היהלומן שמואשם שהפך עובדת זרה לאסירה בביתו
לאיש העסקים מנשה יזדי לא חסר דבר. אבל לפי כתב אישום שהוגש נגדו לאחרונה זה לא מנע ממנו לייבא לארץ עובדת זרה מהודו, לקחת את דרכונה ולהעביד אותה תמורת 16 שקלים ליום - שגם אותם לא שילם. ויזדי? הוא אמנם מודה שהעסיק את העובדת הסיעודית במטלות אחרות ("היא אהבה לנקות את המרצדס, אז שאני אגיד לה לא?"), אבל מתעקש שהיא זו שביקשה שישמור לה על הכסף
שעת צהריים, יזדי יושב במשרדו המפואר שבבורסת היהלומים, כאשר באותה שעה ממש, לא רחוק משם עושה העובדת לשעבר שלו, מירה (שם בדוי), אזרחית הודו, את דרכה חזרה למקלט "מעגן" לקורבנות סחר בבני אדם. בשנה האחרונה הפך המקלט לביתה. מירה יודעת לספר על הצד הפחות נדיב של יזדי, שבא לידי ביטוי בכתב האישום החמור שהוגש נגדו לפני חצי שנה, ונחשף כאן לראשונה.
מכתב האישום עולה כי יזדי העסיק את מירה כמטפלת סיעודית של אמו ובמקביל גם עבדה במשק בית בביתו שבהוד השרון במשך קרוב לשלוש שנים. למרות ששכר תעסוקתה הזעום נקבע על 5,000 רופי לחודש, שהם כ-500 שקל (16 שקל ליום עבודה), יזדי לא טרח מעולם לשלם אפילו אותם.
יזדי לקח ממנה את דרכונה והפך אותה למעשה לאסירה בביתו. הפרשה נחשפה כאשר המשטרה עצרה את מירה בעת שניקתה את רכבו, וביקשה לראות את דרכונה. מאחר שהוא היה אצל יזדי, ולא ברשותה, הם עצרו אותה. בכלא פגשו אותה מתנדבי המוקד לסיוע לעובדים זרים, שגילו את סיפורה ואת תנאי העסקתה.
בנוסף לכתב האישום החמור, במכתב שנשלח למשרד הפנים לפני כחודש הדגיש בכיר במשטרה כי "אמנם הוגש נגד יזדי כתב אישום המייחס לו עבירות עושק 'בלבד', אך הרושם שלנו הוא שהגברת הועסקה בתנאי עבדות במשך תקופה ארוכה וייתכן שאף 'נרכשה' מבני משפחתה".
אל פגישתנו מירה (24) מגיעה בחולצה וחצאית בצבע ורוד, כפכפים ורודים, לק ורוד על הציפורניים וחיוך מבויש. בשקט, היא מגלה שבמשך שלוש שנים היא חשבה שהיא העובדת הזרה היחידה בישראל. היא האמינה שאין במדינה הזו אנשים כמוה, שהגיעו מקצוות העולם על מנת לעבוד. שהיא פה לבד.
"מהרגע שנחתי בנתב"ג, ועד הרגע שבו עצרו אותי השוטרים לא עזבתי את הבית של מנשה בהוד השרון", מסבירה מירה באמצעות מתורגמנית. "לא ראיתי אף אחד מלבדם. אף פעם לא ראיתי עובדים זרים אחרים. אני חיה פה כבר שנים ואין לי מושג איך ישראל נראית, אני מכירה רק את הבית שלו".
לדבריה , היא הגיעה לישראל לאחר ששמעה מחברת משפחה כי יזדי הוא מעסיק טוב שמשלם בנדיבות. מירה, בת למשפחה של תשע נפשות ממדינת קרנטקה שבדרום הודו,
"הם אמרו לי ביום הראשון תנוחי, מחר תתחילי לעבוד. הייתי מפוחדת, לא ידעתי עברית, לא אנגלית, לא הכרתי אף אחד", היא נזכרת. מירה חוזרת שוב ושוב על כך שבני משפחתו של יזדי היו נחמדים אליה, הבעיה היחידה הייתה שהם פשוט לא שילמו לה. מלבד מענק חד פעמי בסך 1,000 שקל , מירה טוענת, וכך גם נכתב בכתב האישום, כי יזדי ומשפחתו לא שילמו לה דבר.
"הוא אמר לי 'הכסף שלך אצלי, אני אשמור לך. תשימי את הדרכון אצלי, אני שומר עליו. אני שולח להורים שלך קצת כסף, אין לך מה לדאוג'. הם אנשים מאוד עשירים, הבית שלהם ענק", היא מספרת.
למה המשכת לעבוד אצלו בלי כסף?
"האמנתי לו. הם נראו לי אנשים טובים. חוץ מזה, לאן אני אלך? אין לי פה חברים, אין לי דרכון, אין לי כסף, אני לא מבינה את השפה. מה הייתי עושה? פעם הייתה לי חופשה לכריסמס ונשארתי בבית. לא היה לי לאן ללכת".
