שוב "עוקץ ניגרי": כך זה עבד הפעם
החודש עצרה המשטרה כמה גברים בחשד שהונו קשישים אמריקאים בשיטת "עוקץ ניגרי" וגרפו מיליונים. "קול שהביא כסף", אמרו החשודים
במטה האף-בי-איי בניו יורק היו המומים. מול הסוכנים הפדרלים, בשידור חי, נראו הנוכלים הישראלים בפעולה. המצלמות שהתקינו עמיתיהם הישראלים, אנשי החוליה הטכנית של היחידה הסמויה, תיעדו את האנשים שהוציאו במשך שבועות מיליוני דולרים מקשישים אמריקאים תמימים. חומר הראיות היה מונח לפניהם. כל שנותר לאנשי מפלג ההונאה במשטרת תל אביב הוא לבצע מעצר.
הכל עניין של טכנולוגיה וזריזות. לפני כחודשיים, באישון לילה, הגיעו אנשי הסמויה לבית ישן ברחוב הנגב בדרום תל אביב. נוהל "כניסה שקטה". שותלים מצלמות וידיאו זעירות, מערכת הקלטת קול, מערכת שידור מוצפנת - ויוצאים. במשך חמישה שבועות שידרו המצלמות ומערכות הקול את כל מה שנעשה במקום. תיעוד ראשון ומדוקדק של "העוקץ הניגרי". בכורה עולמית של הונאה שלעבריינים הישראלים יש מקום מכובד בהיסטוריה שלה.
רק לפני שנה עצרו חוקרי משטרת תל אביב תשעה חשודים ישראלים, שגרפו על פי החשד מיליוני דולרים מאזרחים אמריקאים. השיטה פשוטה: מתקשרים לקורבן, מבשרים לו שזכה בלוטו ושהוא צריך לשלם את המסים על הפרס - ואז נעלמים עם הכסף.
בקשת ההסגרה של החבורה נדונה בימים אלה בבית המשפט המחוזי בתל אביב וטרם התקבלה הכרעה. אבל בעוד בית המשפט דן בגורלם של חברי הכנופיה הראשונה, המשיכה לפעול כנופיה שנייה בהנהגתם של שניים: אבי עייש בן ה-35 וירון בר בן ה-34, שניהם תושבי תל אביב.
הייתה להם תוכנית. הם בנו כספת מיוחדת, כזו שלא נראתה בעבר במשטרה, שחובר לה צינור גז. בקצה הצינור בלון גז וכפתור אדום. ברגע שהשוטרים מגיעים, אחד מאנשי החבורה אמור
בשעת בוקר מוקדמת הגיעו בלשי מפלג ההונאה של משטרת תל אביב לבתיהם של כל אחד מהחשודים. הם היו מופתעים. לא הספיקו להעלים את הראיות המפלילות. יחד איתם נעצרו 11 חשודים. באותה שעה, בדלפקי אל על בנמל התעופה קנדי בניו יורק המתין אחד הנוסעים, מתיו גאטו, לקבל את כרטיס העלייה למטוס. סוכני אף-בי-איי התפרצו לתור ונצמדו לצעיר שעמד מול דיילת הקרקע: "אף-בי-איי! אתה עצור".
ביום שלישי הגישו אנשי התביעה הפדרלית האמריקאית בקשת הסגרה ממשרד המשפטים הישראלי נגד כל החשודים המוחזקים בידי משטרת תל אביב. "זו אחת הפרשות הקשות שבהן נתקלנו", אומר סגן ניצב דודי בר, ראש מפלג ההונאה של משטרת תל אביב. רב פקד מתן גלט, ראש צוות החקירה, מחזיק בידו את הלוח הלבן שהיה מונח במרכז המשרד בבית הישן ברחוב הנגב ובו רוכזו נתוני ההונאה של היום שלפני המעצר. "150 אלף דולר, 60 אלף דולר", הוא מצביע, "כל טלפן וההישג היומי שלו".
"הכל מתחיל בסופרמרקט השכונתי", מסביר סגן ניצב בר. "כמעט בכל מרכול אמריקאי מונחים עלונים או קופוני הגרלה, ששווי הפרס בהם נע בין של 25 ל-500 דולר. לא מעט אמריקאים ממלאים באדיקות את תלושי ההגרלה, רושמים את שמם, כתובתם, את מספר הטלפון שלהם. אחר כך משלשלים את התלושים לתיבת ההגרלה ומצפים שיום אחד יזכו בכמה עשרות דולרים".
