רק שאלה: לכלב יש סרטן?
וטרינרית הבית, ד"ר סמדר טל, עונה לשאלות הגולשים. והשבוע, חשש לגוש סרטני אצל כלב וחתול שלא מפסיק להקיא
סרטן בבלוטות הלימפה או בשמו לימפומה יכול להופיע בכמה צורות. על פי רוב מגיעים לרופא בעקבות גוש שנימוש בכלב מבוגר. בבדיקת הכלב מורגשות רוב בלוטות הלימפה השטחיות כמוגדלות ונוקשות. בשלב זה מבוצעות לרוב בדיקות דם, צילומים או אולטרסאונד לזיהוי גרורות וכן אספירציה או ביופסיה של בלוטות לימפה לאבחון הסרטן.
אבחון - בשלב זה ברצוני לציין את ההבדל בין ביופסיה לאספירציה מבחינת האבחנה. באספירציה מחדירים מחט דקה לתוך בלוטת הלימפה ושואבים ממנה תאים. התאים מותזים על משטח באמצעות מזרק, נצבעים ונבדקים תחת מיקרוסקופ.
בביופסה לוקחים חתיכה מתוך הרקמה ושולחים אותה בפורמלין לבדיקה היסטופתולוגית. שתי הבדיקות מהימנות למדי והאבחון של הלימפומה אינו קשה כאשר מבצע אותו וטרינר מיומן. בכל זאת, ישנה עדיפות לביצוע ביופסיה משום שהיא מאפשרת דירוג נכון יותר של המחלה ולעתים משרתת בבחירת טיפול כימותרפי הולם.
לסוגי סרטן שונים יש שלבים שונים בהתפתחות ובממאירות שלהם ולחשוב להתייחס לכך בעת האבחנה. לשתי הבדיקות (אספירציות וביופסיות) יש ערך פרוגנוסטי- כלומר הן מספקות מידע מבחינת שרידות הכלב כאשר הן מבוצעת בבלוטות לימפה וגם באיברים נוספים בגוף- כמו טחול, כבר ומוח העצמות. במאמר מוסגר, ביופסיות חשובות יותר בחתולים שבהם ישנן מחלות נוספות היכולות לחקות את הלימפומה במופען (כמו נגיף ליקמיה של חתולים).
טיפול ורמיסיה - משאובחנה לימפומה מתחילים בטיפול כימותרפי- שמשמעו טיפול בסרטן באמצעות תרופות בניגוד להקרנות ולניתוח (כאשר במקרים מסוימים ייתכן צורך גם בשני האחרונים). הטיפול הכימותרפי מומלץ גם לכלבים שמגיעים לבדיקה מלאי שמחת חיים וללא סימנים קליניים מלבד "גושים" מתחת לעור.
כיום קיימים מספר פרוטוקולים לטיפול כימותרפי בכלבים הסובלים מלימפומה. לאחר שהחל טיפול בהצלחה בלוטות הלימפה מתכווצות בחזרה לגודלן המקורי, והגושים אינם מורגשים עוד. כאשר ציינת היעלמות גוש, ייתכן שהיית עדה לרמיסיה של הגידול- (באם הוחלט טיפול) התקופה שבה הגידול מושקט על ידי הטיפול והכלב נראה בריא. ללא תלות בפרוטוקול, בכ-75% מהכלבים רואים רמיסיה לאחר הטיפול. ללא טיפול בלוטות הלימפה נשארות בגודלן המוגדל ואף ממשיכות לגדל ונוספות עליהן בלוטות נוספות.
הרמיסיה אינה נמשכת לנצח והיא תלויה בפרוטוקול הנבחר ובמצב הסרטן בעת תחילת הטיפול. באופן מעשי, יש לזכור שאין מרפא ללימפומה בכלבים וכל ניסיונתנו נעשים לשיפור איכות חיי הכלב ולהארכת חייו במידת האפשר. בכל זאת הרפואה הווטרינרית התקדמה מאוד בעשורים האחרונים וכיום מוצעים לכלבים טיפולי הקרנות, כימותרפיה, ניתוחים מורכבים וכן אמצעי אבחון מתקדמים כמו סי-טי. כל הנ"ל מאפשרים לכלב להמשיך בחייו, עם איכות חיים, למשך תקופה של חודשים במקרה הגרוע, ושנים במקרה הטוב. כמו כן, למרות שהמילה כימותרפיה נשמעת מבהילה, בדרך כלל מגיבים הכלבים טוב מאוד וכמעט ללא תופעות לוואי לטיפול כמותרפי בלימפומה - כך שבמקרה של סרטן מסוג זה – הטיפול (או תשלובת בטיפולים) בהחלט מומלצים.
