משיטה: גלעד שליט מופקר כבר שלוש שנים
מי שעמד בשמונת החודשים האחרונים בראש המטה למען שחרור שליט, סיים את תפקידו. "אפשר להציל אותו אבל אנחנו לא עושים את זה"
"לא היינו מתחבטים בבעיה של חולשה מול האויב, אם אנחנו נסכים לתנאים שלהם, אם אנחנו צריכים לשלם מחיר כזה או אחר, איפה זה פוגע במאזן ההרתעה של ישראל, אם לעשות מבצע צבאי, כופר כסף, תחבולות, אסירים, כמה אסירים, איזה אסירים.
"מדינה שצריכה להתמודד עם שבוי, כמו שישראל צריכה להתמודד עם העניין של גלעד", אמר משיטה, "לשקול שיקולים ערכיים, מוסריים, זה הרבה יותר מעסיק ומטריד מאשר התמודדות עם חייל שנהרג חלילה באירוע דומה.
"מה החטא של גלעד, שהוא נפל בשבי? שהוא חי? זאת לא אשמתו של גלעד שהוא חי. הוא חי. ומשום שהוא חי צריך להחזיר אותו. למדינה זה לא נעים ולא נוח. זה נורא טרגי, אבל 'קוברים הולכים' יותר קל".
שמונה חודשים עמד חזי משיטה בראש מטה המאבק לשחרורו של גלעד שליט. כמשתתף, אבל גם כצופה מן הצד. נלחם על חייו של ילד של מישהו אחר, שהוא לא מכיר ולא פגש אף פעם. בשבוע שעבר פרש. הוא ימשיך להיות פעיל במטה המאבק גם בעתיד, אבל כבר לא יעמוד בראשו. לא נטשתי, לא התפטרתי ולא עזבתי, אמר השבוע. חשוב היה לו לדייק. חיפש מילה מתאימה, ולא מצא.
מלכתחילה, אמר, הגיע רק לתקופה. לנצל את "חלון ההזדמנויות" להחזרת גלעד הביתה. בחירות וחילופי ממשלות. פעל בהתנדבות. כל יום, כל היום, שמונה חודשים. משך עוד קצת את הזמן, עד שלא יכול היה יותר. הוא תת-אלוף. 30 שנה היה איש צבא. קצין בכיר בחיל הים. מפקד נערץ. גידל דורות של לוחמים על ערכים ועל הברית הזאת, הלא כתובה, שנכתבה בדם, שלא מפקירים חייל.
"ערך עליון", אמר השבוע. אחר כך השתחרר והיה
"השאלה היא לא אם לשחרר אסירים בתמורה לגלעד שליט. השאלה היא אם אנחנו מקריבים או לא מקריבים את גלעד. ההחלטה לא להוציא לפועל עסקה היא הקרבה של גלעד, שנפל בשבי על משמרתו, בשליחות המדינה והעם. גלעד הוא חייל חי, אפשר להציל אותו, ואנחנו לא עושים את זה.
"מי שלא רוצה להחליט ורוצה להיות עסוק בלהתלבט עוד כמה שנים אם להחזיר את גלעד או לא, שיקום ויגיד את זה בקול רם, שלא ימרח את הזמן. אז אולי גם המשפחה תפסיק להתעסק עם הילד שלה ותבין שוויתרנו עליו".
זה ראיון ראשון שלו מאז שסיים את תפקיד ראש המטה. לא רצה להתראיין. במסע הזה, שבו לכל דבר כנראה יש מחיר, חזי משיטה העדיף לשמור על שתיקה. "כשמרימים את הראש מעל המים, הופכים למטרה", אמר. לו אין עניין להיות מטרה. ממילא גם אין מה לסכם.
כי גלעד עדיין לא נמצא כאן. כי אין הצלחה שאפשר להצביע עליה. כי יש הרבה מאוד אזרחים טובים, אבל יש מעטים שיגידו שהוא אולי עושה למען עצמו. כי הוא לא שחקן בודד שהשיג משהו, מה עוד שלא הושג דבר.