אבל מאחורי כל זה מסתתר עוד סיפור. הקופונים וההגרלות במרכולים האמריקאיים הם בעצם תרגיל של שלוש חברות המספקות מאגרי מידע. באמצעות הגרלות חוקיות ואמיתיות, שנערכות אחת לכמה זמן, מעודדות החברות האלה את האמריקאים לספק מידע על עצמם. המידע הזה מועבר לחברות פרסום וקידום מכירות כדי לבצע מחקרי שוק. לנוכלים הישראלים היה שימוש אחר במאגרים האלה.
"ככה זה עובד", מסביר סגן ניצב בר, "החבורה קונה את הקופונים שהשתתפו בהגרלות ולא זכו. יש להם עמדות טלפון עם כשמונה או תשעה טלפנים. מנהל המשרד היה מניח ליד כל עמדת טלפן כ-300 קופונים. השיחות הראשונות בוצעו לאנשים המתגוררים בחוף המזרחי ויתר הקופונים היו של תושבי מערב ארצות הברית, כך ששיחת הטלפון מישראל תגיע בשעה סבירה ליעדה".
כל שיחה הייתה נפתחת במילים: "אתה יושב, אדוני?". אחר כך, בקול שמח ומלא התרגשות היו מבשרים הטלפנים לאיש שמעבר לקו כי זכה בפרס השני בהגרלת הלוטו האמריקאי, בשווי 500 אלף דולר. "עכשיו מגיע שלב השאלות", מסביר סנ"צ בר."'אתה מנהל את הנכסים לבד או שיש לך אפוטרופוס?', 'יש לך כרטיס אשראי (מה שמעיד על מסגרת אשראי בנקאי)?', 'אתה מחזיק בית ברשותך?', ' אתה מחזיק רכב?', 'עם מי אתה גר בבית?'. בתום מקבץ השאלות היה מודיע הטלפן כי הוא מעביר את הטיפול בזכייה לשותף בכיר במשרד ומבקש לנתק את השיחה ולשוב בעוד כמה דקות, כשהשותף הבכיר יתפנה מפגישה שבה הוא נמצא".
בשלב הזה, על פי צילומי הווידיאו, היה פונה הטלפן הזוטר למנהל המשרד, שהיה קובע על פי התשובות אם האיש "בשל" לעקיצה. אם כן, השאלון היה מועבר לעמדת "השוטרים" (כך נקראו העובדים הבכירים יותר במערכת ההונאה), שהיו מתחזים לשותפים בכירים במשרד עורכי דין.
"הם ידעו לשנות את טון הדיבור", מספר אחד החוקרים, "אדם אחד היה מסוגל לעשות שלושה קולות שונים". זהו שלב השיא של העוקץ. "עורכי הדין" מספרים לקורבן כי הם נדרשים לגבות את מס ההכנסה עבור כספי הזכייה, מס בשווי 67 אלף דולר.
"הם תמיד סיפרו כי יש חשש שהכסף הוא סוג של הלבנת הון למימון טרור ולכן מס הכנסה האמריקאי דורש את תשלום המס לפני העברת סכום הזכייה", מסביר סנ"צ בר. "ברגע ש'הזוכה' מתחיל לפקפק, הם בונים לו מצג שווא שאמור להקנות לסיפור שלהם אמינות. ראינו איך האיש שהציג עצמו כעורך דין מכובד מבקש מהאיש מעבר לקו שינתק ושיתקשר למספר הטלפון של מועצת ההימורים האמריקאית, תוך שהוא מנדב לו את מספר הטלפון של המשרדים במדינת ניו יורק.
