זורמים בכפות ידיך: חברת חשמל חוסכת מים?
חברת החשמל היוונית החליטה, בעזרת טכנולוגיה ישראלית, להתנתק מרשת המים הארצית והחלה לייצר מים באופן פרטי לצורכי החברה. ביום שבו כולנו מתחילים לשלם יותר על המים, שלחנו את שחר רז לבדוק אם בחברת חשמל שלנו שמעו על היוזמה היוונית ואיך הם חוסכים מים
עיון זריז בעיקרי תכנית החירום שאומצה על ידי ממשלת ישראל מראה שבכל מה שקשור לצמצום הנדרש בצריכת המים עיקר תשומת הלב בארץ מופנית לחינוך הצרכן הביתי, ייבוש גינות, וצמצום הצריכה החקלאית. על פניו זה נשמע הגיוני אבל מסתבר שיש ממשלות שקוראות את המפה בצורה אחרת ומפנות את תשומת הלב והדרישה לחיסכון – ומיד דווקא לתעשייה, ובמיוחד לתעשיית החשמל.
לצורך התפקוד התקין של הטורבינות דוודי הקיטור ומתקנים נוספים הלוקחים חלק בייצור החשמל נדרשות כמויות עצומות של מים המשמשים לקירור, שטיפה וניקוי. לחלק מהצרכים ניתן להסתפק במי ים אך במקרים רבים יש צורך במים המקבילים באיכותם למי שתייה. בארץ משתמשת חברת החשמל ב"מי רשת" כינוי המסתיר את המהות האמיתית של אותם מים שהם למעשה מי שתייה, אותם מים שאנו נדרשים לשלם עליהם מיסים מוגברים בשל הבצורת.
ביוון, מדינה הסובלת ממצוקת מים דומה לזו הסובלת ממצוקת מים דומה לזו של ישראל, מסתמן שינוי משמעותי בתפיסה – כאשר חברת החשמל פועלת להתנתקות מרשת מי השתייה הארצית ופונה לייצור מים באופן פרטי לצרכי החברה. כך למשל החליטה חברת ההנדסה METKA היוונית, המתמחה בהקמת תחנות כוח למגזר הפרטי והציבורי ביוון להפעיל מתקן התפלה בכדי לספק את צריכת המים של הטורבינות אותם היא מפעילה. את המתקן ההתפלה, שעלותו מוערכת בכ- 1.6 מליון יורו בנתה למרבה האירוניה חברת GES הישראלית והוא צפוי להישלח ליוון בחודש הבא.
יכולת ההתפלה של מתקן מסוג זה אינה גבוהה והוא מספק כ 2,000 מ"ק מים ליממה אך היתרון הגדול שלו כפי שמסביר זהר פולובין, מנכ"ל GES הוא המהירות שיחסית שבה ניתן להפעיל פתרון מסוג זה – וכשמדובר במצב חירום – מהירות תגובה היא בעלת משמעות קריטית.
בדוח מבקר המדינה שפורסם לאחרונה יש התייחסות רחבה למחדלי חברת החשמל, אך לא נכתבה ולו מילה אחת לגבי ההתנהלות של חברת חשמל בכל הנוגע לחיסכון במים. דווקא גורמים מתוך חברת החשמל היו הראשונים להעלות את הצורך בחיסכון במים בתהליך ייצור החשמל – ואת האפשרות המעשית לעשות זאת.
על פי מאמר שכתבה ד"ר מיכל פרלה, מהנדסת שפכים ארצית, המחלקה לאיכות הסביבה בחברת החשמל, בשנת 1996 טיוב המים בהם השתמשו לניקוי הדוודים ושימוש חוזר בהם לצורך הרטבת הפחם ושטיפת מחממי האוויר שבתחנה יוביל לחסכון עצום במים.
עוד נכתב שחברת החשמל הקימה מתקן טיהור שפכים בתחנת אורות רבין. המאמר גם הבטיח שהחברה: "תבנה מתקני טיפול שפכים גם בארבע תחנות-הכוח החופיות הנוספות של חברת החשמל. ההשקעה הכוללת תעמוד על כ-45 מיליון דולר. מחיר כבד, אך הכרחי". ד"ר פרלה חוזרת ומגדישה במסמך המדובר כי "השימוש החוזר במים יביא לחיסכון ניכר בצריכת המים בתחנות-הכוח".
אז מה קרה מאז ועד היום? מתברר שחברת החשמל לא ששה לחלוק את האינפורמציה הזו עם הציבור. על פי אתר חברת החשמל הצליחה חברת החשמל לחסוך במהלך חמש שנות הפעלה של תוכנית לחיסכון במים בפרויקט הגדל שלהם במתקן רוטנברג 15%-25%
אבל מה קורה בשאר האתרים אותם מפעילה חברת החשמל? למרות פניות חוזרות לחברת חשמל בניסיון לקבל מידע עדכני לגבי השימוש במים בחברת חשמל והפעילות לחיסכון בצריכת מי שתייה קיבלתי בעיקר בהבטחות לשליחת אינפורמציה אבל אף לא משפט קונקרטי אחד.
אם חברת החשמל פועלת לטיהור מים, שימוש חוזר וחסכון משמעותי מדוע אין הם ששים לחלוק את המידע הזה? ואיך אמורים האזרחים המשלמים מכיסם הפרטי על כל טיפת מים עודפת לדעת מה קורה מחוץ לחצר ביתם המתייבשת?
חזרתי לאתרחברת החשמל, בדיקה נוספת באתר מעלה נתון מפתיע. טיוב מים אכן מתבצע באתרים נוספים של החברה אבל נראה שבמקום להשתמש במים המושבים לצרכי ייצור חשמל בוחרים באתרים אלו להשתמש במים האלו להשקיית מדשאות.
בשיחת טלפון עם יעל נאמן, מדוברות חברת החשמל, שמעתי כי המתקנים עליהם דיברה ד"ר פרלה בשנת 1996 הוקמו, וכי בתחנות שניתן לחסום בהם במי כבר עושים זאת. בנוסף, הקפידה נאמן לציין ש"חברת חשמל משקיעה משאבים רבים לחסכון במים גם בקרב עובדיה, בשירותים ובמטבחים יש אביזרים חוסכים מים".
זו לא השאלה, הסברתי לה ואמרתי שעל פי האינפורמציה המופיעה באתר פרטי רוב השימוש במים מושבים באתרי החברה הם לגינון ולא לתהליכים הקשורים להפקת חשמל. באופן טבעי אני מסיקה שאם הוחלט להפנות את המים לגינון הרי שלא מדור בכמויות משמעותיות, אמרתי. "נהפוך הוא", הסבירה נאמן, "בוודאי שכמות המים הזו משמעותית, מדובר באלפי דונמים של גינון"
אלפי דונמים של גינון אני שואלת את עצמי בתמיהה? "למה אני בתור אזרח רוצה אלפי דונמים של גינון מסביב לתחנות הכוח", אני שואלת את הדוברת בתקווה לקבל תשובה מניחה את הדעת. אבל נראה שהרגזתי את הדוברת ששאלה אותי בכעס האם יש לי התנגדות עקרונית למדשאות. אני דווקא חובבת גינון עניתי לה, אבל לצערי המצב מונע ממני להשקות את המדשאה הפרטית שלי. שאלתי, אם אפשר אולי להגיע לעשות פיקניק במדשאות של חברת החשמל? "לא", ענתה לי הדוברת, "זה שטח פרטי".
נא להמתין לטעינת התגובות