בסופו של דבר, נעתר, בגלל גלעד. "אני מרגיש פספוס גדול שגלעד לא חזר", אמר. "אסור לנו להסכים שזה יקרה. כל יום הוא סכנת חיים ממשית לגלעד. לקחו חייל שקט, ביישן, נחבא אל הכלים, והפכו אותו למיתוס, בעל כורחו". בחדרי חדרים, סיפר, אמרו לו קובעי מדיניות, שרים וחברי כנסת ש"ראוי היה להקריב את גלעד".
"הייתה אמירה של אחד הבכירים שמכהן היום בכנסת, ש'יקום האבא ויגיד, חבר'ה היו לי שלושה ילדים, נשארו לי שניים, תודה רבה'", סיפר. "כדי לתת להם להבין אולי, לחמאס, שהם טיפסו על עץ גבוה'". הוא לא אמר את זה לנועם. הוא אמר את זה לי. ש'האבא, נועם שליט יגיד 'ויתרתי על הבן'. הוא העלה רעיון, אותו בכיר.
"אמרתי לו 'אפילו לנועם אין מנדט לעשות דבר כזה. רק גלעד יכול לוותר על חייו ולהגיד 'אבא, אמא תסתדרו עם שני ילדים, המדינה לא צריכה לשלם עליי משהו'. שאלתי את חבר הכנסת הזה גם מה הוא היה עושה אילו זה היה הילד שלו. אז הוא כבר היה צריך לחשוב. לא הייתה לו תשובה".
"משפחת שליט משפחה אצילית ושקטה", אומר משיטה. "היא פועלת והיא מדברת חלש, מנומס. זאת המשפחה הכי נוחה שיכלה ממשלה כלשהי בישראל לבקש לעצמה, כי היא מאוד נוחה לממסד. כי קונים אצלה זמן.
"כי התדירות שנפגשו איתה היא כל כך נמוכה, שהשלוש שנים לא הגיעו מעצמן. לא סתם הגענו עד הלום. הגענו עד הלום כי לא נעשה מספיק. גלעד הוא בן של אנשים מאופקים. האסון הזה נפל עליהם כרעם ביום בהיר. הם לא מחצינים רגשות, אבל הם זועקים לעזרה.
"אביבה אומרת 'אומרים שגלעד הוא של כולם, אבל הוא הילד שלי. אני רוצה שיחזור הביתה. אני רוצה לסגור אחריו את הדלת בבית במצפה הילה ולחזור להיות משפחה אנונימית, שאף אחד לא מכיר'. היא לא יודעת את נפשה כבר מרוב צער. חבית של חומר נפץ. נועם ואביבה צועקים ביחד עם גלעד 'הצילו'. הם לא מבקשים עזרה. הם מתחננים.
"זה כמו נדנדה. כשאני עוצם עיניים, אני רואה את גלעד בצד שלמטה. הצד השני של הנדנדה, ממול, נמצא בשמים. גבוה גבוה. בכל פעם נדמה לי שאנחנו מצליחים להטות את הצד הגבוה ולחלץ את גלעד. אבל זה לא קורה. אני מדמיין את גלעד. אני לא מכיר אותו. אני חושב עליו חבוי בתוך מעמקי האדמה, לא רואה אור יום. אני נזכר במה שאביבה אמרה על העקשנות שלו. 'העקשנות יכולה לעמוד לטובתו'.
"לפני שמונה חודשים, כשהצטרפתי למטה, חשבתי שגלעד יחזור הביתה לפני שיעברו שלוש שנים מיום החטיפה. הייתי בטוח שאולמרט יחזיר אותו. הייתי בחופשה באותה התקופה. פנה אליי חבר שגר במצפה הילה, אחד מאנשי המטה, נואה שמואל.
"הוא אמר שמתחילות להיות יותר ויותר פעילויות, למען גלעד, ושהם מחפשים מישהו שיעסוק בזה, במשרה מלאה, בתשלום. אני אמרתי שאני מוכן לבוא ולשמוע קודם כל במה מדובר. הקשבתי. אמרתי שאני לא רוצה כסף. אי אפשר לעשות תפקיד כזה בשכר. הלכתי לאביבה ונועם ואמרתי להם שאם אני נכנס לנעליים שלהם, אני צריך מהם גיבוי.
