אחרי האסון: ד"ר אבו אל-עייש עוזב לקנדה
הרופא מעזה ששלוש מבנותיו נהרגו מפגז צה"לי במבצע "עופרת יצוקה" עבר לטורונטו עם משפחתו. "אני לא נוטש", הסביר. "אני מסתכל קדימה"
"עוד לפני הטרגדיה קיבלתי שתי הצעות עבודה, האחת מאוניברסיטת חיפה והשנייה מאוניברסיטת טורונטו, וגם אני וגם הילדים העדפנו לעבור לחיפה, אולם בעקבות כל מה שעבר עלינו הוחלט, בסופו של דבר, שקנדה היא רעיון טוב יותר", סיפר למעריב שעות ספורות לפני יציאתו את המדינה. "שאף אחד לא יחשוב שאני נוטש, יש לי זכויות בארץ הזאת יותר מהרבה אנשים אחרים ואני הראשון שאחזור לעזה כאשר הדברים ישתפרו. נשאר לי רק לקוות שזה יקרה בקרוב".
סיפורו של ד"ר אבו אל-עייש הפך בעיני רבים לנקודת המפנה בדעת הקהל הישראלית כלפי המבצע הצבאי בעזה. אבו אל-עייש, גינקולוג בכיר שעובד בבית החולים תל השומר, איבד את שלוש בנותיו כאשר טנק של צה"ל ירה שני פגזים שריסקו את בית המשפחה. ביסאן בת ה-20, מאיאר בת ה-15 ואיה בת ה-14 נהרגו במקום מול פני שאר בני המשפחה; בתו שאדאר, בת 17, נפצעה באורח קשה.
ד"ר אבו אל-עייש, שבמהלך הלחימה התראיין לכמה כלי תקשורת ישראליים ואף יצא נגד פעולות החמאס בעזה, צלצל אל כתב ערוץ 10 שלומי אלדר והתחנן בשידור על חיי ילדיו. השיחה המצמררת הציגה בצורה חדה את מצוקת תושבי עזה וגררה תגובות נסערות ברחוב הישראלי ובעולם כולו.
"מאז ועד היום לא היה נציג אחד של ישראל הרשמית שהתקשר להתנצל על מה שקרה", מספר ד"ר אבו אל-עייש. "לא שמעון פרס, לא אהוד ברק, לא אולמרט ולא אף אחד אחר-אבל זה לא מפריע לי. אין
"למרות שלא ראו אותי, אלא רק שמעו את הצעקות שלי בשידור, זה הספיק לאנשים. עם כל הכאוס והכאב הטרגדיה הזו עשתה גם דבר טוב: היא חשפה את האכזריות הלא הגיונית של המלחמה לשני הצדדים, זה הוכיח שאנשים יכולים להסתכל על מה שקרה גם בחמלה".
בחודשים שחלפו מאז המבצע חי ד"ר אבו אל-עייש על הקו שבין שיקום הריסות ביתו בעזה לבין טיפול בבתו שאדר, שהייתה מאושפזת בישראל. ערב עזיבתו הוא מתעקש שתוצאות התחקיר הצה"לי לא מדויקות. צה"ל לקח אחריות על ירי הפגזים אולם בתחקיר נטען כי בוצע ירי סמוך לבית. "אינספור סיפורים שמעתי לפני התחקיר ואחריו, אמרו שירו מתוך הבית ואמרו שהחמאס ירה עלינו-הכל סיפורים", הוא אומר במרירות.
"אני חשבתי להשתמש בכסף הפיצויים שאקבל על מה שקרה לי לטובת שיפור המצב, לתרום אותו לקרן עידוד לימודים לילדות ונשים במזרח התיכון, אבל אף אחד לא הציע כל פיצוי. היה אומץ לקחת אחריות מסוימת, אבל לא יותר מזה. חבל, אבל הגיע הזמן להסתכל קדימה וזה מה שהמשפחה שלי עושה עכשיו".
המצב בעזה, הוא מספר, לא חזר לעצמו מאז הסתיימה פעילות צה"ל. "עזה היום היא כמו חולה שעבר ניתוח שהסתבך באמצע ועכשיו מצבו הולך ומידרדר במהירות. הכל מסביב הרוס עדיין ואנשים הרבה יותר מיואשים כי הם לא רואים את הסוף מתקרב, הם לא רואים תקווה".
למרות כל זאת, לד"ר אבו אל-עייש חשוב להבהיר שהוא לא בורח ולא נוטש את עזה או את עבודתו בישראל. "אחד התנאים שלי לקבלת העבודה בקנדה היה שכמה חודשים בשנה אני אגיע לישראל ואמשיך לעבוד כאן בתל השומר", הוא מצהיר. "חשוב לי לעבוד כאן וחשוב לי לחיות כאן ואני מקווה שבתוך חמש שנים המצב בעזה ובישראל ישתפר".
הוא יודע, צריך הרבה אופטימיות בשביל להאמין בתסריט כזה. "מה נשאר לנו בחיים חוץ מאופטימיות? ", הוא שואל. "הבת שלי קיבלה לפני יומיים את ציוני הבגרות שלה וזה מילא בשמחה את כל המשפחה-היא קיבלה ממוצע של 95. אני הבאתי לה את כל הספרים והמחברות לבית החולים ואת כל הלימודים שלה היא עשתה במהלך הטיפולים, והצליחה".
אם הבת שלי לימדה אותי משהו בסיפור הזה", הוא מסכם, "הוא שאפשר להתגבר על הכל, צריך רק להתאמץ קצת יותר. אולי עד שנחזור גם פה ילמדו את זה ".
נא להמתין לטעינת התגובות
