שכם המאיימת הפכה לפריז קטנה
המחסומים הוסרו וכעת בתי הקפה שוקקים ובתי הקולנוע מלאים. בעיר הראשונה בגדה ששלחה נערים מתאבדים רוקדים בימים אלה ברחובות
למרות המטפחת המסורתית שעוטפת את ראשה, האם נראית צעירה דיה כדי להיחשב לאחותה. לאחר התלבטות קצרה מתקבלת ההחלטה. הולכים על הסנדל האפור. המוכר מבקש 110 שקלים. הבחורה משלמת, ויוצאת מהחנות בחיוך.
זו סיטואציה בנאלית. חסרת חשיבות, כמעט. הרי באותו זמן, אפשר להמר בבטחה, אלפי בנות ואמהות ברחבי העולם מדדו נעליים, התלבטו וקנו. אך כאשר חנות הנעליים ממוקמת במרכז שכם, גם מסע קניות קטן מעיד על השינוי הדרמטי שחל בעיר שכונתה "בירת הטרור הפלסטיני".
" עד לפני מספר חודשים, לא היו הרבה אנשים שהיו מסוגלים לקנות נעל במאה שקל ועוד בלי להתמקח", אומר איאד, בעל החנות. הוא פתח את החנות בשנת 2000, אך לרוע מזלו, זמן קצר לאחר מכן פרצה אינתיפאדת אל-אקצה. שמונה שנים הוא שרד בקושי, אבל עכשיו העסקים פורחים. "שנת 2009 היא השנה הטובה ביותר שהייתה לי", הוא אומר, "המכירות עלו ב-90 אחוז. האינתיפאדה, עד כמה שזה תלוי בנו, הסתיימה".
משהו טוב קורה בשכם. הרשות הפלסטינית, הסוחרים המקומיים, האו"ם וצה"ל, כולם מודים שהעיר חוזרת לשגשג ותופסת מחדש את מקומה כמרכז הסחר והכלכלה הפלסטינית. לאחר כשמונה שנים של סגר חונק, של מחסומים מייאשים, של מגבלות תנועה ופעילות צבאית אינטנסיבית, התושבים חוזרים לנהל אורח חיים נורמלי. השיפור הכלכלי, מבהירים הפלסטינים, לא יוכל לפצות על השאיפות הפוליטיות, אבל כרגע, כולם נהנים מהאווירה החדשה.
המטמורפוזה של שכם מורגשת כבר מהכניסה לעיר. במבט ראשון, נדמה כי מחסום חווארה השער הראשי אל העיר נטוש לחלוטין. זו תמונה סוריאליסטית. בצדו הישראלי של המחסום נמצא מגרש
מגרש החנייה עומד כעת בשיממונו, ריק לחלוטין. מעבר חווארה עבר הסבה וכעת מותרת בו רק תנועה של כלי רכב. התנועה אל תוך שכם וממנה החוצה זורמת בקלות. התורים הזוועתיים נעלמו. ההקלות במחסומים, שהחלו לפני כחודשיים, נתנו את הדחיפה הראשונה לשכם.
"להבדיל מבעבר, שכם אינה מכותרת היום", אומר גורם צבאי בכיר, "התנועה בשכם הותאמה לנהלים החדשים, בדומה ליתר הערים ביהודה ושומרון. קודם כל, יש הרבה פחות מחסומים. גם שיטת העבודה השתנתה: המחסום אמנם נשאר, אבל עכשיו הוא מתפקד כמעבר תנועה.
למשל, אם בעבר הייתה מגבלת יציאה בהתאם לגיל, היום כל אחד יכול לצאת, לאחר בדיקה קצרה של תעודת הזהות. תושבי העיר לא צריכים אישורי תנועה, ולכן כמות הבקשות ירדה משמעותית. זה מקל מאוד על האנשים".
גם נציגי האו"ם, שעוקבים בקפדנות אחרי הגבלות התנועה בשטחים, מודים שהמצב בשכם השתפר. "מאז תחילת 2009 יש שיפור איטי, אבל משמעותי, במצב הכלכלי והמסחרי בשכם", נכתב בדוח של האו"ם, שמתבסס על נתונים פלסטיניים, "הצמיחה מיוחסת, במידה רבה, לצעדים שנקטה ישראל בחודשים האחרונים, שהקלו על התנועה משכם ואליה".
עם זאת, גורם באו"ם טוען כי יש עדיין דברים נוספים שניתן לעשות, כדי להקל עוד יותר על האוכלוסייה הפלסטינית, כמו פתיחה של המעברים לשעות ארוכות יותר.