"הבנתי שאני צריך לאמץ כל מה שצריכה לאמץ משפחה שבנה נפל בשבי. גלעד שליט יכול היה להיות הבן שלי. יש לי בן גדול ממנו בשלוש שנים. הוא יכול היה להיות חייל שלי. הוא רק במקרה הבן של אביבה ונועם.
"ההיסטוריה, הקרובה והרחוקה, מלמדת שמי שהיה אגרסיבי, תקשורתי ותוקפן יותר, ועמד יותר על שלו והגיב באופן מיידי על כל אמירה שיכלה לפגוע במאמצים ובמאבק של המשפחה, קיצר את זמן השבי של הילד שלו. אנחנו מדברים על קיצור זמנים, ואני לא מקל בזה ראש, אפילו במקרים של החזרת גופות.
"באירוע של גולדווסר וגם במקרה של חיים אברהם. הורים שהיו יותר אגרסיביים עובדתית הצליחו להשיג שני דברים: לקדם את החזרת הילדים שלהם הביתה ולקבל יחס הולם מידי הפועלים, מראש הממשלה, דרך השליחים שלו, השרים, הלשכה וכל הנוגעים בדבר.
"התנהגו אליהם בכבוד וברגישות הראויים, מה שלא קרה, לצערי, עם משפחת שליט. משפחת שליט היא משפחה מופנמת. יש להם גבולות. הם לא אנשים אגרסיביים. אני אמרתי לאביבה ונועם 'אתם צריכים לדבר יותר ברגש, לפנות יותר בכאב, ליצור יותר פאתוס ויותר דרמה'. הם אמרו לי 'חזי, זה לא אנחנו'. נועם אומר 'אל תביימו אותי, בבקשה, אני לא יכול'. גם אביבה אמרה לי 'אנחנו כאלה. אנחנו לא יכולים להשתנות'.
"היו לי איתה הרבה שיחות על זה. אני זוכר שביקשתי ממנה, 'כשאת קוראת בנאום שלך את המשפט על גלעד, 'תעזרו לי להחזיר את גלעד', תעצרי, תיקחי אוויר, רק אז תגידי אותו'. 'אנחנו צריכים את זה', אמרתי לה.
"'צריכים את הרגש הזה כדי שזה ייגע במקבלי ההחלטות, בעם'. היא אמרה לי 'עזוב, אני לא יכולה לעשות דרמות ולא לדבר בפאתוס. אני לא מסוגלת, חזי, ואני לא אעשה דברים כאלה. זה מה שאני. מה, אנשים לא מבינים שכואב לי? אני צריכה לשחק? זה לא ברור שאני אמא ואני רוצה את הבן שלי בחזרה?
"נאמר למשפחה גם להגיד את הדברים בצורה בוטה יותר, מחודדת יותר, מול האנשים שאמורים להחזיר להם את בנם. אני לא חושב שנועם עשה את זה מספיק. הוא לא עשה את זה, כי זה האופי שלו וזאת הדרך שבה הוא בחר לפעול. המשפחה עושה מאמצים כבירים, בדרכה.
"נועם ואביבה הם לא סוג של הופכי שולחנות. העדות הזאת, של נועם, על מה שהיה בלשכת אולמרט, ראש ממשלה שאומר 'תגידו תודה שהילד שלכם חי', היא משהו שאני יודע כבר כמה חודשים. אנחנו במטה מלווים את המשפחה ובממוצע פעם בשבוע נפגשים עם נועם, לשמוע עדכונים. אני יכול להגיד שכל פגישה עם אולמרט לוותה בהרגשה שהם הולכים לעימות.
"הם חזרו נזופים מירושלים. פגועים. נועם לא עשה עם זה כלום באותה תקופה, למרות שאנחנו מאוד רצינו. הוא אמר 'אני מוחל על כבודי, ובלבד שיביאו לי את הבן הביתה'. כשהוא הרגיש שהוא גם מחל על כבודו וגם לא הייתה תוצאה, הוא הרגיש אכזבה עמוקה.
