המטרה בסביבתו של דרעי: ראשות ממשלה
כשמציעים לו מקורביו לחזור לראשות ש"ס הוא עונה: "אני לא חלק מהמשחק". הוא כבר במשחק אחר, עם יעד אחד: אריה דרעי ראש ממשלה
בתו דסי ניסתה להתקשר אליו. חייגה פעם, פעמיים, שלוש. ברביעית ענה. "קרה משהו?". הבת הנרגשת סיפרה שבחדר השינה שלו, על המיטה, יושבת יונה ומסרבת לזוז. כבר כמה ימים היא מסתובבת בבית ועכשיו לא יוצאת מחדר השינה. עומדים על ידה, צועקים לה, פותחים את החלונות. לא זזה.
"נו, אז מה אתם רוצים שאני אעשה?", צחק דרעי. "שתגיד ליונה מחול לך, מחול לך, מחול לך", ביקשו בני הבית, בהתאם לאמונה העממית כי יונה שמגיעה לבית כלשהו ומסרבת לעוף, לעתים באה לבקש סליחה בשם מישהו שפגע בבעל הבית.
אולי, חשבו, מדובר במישהו שרדף את דרעי בעבר. אולי היונה הגיע לבקש מחילה בשמו. דרעי, חובב מיסטיקה קטן מאוד בשנים האחרונות, ניסה לסרב. דסי לחצה. "אתה לא תאמין מה שהיה", מספר אחד מבני המשפחה, "בסוף הוא הסכים".
שמו אותו על הספיקר, הוא אמר 'מחול לך, מחול לך, מחול לך'. עוד לא גמר לדבר, היונה פרשה כנפיים ועפה". היונה עפה, דסי שמחה, דרעי צחק והסיפור נלחש מפה לאוזן עד שהגיע לאוזנו של רב חשוב המקורב לדרעי. במוצאי שבת הוא התקשר פגוע עד עמקי נשמתו והטיח בדרעי: "מה אתה עושה? מי הרשה לך למחול ולסלוח על מה שעשו לך?".
בין מקורביו של דרעי יש רבים שעדיין חיים את הפרשה ההיא. נושמים את הערב בשלהי אוגוסט 2000 באולם בנייני האומה, שלושה ימים לפני כניסתו לכלא, ואת דסי - אז ילדה בת תשע שהוחתמה על התואר "ילדת המהפכה" והפכה מועמדת לתואר הילדה שגרמה להכי הרבה גברים מזרחיים למרר בבכי בפומבי - עומדת על הבמה ומתייפחת.
"אבא, רדפו אותך עוד לפני שנולדתי כי עשית מהפכה", אמרה אז. "כל כך הרבה אנשים
אבל דרעי, הגם שזה עולה לו בדמים לא להעלות שוב את מחאת "הוא זכאי", כבר במקום אחר. השבוע, אחרי שביקש ממקורביו "עוד קצת סבלנות", אמר להם: "זה שאני חוזר לחיים ציבוריים לא נתון בספק בכלל. יש לי תוכנית. ההחלטה שאני חוזר היא סופית, אבל תחכו עד אחרי החגים".
הוא גם הדגיש שוב ושוב: "תשכחו ממחאה, אנחנו לא הולכים להיות תנועת מחאה, המטרה היא להיות גשר. גשר בין ישראל הראשונה לשנייה וגשר בין דתיים לחילונים. אלו שתי המטרות שאני הולך להתעסק איתן. הנושא החברתי, להיות הקול של ישראל השנייה, אבל לא מתוך מחאה, אלא בקול חיובי. והנושא של האחדות בעם. שמנו קו על העבר".
כשרוצים להבין את דרעי, את שיחו ואת תפיסת עולמו, אי אפשר שלא לחזור לערב ההוא בבנייני האומה ולטעום מהנאום שנתן שם, לקהל שלו, נאום חייו. אז הוא סיפר איך הכל התחיל.
"קמנו מתוך דאגה וכאב, כדי להחזיר את הנשמה, להחזיר להם את המורשת, לזקוף את קומתם הרוחנית, להכניס בחזרה תקווה וזיק בעיניים, להציל את הנוער... והצלחנו ברוך השם", אמר דרעי.
