על מסים וחטאים
הפחתת המסים המוצעת בתקציב המדינה תרחיב את הפערים ותצמצם דרמטית את השירותים שהממשלה מספקת. אז למה היא עדיין שם?
מעבר לעובדה שקיים ויכוח מתמשך בקרב הכלכלנים באשר לתרומתה של הפחתת מסים לצמיחה, תוכנית הפחתת המסים של הממשלה חוטאת לנו, אזרחי המדינה, חטא משולש. ראשית, מס ההכנסה הוא פרוגרסיבי במהותו, ומשמש כלי מרכזי לצמצום פערים. בניגוד לטענות רווחות, מחקרים מראים שמס ההכנסה בישראל דווקא נמוך מהנהוג במערב. הורדת המסים תגרום להרחבת הפערים במקום לצמצומם.
הפחתת המסים תסייע לבעלי השכר הגבוה ביותר - מעל 38 אלף שקלים בחודש, לא בדיוק "המעמד הבינוני". אלו ייהנו בלעדית מהפחתת התשלום המקסימלי - וייהנו גם מריווח מדרגות המס האחרות. בעלי משכורת של עד 8,000 שקלים בחודש לא ייהנו מהפחתות המס כלל.
חטא שני של הפחתת המסים הוא צמצום דרמטי בהכנסות המדינה. אנחנו לא אוהבים מסים, אבל רובנו בכל זאת משתמשים בכבישים, בבתי חולים ובשאר השירותים שהמדינה מספקת מכספנו. לפי נתוני האוצר, הפחתת המס בשנים 2009-2016 תעלה 48 מיליארד שקלים. יש כאן התחייבות ממשלתית חסרת תקדים לפרויקט לאומי: חיזוק החזקים. לפתע הויכוח האם כדאי להשקיע בבניית ההתנחלויות או בפינוין, נדמה כלא רלבנטי.
צריך לזכור שבשל המשבר חלה ממילא ירידה בהכנסות המדינה. ניתן לצפות שהממשלה תפעל לצמצום הירידה
החטא השלישי של הפחתות המסים הוא הצורך לאזן חלק מהירידה בהכנסות על ידי העלאת המע"מ. המע"מ הוא מס רגרסיבי - ככל שאדם מרוויח פחות, הוא משלם יותר מע"מ באופן יחסי. בישראל המסים העקיפים (והמע"מ בראשם) הם הגבוהים בעולם. זאת נקודה מרכזית, שנתניהו ידע להדגיש ב-2004 אך כעת "שכח" אותה.
נקודת האור היא שאפילו השמרנים שבכלכלנים מבינים שהתוכנית היא קיצונית בנסיבות הקיימות. בנק ישראל כבר תקף בעדינות את הורדת המסים, שתפגע ביציבות המקרו-כלכלית של ישראל. גם אנשי האוצר מודים בחצי-פה שהתוכנית שנכפתה עליהם בעייתית, ושיהיה צורך לבחנה מחדש אם המשבר יימשך. אם זה לא היה עצוב, היינו צוחקים שזהו עונשו של הגוף הדוגל בקבלת החלטות ריכוזית וברוטאלית: פתאום הגיע מישהו שעושה את זה טוב יותר.
אז מה אפשר לעשות? בקואליציה יושבות מפלגות שמתיימרות לייצג את ה"חלשים". חבריהן צריכים להתנגד להפחתת המסים הקרובה ולבטל את העלאת המע"מ שנועדה לאזן אותה - מהלך זה לא ישפיע על מסגרת התקציב. בנוסף, יש לבטל את הפחתת המסים המתוכננת ל-2011. השמים לא יפלו, וישראל לא תהפוך לשבדיה. אך לפחות נדע שנבחרנו עוד לא איבדו לגמרי את הבושה.
הכותב הוא רכז התכנית לכלכלה וחברה, במכון ון ליר בירושלים - שותפה בקואליצית הארגונים "חברה אחרת אפשרית"
נא להמתין לטעינת התגובות