הקלה משמעותית הוענקה במחסום עווארתה, שמשמש להעברת סחורות. מאז שנת 2003, משאיות שיצאו משכם דרך מחסום עווארתה היו צריכות אישור תנועה מיוחד, או להעביר את הסחורות בשיטת "גב אל גב": כלומר, משאית פלסטינית מגיעה למחסום, פורקת סחורה וזו מועמסת על משאית ישראלית.
הפריקה והטעינה הכפולות ייקרו מאוד את העסקאות ופגעה בתחרותיות של הסחורות הפלסטיניות. לפני כחודשיים הוסרו ההגבלות. בעקבות זאת, עוברות במחסום 750-700 משאיות מדי יום, בהשוואה ל-250 משאיות עד לפני מספר חודשים. זמן ההמתנה הממוצע במחסום צומצם משעתיים ל-20 דקות בלבד.
אחת הסיבות שאפשרו את הקלות התנועה היא שיפור המצב הביטחוני. "יש ירידה משמעותית ברמת האיומים", אומר גורם צבאי בכיר, "ראשית, הפעילות של כוחותינו נמשכת לאורך תקופה ארוכה. הפעילות כרגע היא ממוקדת מודיעינית. זה מונע מתשתיות הטרור להתפתח. גם הסכם החנינה למבוקשים הוציא גורמי טרור רבים ממשוואת האלימות. בנוסף לכך, מנגנוני הביטחון הפלסטיניים עובדים בצורה אפקטיבית".
"במהלך השנתיים האחרונות מנגנוני הביטחון השתפרו בצורה דרמטית, גם ברמת הפעילות וגם ברמת היכולת", אומר לואיי סעדי, "לא רק הנשק טוב יותר, אפילו המדים חדשים. בכל אותה תקופה המנגנונים השקיעו מאמצים אדירים כדי להגיע למצב שבו אנחנו נמצאים היום".
"המנגנונים האלה פועלים כנגד כל מי שמפר את החוק, בין אם מדובר בגורמים פליליים ובין אם בגורמים ביטחוניים", אומר לואיי, ברמז ברור לחמאס. "יש עדיפות לפעילות כנגד חוליות טרור, בין אם מדובר בתשתיות צבאיות ובין אם בגורמים שקשורים להעברות כספים ולמימון", אומר סעדי, "אנחנו שולטים היטב במצב הביטחוני. לא נחזור על מה שקרה בעזה. בשום אופן לא. למדנו לקח ממה שקרה שם. לא נהיה חלשים גם בגדה המערבית".
עם זאת, הוא מבהיר כי הרשות הפלסטינית מצפה שצה"ל יפסיק לפעול לחלוטין בתוך שכם. "אם יש משטרה וביטחון פלסטיני, למה הם נכנסים לשכם?", הוא שואל, "תנו למנגונים סמכויות מלאות". כיום המנגנונים הפלסטיניים מפסיקים לפעול בשעה אחת בלילה. כל השוטרים הפלסטיניים צריכים להישאר במפקדות שלהם. בשעות האלה צה"ל עשוי לפעול בעיר, לכן נוכחות של כוחות פלסטיניים חמושים או במדים אסורה בהחלט.
למרות שהשיפור המשמעותי החל רק בחודשיים האחרונים, חלק מאנשי העסקים המקומיים הרגישו מבעוד מועד את השינוי המתקרב. מרואן אל-מצרי, בעל חברת השקעות גדולה, זיהה את הצורך בתרבות פנאי והקים קולנוע חדיש, סינמה סיטי שמו, בקניון המפואר של שכם.
בסינמה סיטי של שכם, שהקמתו עלתה שני מיליון דולר, יש אולם קולנוע אחד. הכיסאות החדישים יובאו מגרמניה ומערכת הסראונד מארצות הברית. כרטיס עולה 25 שקל, עיקר הרווח מגיע מהקפטריה, אך המחירים עדיין זולים משמעותית בישראל: דלי גדול של פופקורן, למשל, עולה שישה שקלים.
מנהל הקולנוע, באשיר שקעה, בטוח שההשקעה הגבוהה תחזיר את עצמה. "בשכם היו שלושה בתי קולנוע, אבל כולם נסגרו במהלך האינתיפאדה", אומר בשיר, "לאנשים לא היה כסף והמצב הכלכלי והביטחוני לא אפשר להחזיק את בתי הקולנוע. בתקופה האחרונה היה ברור שאנשים בעיר מחפשים בידור. כרגע הקולנוע הוא האופציה הטובה ביותר".
