כמו חדש
מגרשים עובדים זרים ותיקים ומביאים עובדים זרים טריים. על הדרך עושים כסף

חברי היחידה האזרחית לאכיפת חוקי ההגירה צילום: יהונתן שאול
אחד הטיעונים העיקריים שמשמיע גנות לצורך בגירוש שוהים בלתי חוקיים מישראל, או לחילופין עובדים שאין ברשותם אשרת עבודה, הוא החישוב המתמטי הבא: בישראל 280 אלף עובדים ללא אישור שהייה, כולל מבקשי מקלט, ו-230 אלף מובטלים. הארגונים החברתיים סבורים שאין יותר מ-100 אלף עובדים ללא אשרה, לכל היותר. בכל מקרה, המסקנה לדברי גנות היא כזו: אם נגרש את העובדים ללא האשרה, יהיו מקומות עבודה לכל הישראלים המבקשים פרנסה. שר האוצר יובל שטייניץ אימץ תפיסה זו במסגרת תוכנית ההתייעלות הכלכלית, והכריז כי יש לגרש עובדים זרים כדי לפנות מקומות עבודה לישראלים.
ההיגיון של שטייניץ וגנות, שעשוי להישמע סביר, מתנגש עם שתי מציאויות: האחת היא שישראלים כנראה לא יסכימו לעבוד בשכר הרעב שמקבל תאילנדי בכל עבודה חקלאית בארץ, שכר שאינו עולה על 12 שקל לשעה. השנייה היא המחשבה שעובדים זרים משתלמים יותר, ובהבאתם טמון רווח כלכלי. מדוע, אם כן, מחליטים לגרש עובדים זרים, ילדים שנולדו בישראל והתחנכו בישראל,
ובו בזמן ממשיכים להביא עובדים אחרים ארצה ולגרוף רווחים מהבאתם?
סיגל רוזן, מנהלת מוקד הסיוע לעובדים זרים טוענת שעובדים זרים מובאים ארצה ללא הפסקה, כיוון שמכך מרוויחים גם כל המתווכים בדרך. ממחקר של הכנסת, אשר הוגש בסוף חודש מארס, וגם מהצעת ההתייעלות, עולה בבירור שרוזן צודקת: בתחום הסיעוד לא קיימת הגבלת מכסות. ניתן להביא עובדים על פי הצורך והאפשרויות. בתחום החקלאות מתקיים משא ומתן שטרם הושלם בימים אלו ממש, אך העיתונות כבר מדווחת על 2,500 אישורים נוספים בענף, וגם ההצעה שאישרה הממשלה מדברת על כך שתמיד תישמר מכסה של 110 אחוז מהמכסה הבסיסית.
שתי המכסות הללו, לחקלאות ולסיעוד, הן העיקריות בענף ה"עובדים הזרים". יותר ממחצית העובדים ברישיון הם עובדי סיעוד, ויותר מרבע הם עובדי חקלאות. רק 9,000 מתוך 80 אלף עובדים ברישיון הם עובדי בניין. שם אמורה להיות ההפחתה המשמעותית במספר המכסות.
בענף הסיעוד נערכה רפורמה, עם מאגר נתונים על אודות עובדים, כדי להשתמש במאגר העובדים הקיימים, כך שעובד שאיבד את מקום עבודתו יוכל למצוא מקום חדש, וכך לא יהיה צורך בהבאת עובדים חדשים. המאגר אמור היה לשמש מדד להבאת עובדים חדשים: אם רשומים בו למעלה מאחוז עובדי הסיעוד בארץ, אסור להביא יותר עובדי סיעוד. אבל הרישום למאגר התאפשר רק למשך חודש וחצי. כל מי שלא הספיק להירשם לא נכלל בו ועלול למצוא את עצמו ברחוב, בדרך לגירוש. בשדה התעופה הוא עשוי לפגוש את זה שבא להחליפו.