בוז'י לא עונה: מי יציל את ער"ן?
אחד, השאירו אותו לבד בליל הסדר. אחת, בעלה אומר שיש לה מוח קטן. אחד, רוצה להתאבד. הם מתקשרים לער"ן. מקשיבים להם. אבל עכשיו ער"ן במינוס של חמישה מיליון שקל. מי מקשיב להם?
"ואת", אומרת ליאורה חקלאי לפומית השפופרת, "את חושבת שיש לך שכל קטן? את חושבת שאת כלבה?". האישה מהצד האחר של הפומית בוכה. הגבר שהיא נשואה לו וגם ילדה איתו חמישה ילדים, כך היא מספרת, חוזר הביתה מהעבודה ולא מוכן לדבר איתה. הוא ניגש ישר לטלוויזיה, מדליק אותה, אוכל את האוכל שהכינה ולא מחליף איתה מילה למעט משני משפטים "את כלבה" ו"יש לך שכל קטן".
"אולי הוא צודק", אומרת האישה בקול מהוסס לחקלאי, "אולי כשאני מבקשת ממנו לדבר איתי זה יותר מדי", ושוב הקול שלה מתרסק לחלקיקים. "לא, לא, לא", משיבה לה בקול נחוש חקלאי, מתנדבת בער"ן כבר עשרים שנים, "זה טבעי לגמרי שתבקשי מהבעל שלך לדבר איתך, את אישה רגילה לגמרי, השכל שלך מצוין", היא חוזרת ואומרת שוב ושוב. ואחרי 40 דקות האישה מהצד השני של הפומית אומרת, "השכל שלי מצוין, אני יודעת את זה, אני גם יודעת שאני צודקת. אני אבקש ממנו בערב לדבר איתי שוב, עכשיו אני בטוחה שזה בסדר לבקש את זה".
"כגרושה", היא מתוודה, "אני מעדיפה את המשמרות של ערבי שישי וערבי חג. כשנכנס ערב החג, אני קונה לי סנדוויץ' ונכנסת למקלט
שאלתי אם הוא רוצה לשיר והוא התחיל לשיר. במשך 25 דקות הוא שר, והרגשתי איך הבדידות שלו נוגעת בשלי. כי אני הרי בדיוק באותו מצב כמוהו. גרושה עם ילדים - שהלכו בערב פסח עם אבא - ולבד בחג. הוא שר, ולי זלגו דמעות".
ער"ן הוא הסטסטוסקופ של החברה הישראלית, שכרבע מתושביה מסומנים כשרויים במצוקה נפשית וזקוקים לטיפול, כך דווח בסקר שערך השנה מכון המחקר ברוקדייל. לבדידות קיומית, כידוע, אין אפיון של גיל, מצב אקונומי או גיאוגרפי. בכל עשרת הסניפים של ער"ן בארץ מתקבלות מינימום 45 שיחות כל יום, 150 אלף בשנה. 800 מהן הן שיחות אובדניות. שיחה אובדנית היא שיחה עם אדם שהחליט לשים קץ לחייו. בתקופה הזאת, שבה מיישמים את הרפורמה במשרד הבריאות, שעל פיה מוחזרים חולי נפש לקהילה, המצב מחריף. אנשים במצוקה מתקשרים לעובדים הסוציאליים, שגם התקנים שלהם הולכים ומתקצצים, ומכיוון שהם מקבלים תורים לחודשיים-שלושה קדימה, הם נשארים בבדידות עצומה. הכתובת שנותרה להם היא ער"ן.
דניאל גינסברג, עורך דין, בן 40, ממלא בהתנדבות את תפקיד יושב ראש ער"ן בעשר השנים האחרונות. אני מבקשת ממנו לשחזר את המשמרת האחרונה שלו, והוא מתאר שתי שיחות יוצאות דופן. הראשונה, גבר שצלצל ואמר שזאת שיחת פרידה שלו מהחיים. מה עושים? "במצב כזה, התפקיד הראשון שלי הוא לעשות בירור מהיר אם מדובר בשיחה על אובדנות או אם יש פה הליך מעשי. שאלתי בזהירות והוא אמר שמונח מולו על השולחן אקדח טעון, והוסיף שכל הכוונה שלו היא לעשות וידוי פרידה והוא מבקש שלא יעצרו אותו מלעשות את המעשה הזה. התפתחה שיחה שהיתה בעיקר מונולוג שלו, ובה הוא סיפר שהסיבה שהוא רוצה לסיים עם החיים היא שהוא נקלע לשבר כלכלי, לווה כסף מכל החברים שלו ונשבע להחזיר, ועכשיו הוא מבין שאין לו איך להחזיר. הוא לא יכול להסתכל להם בעיניים ולכן איבד את הטעם בחייו.
"בשיחה מהסוג הזה אני יכול להפעיל 'נוהל שיחה אובדנית'. לאט לאט אני מברר איתו איפה הוא גר ומכין אותו לכך שהמשטרה תדפוק לו על הדלת. וכך היה, המשטרה עצרה את התהליך. יחד עם זה לאדם הזה יש זכות מלאה לא לתת לי פרטים ואני אכבד את רצונו. אף פעם לא נאתר ונשלח אדם לאשפוז כפוי בניגוד לרצונו.
"השיחה השנייה של אותה משמרת היתה עם זוג חרדים שהיה ביניהם ריב גדול כי האישה לא רצתה ללכת למשפחה של הבעל בערב החג. הם צלצלו אליי צורחים אחד על השני בטירוף. ואני מצאתי את עצמי בתפקיד הרב מול זוג מבוגר שיש לו קודים תרבותיים שרחוקים ממני קילומטרים. ביקשתי מכל אחד מהם לחזור על המשפט שהשני אמר, וככה לאט לאט הם התחילו להקשיב והפסיקו לצרוח באופן אוטומטי. תוך חצי שעה הכל נרגע, והם נפרדו ממני ואמרו שימשיכו לדבר לבד".
לפני שבוע הגיע דניאל גינסברג למשרדו של שר הרווחה יצחק בוז'י הרצוג. הוא סיפר לו שהגירעון של ער"ן עומד על חמישה מיליון שקל בגלל הפסקת התרומות מארצות הברית. ער"ן ממומנת ברובה על ידי תרומות. אחד מ-25 אלף ארגונים המשתייכים למגזר השלישי. כמעט כולם לא נתמכים על ידי המדינה. כתוצאה מהמשבר, נאלץ גינסברג לסגור את שירותי הלילה של ער"ן. היום מי שמתקשר 1201 בין השעות שמונה בערב לשמונה בבוקר, לא יקבל מענה.
ואחרי שסיפר להרצוג על הבעיה, קרה דבר מוזר, מתאר גינסברג. "במקום להגיד לי כל הכבוד על זה שער"ן דאג עצמו 40 שנים, השר כעס עליי שאני מבקש כסף. מסתבר שאני מתחרה עכשיו בבתי תמחוי, ילדים במצוקה, נשים באלימות ומה לא. והשר כועס כי אני מפריע. אבל יש לו קרן של עשרה מיליון שקל למגזר השלישי, למה שלא יפתח אותה? כולנו עובדים בער"ן בהתנדבות מלאה. הכספים שלנו מיועדים להשתלמות ולתחזוק מינימלי של המבנים. השירותים, עמדת הקפה. אבל כל אדם שעובד פה יוצא מהמקום הזה עם לב רחב. גם כי הוא הכניס את הבעיות האישיות שלו לפרופרציה וגם הוא עשה משהו משמעותי עבור אדם אחר".
נא להמתין לטעינת התגובות