בית הקולנוע הפלסטיני ממותג כרגע כבילוי לכל המשפחה. באשיר מעריך שהתושבים אמנם מעדיפים סרטים זרים, אבל העלות של סרט אמריקאי חדש היא גבוהה מדי. בינתיים, בסינמה סיטי מקרינים בעיקר סרטים מצריים. "כולם כאן מחכים ל'עומר וסאלמה2', זו קומדיה מצרית שוברת קופות", אומר פארוק אל-מצרי, הבן של הבעלים. בסרט הראשון עומר חיזר אחרי סאלמה. בסרט ההמשך עומר וסאלמה כבר נשואים, ותושבי שכם מתים לראות איך זה מסתדר.
פארוק, בן 21, לומד יחסים בינלאומיים באיטליה. הוא הגיע לשכם לחופשת הקיץ, לאחר היעדרות של חצי שנה. "העיר השתנתה מאוד", אומר פארוק, "רואים את זה במחסומים, מרגישים התעוררות מסוימת אצל התושבים. אנשים רוצים לבלות יותר". לדבריו, משפחתו הרגישה שקולנוע הוא צורך שחסר בעיר. "אנשים כאן רוצים לצאת ולבלות", אומר פארוק, "יש כאן דור צעיר שגדל בלי לדעת מה זה בית קולנוע".
משפחה נכנסת אל בית הקולנוע: אב, אם וחמישה ילדים. הם מסתכלים במבוכה על הפוסטרים, מתלחששים, מחייכים. מתברר שזו הפעם הראשונה שהם מבקרים בקולנוע. הם תוהים אם הם יוכלו להציץ פנימה, רק כדי לראות במה מדובר. פארוק מסכים, ואחד הסדרנים מאפשר להם להיכנס לאולם לשתי דקות, כדי להתרשם. הם צופים במסך הגדול ואז יוצאים החוצה.
"שכם קיבלה דחיפה משמעותית", אומר עומר האשם, סגן ראש לשכת המסחר בעיר, "סוחרים וחברות מסחריות, שעזבו את העיר, חוזרים כעת לשכם. עם זאת, רבים מהם שומרים גם על העסקים שהוקמו מחוץ לשכם, בגלל חוסר אמון. הם מפחדים שישראל תבטל את כל ההקלות והם ייפגעו. הם צריכים זמן כדי לראות שהעניינים כאן הם יציבים. אנשים לא רוצים לאבד שוב את כל רכושם. אני אישית צופה שיהיו עוד הקלות. לא חושב שתהיה נסיגה לאחור".
שכם נחשבת לבירה הכלכלית של הרשות הפלסטינית ומשמשת צומת לכל צפון הגדה. שם נמצא ריכוז העסקים הגדול ביותר. שליש מהעסקים בגדה נמצאים בשכם (מתוך כ-42 אלף עסקים). חברון ורמאללה, לשם ההשוואה, מחזיקות עשרה אחוזים מהעסקים. 23 אחוז מהתוצר הלאומי הגולמי הפלסטיני מרוכז בשכם.
בשיא האינתיפאדה, הגיעה האבטלה בעיר לשיעורים של 32-28 אחוז . נתוני הלמ"ס הפלסטיני, נכון לתחילת 2009 מצביעים כי האבטלה בשכם הצטמצמה לכדי 15-13 אחוז בלבד.
אך לדברי עומר האשם, הגורם המשמעותי במיוחד בתחייה הכלכלית של שכם הוא ערביי ישראל. לפני כחודשיים הותר לערבי ישראל להיכנס לעיר בימי שבת עם רכביהם הפרטיים. לפי נתונים פלסטיניים, מדי שבת נכנסים לשכם כ-50 אוטובוסים ועוד כ-400 רכבים פרטיים. בסך הכל מדובר בכ-4,000 ערבים ישראלים, שמגיעים לעיר כדי לעשות שופינג, לבלות, ולקנות סחורה בשווי של שני מיליון שקל.
"הסוחרים כאן מרוצים", אומר האשם, "אנחנו מקבלים מהם פידבקים כאלה. המכירות שלהם נמצאות בעלייה. הם מרגישים שהחיים חוזרים למסלולם. יש תחושה חזקה של אופטימיות". מרכז העיר אכן נראה שוקק חיים. האנשים ברחוב אינם ממהרים, אלא מוצאים זמן להביט בחלונות הראווה ואף נכנסים לחנויות וקונים.