"חשבנו באנו לעזור לעם ישראל באנו לחיות ביחד, ליצור גשר בין הספרדים לאשכנזים, ליצור גשר בין דתיים לחילונים, נחיה כאחים, נכבד אחד את השני, גם אם אנחנו שונים, גם אם יש לנו תרבות אחרת, גם אם אנחנו פחות משכילים מכם, אבל יש לנו את המטען שלנו, הרוחני, בואו ונחיה ביחד".
"והלכנו בתומנו, והתערבנו בענייני מדינה", המשיך. "לא היה לנו מצע, לא היה שום דבר שכתוב, בתמימותנו הגענו, אנחנו לא זקוקים למצע, אנחנו לא זקוקים לאידיאולוגיה, אנחנו לא באנו משום אסכולה".
"יש לנו את תורת ישראל, כשאנחנו דואגים לעניים שמשם באנו, אנחנו עושים את זה לא בגלל שאנחנו שייכים לאיזושהי תנועה חברתית, סוציאליים, אני יודע, כל מיני מילים. לא. מה אנחנו צריכים מרוסיה להביא אידיאולוגיה?"
"אנחנו עושים את זה כיוון שכתוב 'ואהבת לרעך כמוך', 'היזהרו בבני עניים שמהם תצא תורה', 'ואהבת את הגר', 'עזוב תעזוב עמו' - זה התורה שלנו... כשקיבלנו תפקידים והיינו צריכים לטפל במגזר הערבי... פשוט מאוד 'כל אדם נברא בצלם', 'גר ותושב עמך', הם חיים איתנו ביחד, עשינו ועזרנו להם".
שלוש פעמים חזר דרעי בנאומו אז על פעילותו למען שוויון וצדק לכל, ובפרט לאזרחי ישראל הערבים, ופעם אחר פעם הדהים כשגרף מחיאות כפיים סוערות גם מאנשים בקהל שיכולת להישבע שבעבר ראית אותם בהפגנות של כהנא.
בין לבין השיב למקטרגים על החינוך החרדי שמקבלים הילדים הספרדים שימנע מהם אפשרות להתפרנס בכבוד בעתיד, שהדרך להורדת הדיכוי הכלכלי של המזרחים מתחילה בהורדת הדיכוי התרבותי.
"האמנו שאם נוריד את הדיכוי התרבותי מעל יהדות ספרד, אם נחזיר להם את הנשמה... גם הדיכוי הכלכלי, גם המצב החברתי והכלכלי הנוראי יתוקן. אבל אם תחשבו ש'תקנו אותם', שתמשיכו לדכא אותם תרבותית, תמשיכו להשפיל את המורשת והעבר שלהם ותיתנו להם את כל הטובות שבעולם - לא יעזור שום דבר. כמו שהגוף צריך את האוכל שלו גם הנשמה צריכה את האוכל שלה. אם הנשמה בפנים לא שמחה ולא שבעה גם הגוף לא ילמד השכלה אחרת, גם הגוף לא ירצה לעבוד".
ב-3 בספטמבר 2000, ג' אלול תש"ס, דרעי, מלווה ב-20 אלף תומכים, בהכרזתו, פסיקתו של הרב עובדיה יוסף "הוא זכאי" נכנס לכלא מעשיהו עם הבטחה ממועצת החכמים של ש"ס ומהרב עובדיה כי לאחר סיום ריצוי עונשו יקבל חזרה את תפקיד יו"ר התנועה.
ביום רביעי השבוע חלפו שבע שנים מאז שחרורו מהכלא ב-15 ביולי 2002. הכותרות הראשיות בעיתונים בישרו: "אריה דרעי חוזר". איך ולאן בדיוק? לא ברור. דרך ש"ס? קשה. דרך השתלבות בתנועה פוליטית קיימת, כלומר הליכוד? האיש חרדי, שלא נתבלבל. דרך תנועה חוץ פרלמנטרית חדשה שתהווה פלטפורמה למפלגה עתידית? אולי.
