שומר החורש: הקיץ הלוהט של יערות קק"ל
מיכאל ויינברגר מכבה שריפות מטעם קק"ל כבר 30 שנה. יש לבנאדם תואר שני בייעור, הוא אחראי ל-350 אלף דונם חורש בגליל ובכרמל ורק בשטח שלו היו כבר 80 שריפות מתחילת חודש מאי עד עכשיו. זו כמות שנתית, והקיץ עוד לא התחיל
ביום שלישי שעבר, בדיוק כשהחלו להתפשט הידיעות על מדינה שעולה באש, זכה גם מיכאל ויינברגר להודעה דחופה מאחד מעובדיו, המפוזרים בשטח. "סע ליער שפרעם, יש שם עמוד עשן שמבשר רע", נאמר בהודעה.
לויינברגר, בן ה-53, היסטוריה של 29 שנים בקק"ל ותואר שני בייעור. הוא האיש שאחראי היום ל-350 אלף דונם של חורש בגליל המערבי ובכרמל. אחד שכיבה כבר שריפות מכל הסוגים בחייו. "במלחמת לבנון השנייה כמעט כל קטיושה ייצרה לנו אש", הוא נזכר. "לא היה כוח אדם או ציוד. אתה צריך לקבל במקום החלטות מה לכבות ומה להשאיר מאחור. אם אתה מכיר את השטח, אתה יודע ששריפה בתחתית הוואדי, שעשויה לטפס למעלה, מסוכנת יותר משריפה בשיא הרכס, שהתפשטותה אטית. או יער צעיר כרגע פחות קריטי מיער בוגר. כואב כמעט כמו להחליט איזה ילד אתה אוהב יותר".
ביום שלישי שעבר הוא שאל את העובד אם הוא בטוח שהעשן מגיע משפרעם, כי רק בקיץ הזה מדובר כבר בהצתה שלישית שם. בפעמים הקודמות הצליחו הכבאים לעצור את האש כשעוד הייתה נמוכה, אבל הפעם, כשויינברגר הגיע לשיפולי היער הוא הבין כבר שמדובר בצרה אמיתית. הלהבות השתוללו ורצו במהירות קדימה. "אתה לא מתחסן מפני זה אף פעם", הוא מספר. "רואה שחור בעיניים, תרתי משמע. זה היער שאתה או קודמך נטעתם ויש חוסר אונים, כי אי אפשר להציל, מקסימום למזער נזקים. אתה מבין מה זה שיצירה שלך נשרפת?".
שירותי הכיבוי הגיעו מהר לשטח. ויינברגר ביקש שישלחו מטוס כיבוי מהמנחת במגידו באופן דחוף. מדובר במטוס ריסוס שעבר הסבה והיום יש לו בטן שמכילה אלף ליטר מים ועוד 250 ליטר של חומר מעכב בעירה, המפוזר לפני האש במטרה להאט את התפשטותה ולסייע לכוחות שפועלים על הקרקע.
הטייס שהגיע למקום דיווח על שתי בעיות ממעוף הציפור. הרוח החזקה מטלטלת את המטוס הקל בלי חשבון, וגם קווי המתח המפוזרים לא מסייעים לביצוע העבודה. לבסוף, אחרי כמה סיבובים באוויר, הוא רוקן את הנוזלים ובשעות הערב נותרו רק שרידים למאבק העיקש. למחרת, כשעברו לשלב הסיכומים, התברר שמאה דונם של עצים הלכו פייפן.
ביום שני השבוע, בזמן שסיירנו בשטח, עוד ריחף באוויר ריח חזק של שריפה. ויינברגר ניווט באמנות את המיצובישי האנטר שלו בין השבילים הזעירים של היער ועצר ליד סמי, האחראי לקווי ההשקיה. הבוס ביקש מהעובד שימשיך לשים עין וידווח על פעילות חשודה. בשבוע שעבר, קצת אחרי שאובחנה האש, נראה מישהו דוהר על קטנוע, אל מחוץ ליער, ייתכן מאוד שמדובר במצית עצמו.
"הצתות ישנן על כל מיני רקעים", ויינברגר מנסה להסביר את התופעה. "לאומני, רשלנות, ריב על שטחי מרעה. יש אפילו רועים שחושבים שאחרי הצתה האזור רק ישתבח מבחינתם. זה נכון לגבי השנה הראשונה. יש הרבה עשב ירוק, אבל אחריו חוזרים הקוצים. וישנם גם אותם פירומנים שנהנים לראות אותנו עובדים. לתפוס מצית זה כמו למצוא מחט בערימת שחת. ביום טוב, תוך עשר דקות האש חזקה, וכשאנחנו מגיעים הוא כבר יושב ומביט עלינו מהחלון. בשטח שלי היו 80 שריפות מתחילת חודש מאי ועד עכשיו", הוא שולף נתון מדהים. "כמות בלתי נתפסת, כמעט שנתית".
