הצוער מהסרט "להיות קצין" - מפקד בה"ד 1
בסרט המיתולוגי מ-89' תועד אל"מ יהודה פוקס כצוער טרי בבית הספר לקצינים. השבוע, 20 שנה לאחר מכן, הוא סגר מעגל והפך למפקד הבסיס
מעטים החיילים שיכולים להתגאות כי תחילת הקריירה הצבאית שלהם הונצחה בסרט. אבל כך קרה לאלוף משנה יהודה פוקס, שהיה אחד משלושה צוערים אשר צוות צילום ליווה את המסלול שלהם בקורס הקצינים לסרט "להיות קצין" בתחילת שנות התשעים.
מבין השלושה פוקס הוא היחיד שהמשיך לקריירה צבאית, במהלכה, פיקד על חיילים בתקופות הסוערות ביותר בשטחים וגם עמד פעם במרכזה של סערה ציבורית.
הסרט שביים איתן אורן עבור הערוץ הראשון, עקב אחר שלושה צוערים-מיכאל ביטון, ארז אשל ויהודה פוקס (40), שהחלו את קורס הקצינים בחורף שנת 89', כשבשטחים התחוללה האינתיפאדה הראשונה. שידור הסרט הפך את השלושה לסמל הציונות המתחדשת, וניבאו להם קריירה צבאית מוצלחת. אלא שפוקס היה היחיד שבחר להישאר בצבא, ולעמוד בציפיות שנתלו בו אז.
לאורך השנים, עד שמונה השבוע למפקד בה"ד 1, הוא טיפס בסולם הדרגות בחטיבת הנח"ל, בין היתר, הוא היה מפקד פלוגת הנ"ט של החטיבה, כשזו איבדה עשרה מלוחמיה באסון המסוקים.
במהלך הסרט, בשנת 89', הצוער פוקס אומר למצלמה משהו בגדר נבואה: "אף אחד לא נהנה בשטחים. היום אפשר להתמודד עם הבעיה שמי שזורק אבן, אתה רודף אחריו, תופס או לא תופס אותו, פתרת את הבעיה שלך. אבל בעוד 15 שנה, הילדים שהיום בני חמש, רואים את האבא שלהם מתעורר, קושרים אותו, אני חושב שאיתם תהיה הבעיה".
דבריו של הצוער הצעיר מצמררים במיוחד
בראיון עיתונאי שהעניק אז, הוא תיאר את המצב: "החברים שלי מעדיפים שזה ייגמר מהר כדי שהסושי יחליק להם טוב יותר בגרון. אנשים רוצים שזה יהיה כמו בפרסומות, אבל מי שרוצה שזה ייגמר כבר, הילדים שלו לא שם, או שהוא לא מתמודד שם בעצמו. מי שנמצא שם יודע שמדובר במלחמת התשה".
אבל דווקא התפקיד הבא שלו כמפקד חטיבת יהודה, האמונה גם על גזרת חברון, הביא עמו את הסערה הציבורית הגדולה ביותר שאלוף משנה פוקס נאלץ להתמודד איתה בעל כורחו. במהלך חודש אוגוסט 2007 פיקד פוקס על פינוי שתי משפחות יהודיות שהתנחלו בשוק הסיטונאי בחברון. במהלך הפינוי זעק לעברו פרופ' הלל וייס מאוניברסיטת בר אילן, שבתו הייתה בין המפונות: "אני מאחל לך שאמך תהיה אם שכולה, שאשתך תהיה אלמנה ושילדיך יהיו יתומים".
דבריו של וייס עוררו סערה ציבורית רחבה וגררו גינויים נרחבים מכל קצוות הקשת הפוליטית, כמו גם התנערות של האוניברסיטה וגינוי חריף. ברכה פוקס, אמו, כינתה את פרופ' וייס "איש חולה" ואחיו הגנו עליו ותמכו בו בשעתו הקשה.
גם שר הביטחון דאז אהוד ברק שלח לו איגרת תמיכה. אין ספק שאל"מ יהודה פוקס, שטרם חזרתו בשאלה התחנך על ברכי הציונות הדתית, נפגע עמוקות מדבריו של הפרופסור, אולם עד עצם היום הזה לא התייחס פומבית לפרשה.
אולי הפתרון לכך טמון בתשובה שנתן פעם, כשנשאל אם בגלל הרקע הדתי שלו קל לו להפגין סובלנות כלפי המתנחלים בשטחים. "זה שגדלתי בבית הוריי, הפך אותי לאדם סובלני, ללא קשר לכך שהייתי דתי. כך חונכתי", פסק פוקס.
נא להמתין לטעינת התגובות