ומה עם האופציה המופרכת שאביגדור ליברמן יציע לדרעי לקבל במקומו את תפקיד שר החוץ, כנקמה חיננית במערכת המשפט, במידה שתחליט להגיש נגדו כתב אישום? אפילו ש"ח, עסקן חרדי רב פעלים עם מוח יצירתי במיוחד וחוש הומור מפולפל של צאצאי היישוב הישן, אפילו הוא, שיודע שהוא האחראי הבלעדי לשמועה מאז שזרק אותה לדרעי, נשמע לאחרונה מבולבל.
"מי יודע?", אמר השבוע, "גם הרעיון שדרעי ירוץ לעיריית ירושלים התחיל מבדיחה ובסוף הוא רץ". דרעי אגב, הגיב על הרעיון שידידו הטוב יעניק לו תשורה מעין זו במילים: "אני אקח מאיווט שר? אני אתן לו שר".
בסביבתו של דרעי לא מתכוונים לתת לו לכוון נמוך מדי. "היעד של המהלך הוא אריה דרעי ראש ממשלה, לא פחות מזה", הצהיר השבוע חיים כהן, מעוזריו הקרובים של מנהיג הציבור הליטאי הרב אלישיב ומי שאריה דרעי סימן מזמן כאחד המתוחכמים במושכי החוטים בציבור החרדי והפך אותו לאחד מאנשי סודו.
גם יועץ התקשורת טל זילברשטיין, שיחד עם עמיתו אלדד יניב מייעץ בהתנדבות לדרעי, התלהב השבוע, משל חזר מכורסת העור לכיסא יו"ר תנועת הצעירים השמאלית הרומנטית "דור שלום", והכריז בתוכנית הרדיו של ירון דקל ברשת ב' כי דרעי יכול וצריך לכוון להיבחר לראשות ממשלת ישראל כבר בבחירות הקרובות.
דרעי יכחיש, אבל הוא יותר משמח על קבלת הפנים החמימה יחסית, והרועשת יחסית, שקיבל השבוע. בפרט מהקולות האוהדים מכיוונים לא צפויים. ובכל זאת, כשנשאל אם הוא לא חושש שאם יחזור לתפקיד המזרחי המכהן בתפקיד בכיר מדי יתעורר שוב זעם האליטות נגדו, השיב, נדמה שברצינות: "התיק שלי במעשיהו עדיין מוכן".
על דבר אחד אין חולק, הקסם של דרעי והכריזמה הבלתי נתפסת לא אבדו לו. עשר שנים אחרי פרישתו מהחיים הפוליטיים אנשים ממשיכים להישאב אליו. מילא באירועים של ש"סניקים שרופים, שם הוא תמיד היה ותמיד יהיה בעל הבית.
אבל ביום רביעי שעבר הוא הגיע לניחום אבלים אצל חבר הכנסת לשעבר ממפלגת העבודה יורם מרציאנו, שישב שבעה על פטירת אביו דוד מרציאנו ז"ל, בעבר מזכיר מועצת פועלי לוד.
"לא נעים לי להגיד, אני אדם מסורתי", אומר מרציאנו, "אבל היו אצלי רבנים חשובים והוא היה. הוא לא רואה אף אחד ממטר. הבן אדם תותח על. הבן אדם נכנס - חשמל באוויר. אנשים קמו, מנשקים לו את היד, אחר כך דיבר 40 דקות. אנשים לא זזו. זה פשוט לא אמיתי".
כשדרעי הגיע, היה במקום גם יו"ר מפלגת העבודה ושר הביטחון, אהוד ברק, מי שחתום רשמית על הדחתו של דרעי מש"ס, לאחר שבשנת 1999 התנה את כניסת ש"ס לממשלה בפרישתו של דרעי מראשותה, רגע אחרי שהאחרון הוביל אותה ל-17 מנדטים.