"זה מזכיר לי תמיד סיפור על רבין. רבין עשה פגישה אחת לשבועיים עם הורי השבויים והנעדרים. זה היה ביוזמתו וזה היה קבוע. העוזרים שלו אמרו לו 'אין לך מה לעדכן אותם. לא חבל לך על הזמן שאנחנו מבזבזים?'. רבין אמר להם 'אולי לי אין מה להגיד להם, אבל להם יש מה להגיד לי'.
"לא צריך להיות ראש ממשלה כדי לנהוג ברגישות במשפחה כזאת, כמו משפחת שליט. גם השליחים וגם נושאי התפקידים, אתה מצפה מהם שיגידו 'יש ילד, הוא עומד לנגד עינינו, אנחנו עושים הכל כדי להחזיר אותו', שהם יבואו ויעדכנו את המשפחה בתדירות כזאת או אחרת, מיוזמתם.
"כי אם הם עושים כל יום כל היום את מה שהם אומרים, יש בוודאי משהו שהם יכולים לעדכן בו אחת לתקופה. אבל הם לא עשו את זה. את רוב הפגישות, גם עם שרים וגם עם השליח דקל, המשפחה יזמה. אני יכול להגיד חד-משמעית שמשפחת שליט מקבלת סימפתיה ואמפתיה ותשומת לב ופגישות שהיא מבקשת, מחברי קבינט.
"לעומת זאת, הפגישות עם האנשים הנוגעים בדבר הן פגישות שהמשפחה הייתה צריכה ליזום ולקבל אותן. זה לא היה באופן מידי. זה היה יכול להיקבע לעוד שלושה ימים, וכשמגיע היום גם לבקש מהם לדחות את זה בעוד יומיים. וזה דבר שקרה יותר מפעם אחת בפגישות שהיו צריכות להיות עם השליח דקל או עם שר הביטחון או ראש הממשלה. לא הייתה היענות מידית.
"יותר מזה. בעבר היו גם לא מעט מהלכים טקטיים פוליטיים בעניינו של גלעד, ולא משהו ממשי. הורידו אותנו מפעילויות, כי ביקשו שנשמור על 'פרופיל נמוך' בטענה ש'עומד לקרות משהו'. בסופו של דבר לא קרה כלום. אם נעשים מהלכים כדי שהנושא הזה 'כאילו' יטופל, שתהיה מראית עין, או רק כדי להשביע את רצון המשפחה, אין בזה כלום. מהלכים טקטיים ופוליטיים בעניינו של גלעד שליט הם התעללות והתאכזרות למשפחה ולגלעד עצמו.
"אנחנו שונים, נועם ואני. אילו אני הייתי ההורה של גלעד, לא הייתי מניח לראש הממשלה ללכת לשום מקום בלי שיפגוש פעילים ובני משפחה של גלעד שישאלו אותו 'מה עשיתב-24 השעות האחרונות למען גלעד'. 'איפה גלעד ומה עשית למענו היום'.
"הייתי עולה לירושלים שוב. לא זז. הייתי שובת רעב, הייתי עושה כל שבוע משהו שיזעזע את המדינה, אבל יגיע למכנה המשותף הרחב ביותר. הייתי דופק על דלתות, מבעיר צמיגים. הייתי אומר אמירות בוטות לאנשים, שאחראים עליו.
"הייתי הולך לקריית הצבא בתל אביב, ששלחה את החייל, לבית של שר הביטחון, לבית ראש הממשלה, לאנשים שאחראים להחזיר אותו, את הילד. לא הייתי נותן להם מנוחה. הייתי משבש להם את היציאה והכניסה לבית. לא הייתי נותן להם לנאום, לא להופיע. יכול להיות שזה דווקא לזכותו של נועם שהוא שונה, כי הוא מחזיק מעמד ושפיות במאבק עכשיו.
"אני יכול למצוא את עצמי במעמסה נפשית ורגשית, כשאני שומע את הקול של גלעד כפי שהוא בא לידי ביטוי בקמפיין שעשינו. אני יכול לראות אנשים שניגשים לנועם ובוכים. נועם כמעט לא מביע רגשות. זה לא אומר שהוא לא נרגש. אני ראיתי אותו ברגעים שהייתה התרגשות, שעמדו לו דמעות בעיניים.
