדרך השיתופית לבין המפריטה. ביקשת כי נשמור על כבוד הדדי. זה מקובל כמובן, אבל נשאלת השאלה כיצד אתה סבור ניתן ליישב בין שתי תפיסות עולם מנוגדות אלו? לשם מה לו לחבר קיבוץ לשייך לעצמו דירה למשל אם לא כדי שיוכל לסחור בה?
אכן. ביני לבין עמיתי מפריטי-הקיבוץ שורה ארוכה וחשובה של מכנים משותפים: הם ואני ציוניים; הם ואני חילוניים; הם ואני מעוניינים להגיע לפשרה ולשלום עם העולם הערבי והמוסלמי הקרוב והרחוק; הם ואני בעד חיי יצירה ועבודה; הם ואני בעד חינוך פתוח, רחב אופקים ועשיר ביטוי; הם ואני בעד שרות לאומי משמעותי, בצבא או בארגון ממלכתי אחר. אכן רשימה ארוכה מאד של מכנים משותפים.
אלא שלרפורמה המוצעת במעמד קרקעות המדינה יש מימד אחד שאמנם שזור וקשור בכל אלו, אבל הוא עומד לכשעצמו, והוא הוא לב ליבו של הויכוח: האם אנחנו, דור רביעי של תנועת העבודה הציונית, סבורים שיש לעשות עוד כדי להפחית את הפערים המעמדיים בישראל, או שמא גם אנו מצטרפים לאלו החושבים כי 'אין מה לעשות', 'השתנו הזמנים', 'זו המציאות', 'היום הכסף מדבר' ושאר סיסמאות פסיבדו-היסטוריות שמטרתן לתת צידוק מטא-פוליטי, מטא-היסטורי, למהלך פוליטי-היסטורי-קונקרטי ופשוט להגדרה: השאלה המעמדית בישראל. שאלת הפערים בישראל. שאלת החברה בישראל.
נתניהו מבין את זה ולכן הוא רואה ברפורמה הזו את ספינת הדגל המעמדית, הכלכלית והחברתית שלו.
אני משוכנע שגם אתה מבין את זה. אני גם משוכנע כי כמוני אתה יודע שבכל המקומות בהם גדלו הפערים המעמדיים, נהרסה החברה והלכה לעולמה הדמוקרטיה. אתה שואל בוודאי 'מה אני מציע?'.
שני דברים: האחד, בכוונות – לשמוע ממך דברים ברורים אודות הפערים בישראל והדרכים להקטנתם. השני, בתוצאות – שתפעל במסגרת האפשרויות העומדות לרשותך כרגע ליישם את הכוונות בהקשר של הרפורמה המדוברת. אתה יכול להיות סמוך ובטוח, כי גם כשלון חלקי אפילו במישור התוצאות, יתקבל באהדה לנוכח דיבור ברור אודות הכוונות. את הצורך לשבור את ההנגדה הזו, למדתי גם ממך, היום.
נא להמתין לטעינת התגובות