דרעי וברק, שדיבר אחריו, החליפו עקיצות קטנות. דרעי אף עצר את ברק כשאמר "הרב אריה דרעי, שר לשעבר וכפי הנראה גם בעתיד". מרציאנו עדיין לא מבין: "יושב שר ביטחון על השולחן. והאנשים? 'אריה, אריה'. רק אריה. סופרים רק אותו. אני שומע אנשים בלוד, לא דתיים, אומרים 'אם דרעי חוזר, אנחנו איתו'. בקיצור, אם הוא חוזר הרבה אנשים ייכנסו למקלטים".
אחד שכבר נכנס השבוע למקלט ושמר על דממה תקשורתית הוא יו"ר ש"ס, אלי ישי. אגב, בסביבתו של דרעי דווקא לא נותנים את הקרדיט על הדחת דרעי לאהוד ברק, אלא לישי. הם מזכירים כי דרעי דווקא ניצח את הממסד למרות הרשעתו וש"ס בראשותו זכתה לתמיכתם של למעלה מ-430 אלף איש וטוענים כי "אם לא הסכין בגב שאלי ישי תקע לו בתוך בית מרן - דרעי לא היה מודח והמהפכה לא הייתה נעצרת".
המקלט של אלי ישי הוא מקלט אטומי מהבטוחים שיש במזרח התיכון. גלימתו הקדושה של הרב עובדיה יוסף מספקת לו הגנה מכל הכותרות שבעולם וכל החיבה שבעולם שתורעף על דרעי. אם יש סיבה אמיתית שבגינה דרעי לא חזר לתפקיד יו"ר ש"ס כבר מזמן, הרי זו הערכתו, אמונו וחיבתו של הרב עובדיה יוסף ליורשו.
עם זאת, מי שיכולים להשפיע על עמדתו של הרב הם בני ביתו. בנו של מנהיגה הרוחני של ש"ס, הרב משה יוסף, וכלתו יהודית יוסף. הם כבר הוכיחו את כוחם בעבר. אלמלא השפעתם, איש אמנם אלי ישי לא היה זוכה להחליף את דרעי ודרעי לא היה מודח.
לאחרונה, על רקע דריכת כוכבו של השר אריאל אטיאס, הם אומנם התרחקו מעט מאלי ישי והרב משה יוסף אף נשמע מדי פעם מבקר אותו קשות, אבל אלי ישי כבר עומד אצל הרב עובדיה בזכות עצמו. ועומד חזק. גם אם צריך לזכור, שדרעי עמד אפילו יותר חזק.
כולם בש"ס יודעים שהדרך של דרעי חזרה לש"ס יכולה לעבור אצל בני ביתו של הרב. "שיתחנף כבר", מתמרמר אחד מחסידי דרעי שנמאס לו לחכות. "שיעשה ליהודית ספונג' ה במדרגות אם זה מה צריך. שיביא לה חלות כל ערב שבת, אין ברירה, הוא חייב".
אבל דרעי לא מסוגל. היחסים בין בני הזוג לדרעי אמנם טובים. דרעי מגיע לביתם מדי סעודה שלישית בשבת ויושב עם הרב שעה ארוכה-במסגרת חלוקת סוף השבוע של הרב: אטיאס בליל שבת, ישי בשבת בבוקר, דרעי בשבת בצהריים - אבל הוא מתקשה לעשות את הצעד הנוסף.
לפני שבועיים חיתנו הרב משה ויהודית את בתם הבכורה מרגלית הקרויה, כמו הרבה נערות ש"סניקיות, על שם רעייתו המנוחה של הרב. האירוע היה רב רושם וכל ש"סניק שמחשיב את עצמו התייצב. דרעי הסתפק בקפיצה קטנה. אמר מזל טוב והלך.
"בפנים בפנים הוא לא מצליח לסלוח להם", אומר מקורב, "הוא היה צריך לבוא. כולנו באנו. רק דרעי עם הכבוד שלו לא יכרע ולא ישתחווה". בני הזוג משה ויהודית יוסף לא מתכוונים לעשות לדרעי את העבודה. מאידך הם התחייבו לא להפריע לו.