"באירועים מסוימים, יותר אינטימיים. בצנעה. מצד אחד, אולי זה לא טוב מול גורם ממסדי וגיוס הציבור לעניין של גלעד ולמענו שהוא לא מחצין. מצד שני, זה מאפשר לנועם ולמשפחה להמשיך לתפקד. זאת הדרך היחידה שלהם לשרוד ומגיעה להם על זה הערכה רבה. הם גם לא מאפשרים לשמועות לבלבל אותם. אם יש למשל שמועה שגלעד במצרים, הם אפילו לא טורחים לבדוק את זה עם הגורמים הרשמיים.
"במטה יש עליית מדרגה לעומת מה שהמשפחה מציגה, אבל עדיין אנחנו עושים את זה בצורה מדודה ושקולה, כי אנחנו מדברים מטעם המשפחה ובשמה. אנחנו זוכרים שבסופו של דבר נועם ואביבה הם ההורים הביולוגיים של גלעד.
"להם ישנה הזכות להגדיר את גבולות המאבק, את העוצמה, את השפה ואת האגרסיביות. כן הצענו להם להפריט את המאבק, כיוון שהמשפחה לא אגרסיבית. הקמנו רשת חברתית למען גלעד. 'צבא החברים של גלעד'.
"אנחנו רוצים שמיליון איש יתגייסו לצבא החברים. יש פעילות שהחברה יכולה לעשות והמשפחה באופי שלה לא תרצה לעשות ולא תהיה מסוגלת. בעוצמת הקול, באגרסיביות, בתקיפות או במשפטים הבוטים מול מקבלי ההחלטות. אסור לנצל את האיפוק של המשפחה.
"מה היה קורה אילו זה היה ילד בודד, ללא הורים? אני חושב שאנחנו וגם המשפחה לא הפנמנו לגמרי את המסר שמשפחת ארד שידרה כשאמרה, 'אל תהיו נאיביים ושקטים, כל יום, כל היום, עשו את מה שצריך לעשות, אחרת הוא לא יחזור'. גלעד היום חי. זה לא אומר שום דבר על מה שיהיה מחר בבוקר.
"אנחנו נפגשים אחת לשבוע, ביום שישי, במזכירות של מצפה הילה. חברי המטה - שמשון ליבמן, ראש המטה הנוכחי; אמיר גור לביא, נואה שמואל, עודד קדרון, נועם ואני. מדברים על מה שהיה ומה שיהיה. מתכננים פעילויות, בוחנים את המצב.
"מעבר לזה ישנן פגישות שבועיות עם הפעילים המרכזיים וראשי המטות: מטה החברים של גלעד, מטה הקיבוצים, נוער, אמהות, החבר'ה בכיכר, ארגונים ופעילים חברתיים, האוהל בירושלים, אמהות וחברים בצמתים.
"ישנם גם שני המשרדים שעובדים בהתנדבות, רימון-כהן-שיינקמן ושלמור-אבנון-עמיחי. כשיש מחלוקת, נועם קובע. נותנים למשפחה להוביל את המאבק. בדיעבד אני חושב שאחת ההחלטות שטעינו בה הייתה שלא עלינו מוקדם יותר לירושלים.
"אנחנו רצינו לעלות כבר בדצמבר, אמרנו לנועם. המשפחה רצתה לחכות. אולי אנחנו כמטה היינו צריכים ללחוץ יותר. יש אפשרות שהעלייה לירושלים חודש קודם לכן הייתה משנה את התוצאה. אני חושב שהיינו הכי קרובים לגלעד אז, בירושלים. ההרגשה הייתה שהשחרור קרוב.
"השליחים התרוצצו בשבועיים שהיינו שם כמו שהם לא התרוצצו קודם. אני זוכר שבשלב מסוים אפילו חשבנו מה עושים אם גלעד חוזר. אנשי היישוב אמרו 'מזכיר היישוב, קח על עצמך להיות אחראי על קבלת פנים לגלעד'.