"כמובן שהאיש היה ממהר לטלפן למספר בניו יורק, ובשיטת 'עקוב אחרי' היה מגיע לטלפן בתל אביב. בשינוי קול הפך 'עורך הדין' לפקיד במשרד מועצת ההגרלות, שמנסה להסביר ללקוח כי בכל יום מתקשרים אליו מאות אנשים שחושבים שזכו בלוטו, אבל הוא בכל זאת מוכן לעשות טובה ולהקליד במחשב את הפרטים. ואז בהתלהבות ובהתרגשות הוא מספר להם כי זכו בפרס השני של הלוטו, וכי מועצת ההימורים העבירה את הטיפול בזכייה למשרד עורכי דין בניו יורק כדי שזה יגבה את המס. גם כאן הוא משחק עם האיש ומנסה ליצור אמינות תוך שהוא מקריא לופרטים חלקיים של משרד עורכי הדי ן'משרד ברונשטיין את ש. . .'. ו'הזוכה' מתפרץ לשיחה ומשלים את השם 'ברונשטיין את שוורץ!'.
"אם הם חשדו שלנעקץ יש עוד ספק קל, הם היו דואגים לשלוח לו זר פרחים ושוקולדים עם כרטיס ברכה שהיה מגיע עם שליח מקומי לביתו בתוך שעה קלה. אם הנעקץ טרם שוכנע, הם היו מבקשים ממנו את מספר הפקס או את הדואר האלקטרוני ומשגרים לו מסמך של אחד הבנקים בישראל. כמובן שמדובר במסמך מזויף שבו הבנק מברך אותם בזכייה ומציע להם הלוואה בסך 67 אלף דולר לתשלום המס, אך הוא מתנה את ההלוואה בתשלום ריבית כך שאחרי שלוש שנים יידרש הלווה לשלם סכום של 150 אלף דולר. בשלב הזה, כבר ראינו, האנשים היו בשלים לעקיצה.
אחד החוקרים מוסיף: "העברת הכסף נעשתה בדרך כלל על ידי העברה בין סניפים להמרת מטבעות בארצות הברית וישראל. הכסף היה מגיע במזומן, תמיד על שם 'גלית לוי', שם בדוי של אחת מחברות הרשת שפעלה בישראל ותפקידה היה להגיע בכל יום לאחד מסניפי המרת המטבעות בתל אביב ולאסוף את הכסף שנשלח".
וילות, ג'יפים והבטחת הכנסה מצלמות המעקב תיעדו את היקף ההונאה. "היו להם במשרד מאות אלפי דולרים", סיפר סגן ניצב בר. "בכל יום חמישי נערכה חלוקת שלל. הזוטרים היו מקבלים 200 שקל ליום עבודה ועוד עמלה בשיעור של חמישה אחוזים מגובה העקיצה. הבכירים קיבלו 20 אחוז מגובה העקיצה והיתר הגיע לכיסם של מנהלי המשרד ובעליו. המתחזים הבכירים הרוויחו בין 25 ל-30 אלף דולר בכל שבוע.
"כל המעורבים חיו ברמת חיים דמיונית. אבי עייש בנה וילה עם בריכת שחייה בצפון תל אביב. החרמנו שלושה כלי רכב יוקרתיים, מכוניות ספורט של אאודי וג'יפים מפוארים. שבועיים לפני המעצר פרצו לביתו של מתיו גאטו וגנבו מהכספת שלו 400 אלף דולר במזומן.
"הוא אפילו לא בא להתלונן. שבוע אחר כך הוא הפקיד בכספת בבנק מאה אלף דולר במזומן. בפשיטה מצאנו עוד מיליון דולר במזומן. אנחנו גם יודעים ששני החשודים בניהול העוקץ, עייש וירון בר, היו הבעלים של מסעדה בתל אביב, יחד עם אדם נוסף, אבל כל העושר הזה לא מנע מחברתו לחיים של עייש, מישל יובל, להגיע עם מכונית הספורט היוקרתית למשרדי הביטוח הלאומי ולקבל הבטחת הכנסה מהמדינה".
עכשיו יושבת החבורה בבית המעצר באבו כביר וממתינה להחלטה לגבי הסגרתה לארצות הברית. "שאלתי חלק מהם מה עבר להם בראש כשהונו כל כך הרבה קשישים וגרמו להם להפסיד את כל כספם, את הפנסיות, את הבתים, את כלי הרכב", מספר בזעזוע סנ"צ בר. "הם פשוט אמרו לי: 'מבחינתנו, הם היו רק קול ללא פנים. קול מעבר לים, שהביא לנו כסף'".
נא להמתין לטעינת התגובות
