העליון הרשיע את האברך הדורס בתקיפה חמורה
"אני מרוצה מההחלטה, העיקר שהוא לא ילך להיות דיין", אמרה נגה זוראיש שנדרסה על ידי איתמר ביטון. לעונשו של האברך, בנו של רב העיר חדרה, נוספה שנת מאסר על תנאי. ביטון זוכה בעבר על ידי השופט דרורי, שייחס חשיבות למוצא האתיופי של הקופאית
הקופאית שנדרסה על ידי האברך הוסיפה ואמרה: "אני עברתי טראומה. במשך שלוש שנים וחצי התמודדתי לבד ואני מקווה שעכשיו לא אראה את זה עוד. יש אנשים שעוזרים לי". כשנשאלה מה הייתה רוצה להגיד לביטון, ענתה זוראיש: הייתי אומרת לו שיפסיק לשקר".
השופט אדמונד לוי כתב בפסק הדין כי "בשקלול הטעמים הנוגעים למהות המעשים שבביצועם הודה ביטון והנסיבות המחמירות שלחובתו, אל מול מאפייניו האישיים המקלים, דעתי היא כי ידה של הכף התומכת בהרשעה על העליונה".
לדברי השופט, הדריסה לא הייתה בגדר "פזיזות של רגע", כי אם החלטה מחושבת אותה ניסה ביטון להוציא אל הפועל במשך דקות ארוכות ובדרכים שונות. השופט כתב כי "אף משכלו כל הקצין, לא הסתלק הוא מעמדתו הנחושה ומשהתברר כי בדרכו עוד מכשול אחד אחרון – אנושי, הוא גמר אומר לפגוע במתלוננת ולסלקה מעל דרכו. כל זאת הוא עשה תוך שהוא אינו נרפא, אף לא במעט, ממה שנהיר לכל בר דעת – כי נסיעתו עלולה להסב למתלוננת פגיעה חמורה".
השופט הוסיף כי למרבה הצער מתווספות נסיבות לחובתו של ביטון, כמו הודאתו באשמה של גניבת עגלה עמוסה במצרכי מזון ממרכול בירושלים וכן נהיגתו ברכב, בלי חגורות בטיחות, כשהוא בתקופת פסילה.
"פרשיות אלו, שמטבע הדברים לא עמדו לנגד עיני בית המשפט המחוזי, כשהן מצטרפות לשקריו הבוטים מחקירתו במשטרה, מטילות צל כבד על דמותו", כתב השופט. "הן מעמידות בספק את ההנחה כי ההימנעות מהרשעה עשויה להביא את ביטון לשנות מאורחותיו".
השופטת ארבל הצטרפה לדברי לוי והוסיפה כי "לולא העונש שכבר ריצה, נסיבותיו האישיות הקשות והטרגדיה שפקדה את המשפחה (מות בנו בן החמש – ש.מ), הייתי סבורה כי יש להטיל עליו עונש
השופטת ארבל מתחה ביקורת על הליך "הגישור" שניהל השופט משה דרורי בין המתלוננת לבין הנאשם, וציינה כי ההליך כפי שנוהל "עלול לשדר לנפגע העבירה מסר מלחיץ שעליו לסלוח לנאשם ולהתפייס עימו, והוא גם עלול לפתוח צלקות נפשיות שנושא עימו נפגע העברה ולהעמיס עליו את נטל האחריות לעונש שיוטל על הנאשם".
השופט יורם דנציגר הסכים עם שני חבריו להרכב וקבע כי הוא סבור שהשופט דרורי שגה בפסק דינו. "נסיבות ביצוע העבירות ואופיין החמור צריכות היו לגבור על נסיבותיו המיוחדות של ביטון", כתב. "נראה כי השופט דרורי בחר לתת משקל יתר לנסיבותיו האישיות של ביטון, תוך שהוא מוצא תימוכין להמלצת שירות המבחן שלא להרשיע את ביטון".
לדבריו, "ככל בן אנוש גם שופט טועה. השופט הוא בשר ודם ומותר לו לטעות. כערכאת ערעור מוטלת עלינו החובה לתקן את השגגה וכך אנו עושים". לפני שהחל הדיון פרץ עימות מילולי בין בועז ביטון, אחיו של האברך איתמר, לבין אחת מפרקליטותיה זוראיש.
ביטון, אף הוא אברך, הודה כי אחיו ביצע מעשה חמור, אך טען כי התקשורת ניפחה את מימדי הפרשה בשל הסתה נגד החרדים והתנגדותם של גורמים שונים למועמדותו של השופט משה דרורי לבית המשפט העליון. עורכת הדין יעל סגל-מקליס, דחתה את טענותיו והדגישה כי לפרשה אין כל קשר להסתה נגד חרדים. "זאת טענת הקוזק הנגזל", אמרה וטענה כי אם ביטון לא היה חרדי, הוא היה מורשע בבית המשפט המחוזי.
ההחלטה של שופטי בית המשפט העליון ניתנה בעקבות ערעור שהגישה פרקליטות המדינה על פסק הדין השנוי במחלוקת של השופט משה דרורי - אשר נמנע מלהרשיע את האברך איתמר ביטון בדריסתה ובהפקרתה של קופאית בירושלים. ביטון הואשם כי פגע במכוניתו בקופאית נוגה זוראיש - שניסתה לעצור אותו מלברוח מהחנות מבלי לשלם - והפקיר אותה פצועה לאחר הפגיעה.
בהחלטתו בבית המשפט המחוזי, השופט דרורי חייב את ביטון לבצע שירות של 180 שעות לתועלת הציבור, לפצות את המתלוננת בסך 10,000 שקל, ופסל אותו מלנהוג במשך ארבע שנים. דרורי טען כי הצליח "לגשר" בין הנהג הדורס לבין הקופאית הפגועה, ושראוי להימנע מהרשעה כדי שלא לפגוע בסיכויי האברך להתמנות כדיין.
לפני עשרה ימים מתח שופט בית המשפט העליון אדמונד לוי ביקורת חריפה על החלטתו של השופט דרורי. "מה המקרה המיוחד שחייב אי הרשעה? לא הבנתי איך לא מורשע אדם כזה", אמר השופט לוי בדיון בערעור. כמו כן, במסמכים שהגישה הפרקליטות נחשף כי האברך גנב בעבר מסופרמרקט בירושלים.
משפחת ביטון נחשבת למשפחה בעלת כוח פוליטי גדול מאוד בחדרה, והרב ביטון עצמו נחשב למקורב לראש העיר חיים אביטן. המקורב סיפר כי המשפחה אינה רואה טעם לפגם בכך שהשתמשה בקשריה בש"ס ודאגה לעדות אופי של השר אלי ישי.
נא להמתין לטעינת התגובות