"כל עוד אין מחסומים, הכל בסדר", אומר חוסאם, בעל חנות נעליים בשוק של שכם, "מאז שהסירו אותם, הכל השתפר. אצלי יש גידול של 70 אחוז במכירות. שכם היא בירת הכלכלה של הגדה. מגיעים מהכפרים הסמוכים, מגיעים מיתר ערי הגדה, מגיעים מישראל. יש תנועה מצוינת של קונים, בכל השבוע ובמיוחד ביום שבת. יש לי נעליים מייצור מקומי תוצרת שכם וחברון ונעליים תוצרת סין. הנעליים המקומיות יקרות יותר, אבל יש להן יותר ביקוש בגלל האיכות".
אך גם במצב הנוכחי, לא כולם מרוצים. שכם עמוסה בחנויות, וחלק מהסוחרים מרגישים שהם לא נהנים מהמצב החדש. "הם שקרנים", אומר מוסבאח, בעל חנות להלבשה תחתונה בכיכר המרכזית של שכם, שמפנה את טענותיו אל לשכת המסחר המקומית, "אין שום שיפור והרשות הפלסטינית לא עושה כלום לעזור לנו. המשכורות כאן נמוכות מאוד. בתחילת החודש אנשים קונים סחורה, אבל כשמגיעים ל-10 בחודש, נגמר לכולם הכסף והם מפסיקים לקנות".
על המדפים בכניסה לחנות מונחות ערימות של גרביים, תחתוני גברים וגופיות. למראה ההפתעה, מעל ראשו של מוסבאח תלויות כותנות סקסיות לנשים. הבגדים החושפניים, השקופים, אינם משתלבים בנוף המסורתי של שכם.
בקומה העליונה מחזיק מוסבאח מבחר גדול עוד יותר של הלבשה תחתונה, שלא הייתה מביישת אפילו את אמסטרדם. "אין עם זה שום בעיה", הוא אומר, "בתוך הבית שלו, כל אחד יכול ללבוש מה שהוא רוצה. הרבה אנשים קונים הלבשה תחתונה כזו. נשים קונות וגם גברים, שרוצים לפנק את הנשים שלהם".
אבל מוסבאח מתלונן גם על הלקוחות החדשים ששוטפים את העיר. "ערביי ישראל לא באמת קונים כאן", הוא אומר, "הם באים לאכול ולקנות דברים זולים: סבון, ירקות, פירות, עוף. שאר הדברים יותר זולים בישראל, כי ממילא הכל מגיע מסין. אז הם מגיעים ומתחילים להתמקח. רואים כותונת ב-50 שקל ומבקשים אותה ב-20. רואים גופייה בחמישה שקלים, ומבקשים שלוש בעשר".
כדי לעודד את הקניות בעיר, הכריזה שכם על "פסטיבל קניות": עשרות חנויות, בכל רחבי העיר, משתתפות בפסטיבל ולהקות בידור עורכות מופעי רחוב עבור התושבים. הפסטיבל נפתח ב-15 ביולי והוא אמור להימשך חודש ימים. המארגנים ציפו לרבע מיליון מבקרים, אך תוך פחות משבועיים הגיעו למעלה מ-280 אלף. לפי הערכות פלסטיניות, כ-80 אלף מהמבקרים הם ערבים ישראלים. ביום ראשון שרפו את הבימה המרכזית. אף אחד לא יודע מי. אפשר רק לנחש.
פעילות הבידור המרכזית של הפסטיבל, שמיועדת הפעם עבור ילדי שכם, מתרחשת בלב שכונת רפידיה. ניידת משטרה חוסמת את הכביש ומאפשרת לעשרות אנשים, רובם ילדים, לעמוד על הכביש. האנשים יוצרים מעגל גדול, ובתוכו מתרוצצים מספר ליצנים, חברי להקת התיאטרון מי שוואר. כ-15 ילדים עומדים אף הם בתוך המעגל, משחקים "ים-יבשה". הם קופצים קדימה ואחורה אל תוך חישוקים, בהתאם לקריאות של המנחה.
לפתע מתחילים הרמקולים של הלהקה להשמיע שיר היפ הופ. נור ונור מתחילות לרקוד בהתלהבות ולהפעיל את יתר הילדים. שכם הייתה העיר הראשונה ששלחה לישראל מחבלים מתאבדים בני 15. נראה שהיום היא מעדיפה שילדיה ירקדו ברחובות.
נא להמתין לטעינת התגובות