בשבוע שעבר השילוב של מזג האוויר החם ותנאים אידיאליים
בשפרעם האש שטפה. עברה במהירות ממקום למקום. לא מעט עצים יוכלו להשתקם באופן טבעי ובמהירות. אבל כאן, ביער יובלים, האש הייתה שיטתית הרבה יותר. היא תפסה עצים מהשורש ונשארה עד שהגיעה לצמרת. אכלה אותם לחלוטין. במקרה של האורן הירושלמי, הנפוץ מאוד בארצנו, אין הרבה מה לעשות. סופו ככל הנראה יהיה כריתה, בניגוד לאחיו, האורן הקנרי, שנחשב אמנם למפונק יותר, אבל גם עמיד יותר, שלא לדבר על החרוב או האלון שדואגים יפה לעצמם.
החשש הוא גם מהעתיד לבוא. שריפה פוגעת בבעלי החיים שתפסו פינה קבועה בין העצים. האטיים משלמים בחייהם. לא פעם אפשר למצוא צב אפוי או נחש שרוף בשולי הדרך. התנים והצבאים מספיקים להימלט, אבל ספק אם יחזרו למקום שהיה ביתם. שריפה גם מעודדת הגירת מזיקים, למשל את בואה של חיפושית הקליפה, הידועה לשמצה. אורכה רק חצי סנטימטר, אבל הנזק שלה עצום. היא מזהה עץ פגוע, קודחת חור, מטילה את ביציה ומתרבה. מעץ חולה היא עוברת לעץ בריא וכך מחסלת יער. רק בקולורדו היא השמידה לא מזמן כחמישה מיליון עצי אורן. "אם אתה מביא בחשבון את המחירים", ויינברגר עושה חישוב מהיר, "היום מחדשים דונם יער ב-3,000 שקל . אם הלכו מאה דונם, אז מדובר ב-300 אלף שקל. ככה, בצ'יק".
בשבוע שעבר, אחרי השריפות ביערות שפרעם ויובלים, ויינברגר חשב שנגמר שבוע האש מבחינתו. גם ככה זה כבר היה יותר מדי. אבל בחמישי בצהריים שוב הטלפון צלצל - "סע לאזור צורית", אמרו לו.
קק"ל מחזיקה תצפיתן ביער אחיהוד, בנקודה הכי גבוהה. בחור שעולה למגדל בשעה עשר בבוקר ועד שש בערב אמור לאמץ את עיניו ולחפש אש כשהיא עוד בתחילת דרכה. את השריפה הזו, למרות המרחק הקטן ממנה, לא יכול היה לראות, כי אחד הרכסים הסמוכים הסתיר.
רק כשהעשן היתמר לגובה רב הוא מיהר להתריע. כנראה מדובר כאן ברשלנות, כבמקרים רבים אחרים. גם ביער ביריה ויינברגר מספר על חייל שביקש לשרוף ערימת אשפה ומפה לשם התעופפו כמה דפים-וכך הלכו כמה מאות דונמים. במקרה שלפנינו מישהו החליט לגשת למזבלה הישנה של מג'דל כרום ולהבעיר אש בערימה שנשכחה מזמן. תוך דקות הלהבה העצומה כבר הייתה במעלה ההר בדרכה לפלישה ליישוב הקהילתי צורית.
ויינברגר הוביל את ההאנטר שלו השבוע אל הכביש שעובר ליד מג'דל כרום, הודה שעוד לא הספיק לראות את מקור האש עצמו. "רואה את השחור בוואדי? ", הצביע על נקודה כהה שבלטה כמה מאות מטרים מאיתנו. "יא אללה. הנה זה התחיל ממש פה, איפה שהזיתים. ואז זה עלה בשני ראשים לכיוון המגדל", הצביע לפסגה על תקן חוקר מומחה.
יער גילון צעיר בנוף ארצנו. הוא ניטע לפני כמה שנים כדי שלתושבים שבחרו לגור שם, לא רחוק מכרמיאל, יהיה קצת ירוק בעיניים. מדובר בנטיעה מודרנית. כזו שלפניה עשו סקר קרקע וצומח על מנת לדעת מה מתאים למקום. תוכנית עם שרטוטים, עבודות הכנה, והנה אש ממזבלה סמוכה ורוח חזקה שטפו את האזור ושוב יצטרכו לחכות שם לשיקום.
ויינברגר לקח אותי לתוך צורית לרחוב השיטה, לבית של משפחת דניאל, ממש בקצה היישוב. הכבאית ביום חמישי שעבר הייתה צמודה לגדר המבנה, האש נעצרה אולי 20 מטר מהסלון. צורית הוא מקום גבוה. כבר בשעות הצהריים המוקדמות מנשבת שם רוח חזקה, גם כשחם. ויינברגר הסתכל סביב ואמר ששיקום זו העבודה שלו, אבל מה שכואב במיוחד זו החזרה לנקודת האפס. כל מה שעשו עד עכשיו יורד לטמיון. כשעזבנו את היישוב עיניו המאומנות זיהו עשן, אי שם באופק. אחרי התארגנות קלה הוא ידע להגיד שמדובר במשהו נקודתי, כנראה חקלאי ששורף קצת גזם.
"זו התקופה שבה אתה חייב להיות ערני", מיכאל אומר על המקצוע. "מהשרבים הראשונים של אפריל ועד השרבים האחרונים של נובמבר. כל הימים האלה מועדים לשריפות והכי גרוע כשזה מלווה ברוחות חזקות. אז הסכנה גדלה. סמוך על המצית שהוא יודע היטב מה מזג האוויר המתאים ליציאה מהבית".
נא להמתין לטעינת התגובות