בחודש האחרון סובל החתול שלנו מהקאות מתמשכות. אין כל מאפיין להקאות, הן מתרחשות ללא קשר לזמן האכילה או לאופי המזון. החתול מתנהג כרגיל לחלוטין למעט ההקאות - משתולל ומשחק עם החתול השני שאינו חולה או מראה סימנים מיוחדים. ההקאות החלו בערך עם בוא ימי החמסין הראשונים.
ככלל חשוב להבין שהקאות אינן דבר נורמלי בחתולים, בדיוק כפי שהן אינן נורמליות בכלבים ובאנשים. לפיכך בכל מקרה של הקאות תכופות וכרוניות יש לשקוד על מציאת הגורם ועל פתרונו. לרוע המזל, האבחון והטיפול לא תמיד פשוטים. אני אמנה כמה גורמים נפוצים להקאות כרוניות בחתול וכן את הדרכים לאבחון הבעיות השונות. מובן שהטיפול תלוי באבחון, וכן,
שלרוב אין צורך בביצוע כל הבדיקות כדי להגיע לאבחנה.
גורמים אפשריים להקאות בחתול כוללים רגישות למזון (מעי רגיז), גופים זרים (לרבות כדורי שיער, "היירבול"), טפילי מעיים ותולעי קיבה, כיבים בקיבה, מחלות כבד ומחלות כליות, סרטן (לימפומה הוא הנפוץ ביותר), תרופות, מחלות הורמונליות, כשל חיסוני (מ-FIV ו-FeLV למשל) ועוד.
דרכי אבחון:
בדיקה כללית אצל הווטרינר - הבדיקה הכללית שכבר בוצעה במקרה של חתולך נותנת אומדן לגבי מצבו הכללי של החתול, מאפשרת לראות האם הוא סובל מהתייבשות, האם הבטן רגישה, האם ישנו חום המעיד על זיהום כלשהו וכדומה.
בדיקות דם - בדיקות הדם יכולות לחשוף אנמיה שיכולה להיגרם מכיבים ומאובדן דם, ספירה לבנה גבוהה כתוצאה מזיהום, חשד לנגיעות טפילית, חשד למחלות הורמונליות או לבעיות בתפקודי הכבד והכליות, חוסר מאזן אלקטרוליטים ועוד.
משטח צואה והצפת צואה - גם במקרים שבהם בוצע תילוע, מוטב לבצע בדיקת צואה כדי לוודא שאכן אין עוד טפילים במערכת העיכול ושהטיפול שניתן היה יעיל.
ניסוי מזון רפואי קל נעכלות - במקרים שבהם החתול סובל מרגישות למזון, מתן מזון קל נעכלות או היפואלרגי באופן בלעדי יכול להביא לפתרון הבעיה. אולם, חשוב לדעת שבמקרים אלו יכולה להיות הידרדרות חוזרת, במיוחד במצבים של תעוקה.
אולטרסאונד בטן וצילום בטן - בבדיקות הדמיה של הבטן ניתן לאתר חסימות, לבחון את עובי דופן המעי, באולטרסאונד ניתן לבחון את תנועתיות המעי ולחשוף בעיות שונות במערכת העיכול כמו דלקת לבלב, מחלת כבד, סרטן ועוד.
במקרים כרוניים או קשים מומלץ לבצע גם את הבדיקות הבאות:
אנדוסקופיה וביופסיה - האבחון הטוב ביותר לבעיות שמקורן בוושט, בקיבה ובמעיים נעשה על ידי ביצוע אנדוסקופיה. בבדיקה זו מוחדר צינור למערכת העיכול מבעד הלוע וניתן להתבונן דרכו במתרחש בקיבה ובמעיים. במקרים מסוימים אף ניתן לסלק כך גופים זרים מהקיבה. בעת ביצוע האנדוסקופיה לוקחים פיסות רקמה (ביופסיות) מאתרים שונים במערכת העיכול. פיסות רקמה אלו נשלחות לבדיקה היסטופתולוגית לקבלת אבחנה.
פיום חוקר - במקרים מסוימים, כאשר יש לכך הצדקה רפואית, האבחון נעשה באופן פולשני. הבטן נפתחת בניתוח לצורך זיהוי מקורות שונים לבעיות. במקרים שבהם מזוהים גידולים סרטניים, הם מוסרים לעתים בזמן הניתוח. בזמן הניתוח נוטלים דגימות שונות לבדיקות היסטופתלוגיה ולבדיקות תרבית ורגישות.
ד"ר סמדר טל הינה ווטרינרית, המנהלת והבעלים של המרכז הרפואי לחיות מחמד ברמת-גן. פרטים נוספים באתר. יש לכם שאלה לד"ר טל? פנו אלינו.
נא להמתין לטעינת התגובות
