הסלולר ואנחנו? בלי פאניקה
איך להתייחס לגל פרסומים התוקפניים על הסכנות הבריאותיות שאורבות לכם על כל צעד ושעל: קצת זהירות מונעת. זה הכל
ב-מעריב סופר גם על מהלך נחרץ של המשרד להגנת הסביבה, שהורה לחברות הסלולר להפסיק לשווק את מערכות התקשורת הביתיות המבוססות על מודם סלולרי. הסיבה: אם המערכות האלה יציפו את המדינה, יהיה צורך בהקמת אלפי אנטנות נוספות, שיגדילו משמעותית את כמות הקרינה שכולנו נחשפים אליה (בסוף השבוע התברר שמשרד התקשורת מתנגד למהלך ומתכוון להיאבק על זכותן של חברות הסלולר לשווק את המערכות).
מעל שתי ההתפתחויות מרחף צמד המילים הרלוונטי ביותר לקשר שבין סביבה ובריאות: זהירות מונעת. האם יש הוכחה חותכת שהנסיקה בסרטן בלוטות הרוק קשורה לעובדה שישראלים רבים מאפשרים לטלפון הסלולרי להלהיט את אוזנם במשך שעות ארוכות מדי יום? בהחלט לא.
עם זאת, מחקריה של ד"ר סיגל סדצקי ממכון גרטנר בתל השומר, החוקרת הישראלית הבכירה בתחום, העלו חשדות ממשיים לקשר בין שימוש תכוף בסלולר להתפתחות גידולים באותו צד של הראש, וכך גם שורה של מחקרים נוספים שנערכו בשנים האחרונות בעולם. הוכחה-אין. חשד-יש.
במצב כזה, האדם הסביר שואל את עצמו - מה לעזאזל אני אמור לעשות?
המעמד היוקרתי של המדע בעולם המערבי, בשילוב עם הקושי האנושי להתמודד עם אי ודאות, גורם להתפתחות רמת ציפיות לא סבירה מהמדענים. אנחנו תובעים מהם לקבוע בפסקנות אם יש או אין סכנה בסלולר, במפעל הסמוך, ברבבות הכימיקלים שנולדו בעשורים האחרונים במעבדות מתוחכמות ושהשפעתם על גוף האדם והמערכות האקולוגיות מעולם לא נבדקה.
איך לנהוג בחשודים?
אבל מדענים, דווקא הרציניים ביניהם, יכולים לומר רק את מה שהם יודעים, והם לא יודעים הכל. ברבים מהמקרים-הקרינה הסלולרית היא אחד מהם-הם יודעים שיש חשד. לא יותר, ולא פחות.
כמו בעולם המשפט, גם כאן עולה השאלה איך לנהוג בחשודים. הם אמנם חפים מפשע עד שלא הוכחה אשמתם, ובכל זאת - יש אינדיקציות מוחשיות לסכנה הנשקפת מהם. המחמירים יטענו שבעבר גם הסיגריות, קרני הרנטגן, הדי-די-טי והאזבסט היו רק חשודים, והיום אנחנו מבכים על כך שלא ננקטו נגדם אמצעי הגנה מוקדמים יותר.
מנגד, בקהילה המדעית אוהבים להזכיר את התיאוריות המאיימות שהופצו רגע לפני נסיעת הבכורה
ברכבת. היו אז מי שטענו שהמערכות בגוף האדם יקרסו במהירות 60 קמ"ש.
לנתיב הביניים קוראים זהירות מונעת. אם תרצו, יש הקבלה מסוימת בין טלפונים סלולריים למכוניות. המכונית, כידוע, יכולה להרוג, אבל אם ניסע במהירות סבירה ועל פי חוקי התנועה הסיכוי שנחזור הביתה בשלום גדל משמעותית.
אם נפעל על פי ההמלצות של משרד הבריאות - נרחיק את הסלולר מהגוף ככל האפשר, נדבר באמצעות אוזנייה חוטית, רמקול או דיבורית, ונעשה הכל כדי לדחות את ההיכרות של הילדים עם המכשיר - כנראה נקטין את הסיכוי שלנו להפוך לחלק מהסטטיסטיקות המחרידות שפורסמו בסוף השבוע.
נא להמתין לטעינת התגובות