גם אטיאס, שהשפעתו בבית הרב עצומה, לא מתכוון לעשות עבור דרעי את העבודה, אמנם בשיחות גישוש לא מעטות שמעו אותו מתבטא באהדה לגבי הרעיון שדרעי יחזור וישתלב בהנהגת ש"ס ומצהיר: "אין ויכוח לגבי היכולות והכישורים של אריה לסייע לציבור הספרדי".
אטיאס הוא לא מעריץ גדול של אלי ישי, בלשון המעטה, ואולי מפני שהוא כבר התחייב כי אין לו שאיפות להיות מספר אחת בש"ס הוא אומר לאנשים: "אני לא חלק מהמשחק הזה". מקורבי דרעי מגיבים בעקיצה: "הוא מעדיף להיות זנב לשועלים מזנב לאריה".
מה שמשאיר את דרעי מול הרב עובדיה לבד. וגם זה במקרה הטוב ורק בהנחה שהוא מאמין שבני הבית לא יפריעו לו. מקורבו של הרב עובדיה יוסף, עו"ד דוד גלס, לא נותן לו סיכוי. גלס, מהאנשים הכי חכמים ומפוכחים בסביבת הרב, קובע חד משמעית: "אין לזה שום סיכוי. במצב הפוליטי הנוכחי הסיכוי של דרעי להתקבל בש"ס אצל הרב עובדיה כמנהיג המפלגה שואף לאפס".
אם מישהו חשב שגלס, איש מחנה השלום, ייקרע בדילמה שבין יחסו הלא אוהד לדרעי ובין חוסר האונים שלו מול עמדות הימין הקיצוני שמביע ישי בתקופה האחרונה - טועה. "הרב הגיע למצב שהוא סומך על אלי ישי במאת האחוזים".
"אני בעצמי מופתע לפעמים עד כמה אלי ישי קנה את המצב הזה ביושר", הוא אומר ומוסיף: "אם אני אבוא מחר לרב עם משה ויהודית ונאמר, 'די, אלי ישי צריך ללכת הביתה', הרב יזרוק אותנו מכל המדרגות. עד כדי כך".
מקורבי דרעי חלוקים על גלס למרות ההכרה במומחיותו ברב עובדיה. "אם אריה נכנס לרב ומבקש בחזרה את הפיקדון, הרב לא יוכל לעמוד בפני האמת", אומר מעריץ של דרעי, שהוא גם חסיד שרוף של הרב עובדיה. גם דרעי עצמו, שאף הוא מבין משהו ברב עובדיה, משוכנע שהרב ייענה לו. הוא רק לא יודע אילו תבשילים יכינו לו בני הבית חמש דקות אחר כך.
אבל העובדה הברורה היא שדרעי, שמבלה עם הרב עובדיה שעות רבות של חסד ואף זכה ממנו בשבוע שעבר לנשיקה על הלחי, מחווה נדירה מצד הרב שגילויי החיבה שלו נמדדים בדרך כלל במספר סטירות החיבה שהוא מעניק ליושב מולו - עד היום לא עשה את הצעד הדרמטי ולא נכנס לרב ואמר: "כבוד הרב, אני רוצה לחזור לתפקיד יו"ר ש"ס, הבטחת".
למה בעצם עד היום לא ביקש לחזור לתנועה שהייתה ביתו עד שהדיחה אותו? "כי בפנים הוא לא מתלהב לחזור לש"ס", מפרשן מקורב לדרעי, "כי ש"ס זה אומר לחזור למשבצת של מחלוקות בין חרדים לחילונים ובין ספרדים לאשכנזים והוא כבר לא רוצה את זה, הוא כל היום מדבר על אהבה ופיוס. זה כמעט 'בל תשחית' אם דרעי יחזור לש"ס".
ועוד הוסיף: "בוודאי שאם הרב עובדיה היה קורא לו לחזור לש"ס הוא היה מקבל את ההוראה. אבל אם משמים מגלגלים שזה לא יקרה, אז אולי הוא צריך להבין שרומזים לו לחפש דרך אחרת, כי מש"ס לא משפיעים ולא מגיעים לאן שהוא צריך להגיע. מה זה לאן? ראש ממשלה".
נא להמתין לטעינת התגובות