"היה עיתון שבשלב מסוים הכין מטוס לנסוע למצרים, כדי שההורים יהיו מוכנים שם לקבל את גלעד. עיתון בישראל. להטיס את המשפחה של גלעד שתהיה שם כשהוא מגיע, עד כדי כך הדברים היו אופטימיים. המשפחה ידעה. הם נתנו מספרי דרכונים.
"בירושלים גם עלה נושא המחיר. המשפחה והמטה מעולם לא התעסקו בנושא לפני כן. השאלה התעוררה רק כשעלה אל האוהל שלנו מספר מצומצם של משפחות שכולות שהתנגדו לשחרור מחבלים עם דם על הידיים. אני חושב שזה לא עניינה של המשפחה מה המחיר.
"המחיר הוא מחיר שייקבע במשא ומתן. לא יהיה שמח ממני אם נצליח להחזיר אסיר אחד של החמאס, לא מסוכן, ללא דם על הידיים, תמורת גלעד. מי שאומר שמשפחת שליט מעלה את המחיר במאבק שלה הוא חצוף. בכירים אמרו את זה בטלפונים לנועם, שהוא 'מעלה את המחיר'.
"צלצלו ואמרו לו 'אתה מעלה את המחיר, תעזבו את האוהל, זה מעלה את המחיר וזה מזיק'. זה הקשה על נועם מאוד. עובדתית, המחיר שעמד לפני העלייה לאוהל, במהלך השהייה באוהל ואחרי השהייה באוהל, למיטב ידיעתי לא השתנה.
אנחנו לא מדברים על 'כל מחיר'. לא אמרנו כל מחיר ואנחנו לא עוסקים בכל המחירים. העסקה שעומדת כרגע לפתחנו, היא העסקה שהשיגה מדינת ישראל ואותה היא צריכה להוציא לפועל.
"החזרה מירושלים הייתה נפילה גדולה. לא האמנו שגלעד לא ישוחרר אז. הכל בגלל החלטה של אדם אחד, שלא הביא את זה לשום הצבעה, לשום החלטה של הקבינט, אלא ציין שיש לו 'קווים אדומים' שהוא לא חוצה. זה היה ספין של אולמרט.
"אני לא מבין. האם אנחנו אומרים לאביבה ונועם שליט 'מצטערים, מקריבים את הילד, הוא לא יחזור, כי יש סכנה שיהיו פיגועים נוספים, איומים אסטרטגיים על מדינת ישראל?'. מאז עברו מאה ימים של ממשלת נתניהו. מדברים על 'מאה ימי חסד'. לגלעד לא היה אפילו יום חסד אחד.
"מדינת ישראל נזכרה מאוחר מדי ומעט מדי לבדוק את התנאים שמקבלים אסירים ביטחוניים. הצלב האדום, ארגון רופס שממומן על ידי מדינות המערב, לא מסוגל לעמוד מול החמאס ולא השיג אף ביקור אצל גלעד. אפילו מלחמת לבנון הייתה בעוכריו של גלעד. המלחמה, אורכה, הכישלון, ועדת החקירה, הפקת הלקחים, הכל היה בעוכריו.
"במאה ימים של ממשלת נתניהו למיטב ידיעתי לא קרה דבר. יש מפגשים עם המעגל הקרוב של ראש הממשלה, של השליח ושל שר הביטחון, ושל ראשי הסיעות והסיעות עצמן, ובעניין גלעד שליט לא ידוע לנו שהתקדמנו לקראת החזרתו יותר ממה שהיינו לפני חצי שנה.
"עבור גלעד ומשפחתו כל יום כזה זה גיהינום. לפי קצב ההתקדמות שאנחנו חווים כנראה בממשלה לא מבינים את מידת הדחיפות. מנתניהו אני מצפה שיעשה למען גלעד יותר מכל אדם אחר. בשיחה שהייתי עד לה, כשהמשפחה הייתה באוהל בירושלים, כבר אחרי הבחירות, ביבי צלצל לנועם. הוא הביע תמיכה.
