מבחן השופטים. מה למדנו מזה?
כששופטת אמריקאית מועמדת לעליון, הסנאט משדר את כל הדיון הארוך בטלוויזיה. אצלנו יש את "השופט", הסרט השטחי על אהרן ברק
אלא שלשון ההפלגה בעייתית משני טעמים. ראשית, גדולתו של ברק אינה זקוקה לה. שנית, חולשתן האמנותית של מילים גדולות. התארים הקלישאיים מכריזים על הגדולה, אך לא יוצרים ייצוג חזק או מרגש שלה. ולמי שביקשו, באמצעות הסרט, להעמיק את ההכרות עם ברק, לראות את האיש שמעבר לגדולה - נכונה אכזבה.
ברק מרבה לפרט בבמות רבות ושונות את השקפת עולמו ואת האידיאולוגיה הכללית והשיפוטית המדריכה אותו, וגם בהקשר זה דבריו בסרט אינם מוסיפים רובד חדש על הידוע. לעומת זאת, וכנראה בניגוד לכוונת היוצרים, הם מצליחים לחדד סימני שאלה.
לברק חשוב להבהיר את יחודה של הפעילות השיפוטית. הוא מסביר כי לשופטים, למרות שכל חולשות האנוש קיימות גם בהם, יש כלים להעריך את החוקיות של ההתנהגות האנושית. איני טייס, איני רופא ואיני רמטכ"ל, הוא אומר, אבל יש לי כלים לדעת מתי טייס או רופא התרשלו, ומתי רמטכ"ל ביצע את תפקידו באופן לא ראוי. אלא שטיבם של הכלים הללו, והאופן שבו רוכשים ומפעילים אותם, נותר עמום. דמות השופט העולה מהם מעלה על הדעת קוסם שצוייד, איכשהו, לא ברור כיצד, בידע וכלים יחודיים.
בהמשך מדבר ברק על יכולת שיפוטית אחרת-היכולת לאזן. בהתייחסו לפסיקות בית המשפט העליון בנושאי ביטחון וזכויות אדם, הוא מציג את הדילמה (אין ביטחון בלי זכויות, אין זכויות בלי בטחון), ומיד אחריה את פתרונה: הצלחנו, השופטים, למצוא את האיזון הנכון. אבל התהייה נותרת בעינה. האם די בהסבר הזה כדי להניח את דעתנו כי שופטינו השיגו
בסוף הסרט מביע השופט ברק חשש מפני התעמרות השלטון בשלטון החוק. רצה המקרה ובאותו יום בו שודר גם השימוע בסנאט האמריקאי הנדרש לפני אישור מינוייה של סוניה סוטומאיור לתפקיד שופטת עליונה. כל שימוע כזה, הנמשך ימים ומתקיים לפני כל כניסה חדשה לבית המשפט העליון, יוצר מעין סרט דוקומנטרי ארוך ויסודי, שמאפשר לכל אזרחית ואזרח שעות ארוכות של היכרות רצינית עם כל שופטת ושופט של בית המשפט העליון. הריטואל הזה, שבהפקתו משתפים פעולה הסנאט ובית המשפט העליון, יוצר ייצוג חזק ומשכנע לחוסנו של שלטון החוק, ולאינטרס המשותף של כל הרשויות בהגנה עליו. אולי ייצורם של ייצוגים מסוג כזה יסייע לחזק את שלטון החוק במחוזותינו, ולהפיג חששות למעמדו.
נא להמתין לטעינת התגובות