"גם השיח בינו לבין המשפחה יותר בריא. יש שליח שהוא יותר קשוב ויזם כבר יותר פגישות ממה שדקל יזם בחודשים האחרונים. מה שכן מפתיע, שפגישה עם ראש הממשלה שביקש הסבא צבי שליט, אב שכול שמקיים מלחמה יחד עם המשפחה להחזרת גלעד, לא נענתה. הוא גם לא קיבל תשובה למכתב ששלח לראש הממשלה.
"לפעמים אני חושב על החמאס. עלה רעיון באחת הישיבות במטה ליצור קשר עם חמאס. זה נגנז. ברור לנו שלא נגיע למי שמחזיק ישירות בגלעד. החמאס מתייחס לגלעד כאילו הוא מחזיק אוצר. האמת היא שגלעד שליט הוא נטל עבור תושבי הרצועה.
"מאות אנשי חמאס נהרגו אחרי חטיפתו, אלפי פצועים, הרצועה היום בהרס. רק משום שאין התקדמות בסוגיית גלעד. האכזריות שלהם לאנשיהם גדולה לא פחות מהאכזריות שלהם לגלעד. השנה האחרונה שגלעד מוחזק בשבי, שווה בעצם לאלף שנות אדם של אנשי הרצועה, הפלסטינים, שיכלו להיות משוחררים.
"לפני שבועיים ציינו שלוש שנים מאז שנחטף גלעד. חברה טובה סיפרה לי שהיא נכנסה למונית בדיוק כששידרו את הנאום של נועם. הנהג העביר תחנה. יש אדישות. מיעוט משתתפים ומיעוט משתתפים קבועים בפעילויות. הפעילים, בכל פעם מחדש, אומרים שצריך לעשות פעילות בכיכר.
"אני חושב שצריך בשביל זה להיות עם יד על הדופק, לראות שבאמת אפשר למלא את הכיכר. צריך לבחור גם את הכיכר למועד הרלוונטי, כשנושא גלעד על סדר היום. אני יכול להגיד שיש לנו במטה הבנה, שהיא בבחינת נורה אדומה, שאנחנו היום לא יכולים למלא את כיכר רבין במאות אלפי אנשים. גם לא בעשרות אלפי אנשים. העם לא יקום ויבוא לכיכר. במצעד הגאווה היו יותר אנשים מאשר בשלוש שנים לחטיפה של גלעד שליט.
"כשאני נכנס לאביבה ונועם במצפה הילה, אני מסתכל על הצמרות שאביבה תמיד מדברת עליהן, שמסתירות את הנוף עכשיו ושהם לא קוצצים. מחכים שגלעד יגיע ויקצוץ. אני יודע שגלעד יותר קרוב לנקודת החזרה שלו מהשבי, מאשר לנקודת החטיפה. לא ייקח שלוש שנים נוספות להחזיר אותו. אני לא חושב שהממשלה יכולה להרשות לעצמה להמשיך להפקיר את גלעד.
"הרבה פעמים יוצא לי לחשוב עליו, על גלעד. אני הרי לא מכיר אותו. אני חושב איך הוא מגיע, מה עושים. איך מאירים את הדרך - אם היא חשוכה - ממצרים או מעזה עד מצפה הילה. זה יהיה יום שמח ברמה הלאומית. אני יודע. גלעד שליט חוזר הביתה. חי.
"אני לא יודע אם אנשים יעמדו בצדי הדרך, אבל בטח ילוו אותו בכל מיני צמתים. ינופפו לשלום. בטלוויזיה יהיה שידור ישיר 'גלעד חוזר הביתה'. אני אהיה עם עם ישראל. אני אצפה בטלוויזיה. אני ארצה לתת לו זמן, להתרגל. הוא לא יודע שהוא סמל. הוא בטח לא יבין.
"אחר כך אני אלך לראות אותו. אני חושב שאני ארצה להכיר מקרוב את האיש הזה. כן, בוודאי. לא יודע מה אגיד לו. אני ארצה בעיקר לשמוע ולחבק אותו. בטח, לחבק. כי זה הדבר המינימלי והמתבקש. לחבק את גלעד חזק".
נא להמתין לטעינת התגובות