עו"ד עדי וילינגר, רכזת תחום סחר בבני אדם במוקד לסיוע לעובדים זרים, מכירה את המצב הזה היטב. "זה לא נדיר, רוב הקורבנות לא מזהים את עצמם ככאלו", היא אומרת, "מירה היא מאוד תמימה, והיא מאוד קלה לניצול. כשפגשתי אותה בכלא הייתי מזועזעת. לא תמצאו מישהו עם שלשלאות שר שירים על שדה כותנה, אלא אנשים כלואים בתוך בתים - הבידוד הוא אחד המאפיינים הכי חזקים של עבדות מודרנית. היא בודדה. היא לא יודעת עברית או אנגלית, לא נותנים לה שקל ביד ואין לה איך ללכת. עוד יום ועוד יום והיציאה נהיית בלתי אפשרית. הכלא הוא דמיוני, אבל הוא כלא.
"מירה עבדה שעות על גבי שעות, היא הייתה המשרתת שלהם לכל דבר. עצם העובדה שמדובר באדם כל כך עשיר, ונדיב כביכול, רק הופך את הסיפור ליותר מזעזע. אני חושבת שכשנותנים לאנשים כוח הם הרבה פעמים משתמשים בו לרעה. אולי הוא חשב שמגיע לו משרתת. אבל צריך לזכור שלא צריך להיות עשיר בשביל להיות חזק על אנשים חלשים".
יזדי נראה המום לנוכח הטענות שמופנות אליו. אך יותר מכל, נדמה כי הוא בעיקר פגוע מ"ההשפלה" שהוא נאלץ לעבור בעקבות הפרשה. "אני עוד אתבע על עוגמת נפש שנגרמת לי עכשיו. את יודעת איך זה מרגיש לשבת בבית משפט עם זונות, ולעמוד מול שופט? זה משפיל. על מה? על זה שאני ילד טוב של אמא שלי. מה שעשו זה פשוט תפרו לי תיק. אני צריך את ה-200 דולר האלה? כשאני יורד לרחוב קבצנים יוצאים אלי בחיבוקים ונישוקים מרוב העזרה שאני נותן להם".
למה שמישהו ירצה לתפור לך תיק?
"מצאו בן אדם עשיר, שהוא שם מוכר, ורצו לעשות בלגן גדול. אז היא שטפה לי את האוטו, ביג דיל. העלימו לי אותה לגמרי. לקחו לי אותה מהבית. אצלנו היא חיה בצורה הכי טובה בעולם. השוטר ראה את החדר שלה, אמר 'בואנה, אפילו לי אין חדר כזה'. איזה השפלות עברתי, עצרו אותי חמש פעמים כאילו אני הקרימינל הכי גדול בשוק".
היא יכלה לצאת מהבית?
"אמרנו לה שתעשה מה שהיא רוצה. שמנו לה ערוץ הודי בטלוויזיה היא התלהבה, היא הייתה מכורה לזה".
אז שילמת לה מדי חודש?
"היא ביקשה ממני שאני אעביר את הכסף להורים שלה בהודו, ושאני אשאיר חלק ממנו אצלי. זה מה שסיכמנו. בהודו העברתי למשפחה שלה את הכסף".
המשפחה שלה טוענת שהיא לא קיבלה כסף. למה לא סיכמתם את הנושא הזה בחוזה?
"זה לא דברים שכותבים אותם, זה נוהג בהודו. ככה מתנהגים שם, זה מקובל".
יש לך קבלות על העברות הכספים?
"לא, לא. אני אומר לך, ככה זה נורמלי שם, ככה הם מתנהלים. כל דבר סוגרים בלחיצת יד".
זה קצת תמוה שאיש עסקים ממולח כמוך לא מסכם התקשרות עסקית בחוזה, לא מקפיד על רישום קבלות.
"אני לא ידעתי שיש אנשים רעים בעולם, הם נראו לי טובי לב".
למה היא שטפה את הרכב ועסקה בניקיונות אם היא הובאה לכאן להיות מטפלת סיעודית?
"יש לי מרצדס, והיא מאוד אהבה לנקות אותה. מה אני אגיד לה? אל תעשי? היא גרה אצלי בבית, נתנו לה בגדים ואוכל, הכל בחינם, זה נורמלי להשתתף בעבודות הבית".
יזדי התקשה אתמול לספק הסברים לאופן שבה שילם למירה. ספק אם את עסקאות היהלומים הרבות שלו בהודו, הוא גם מסכם בלחיצות יד וביטחון בטוב לב של האנשים. אבל הוא חזר שוב ושוב על כך שהוא מאמין כי גורמים שונים השפיעו על עדותה וגרמו לה לשקר בחקירתה. "מי יפצה אותי על הפגיעה בשמי הטוב?", הוא שואל, "היה לה אצלנו הכי טוב בעולם. היא חיה יותר טוב ממני וממך. הבאנו לה יהלומים ותכשיטים. תראי לי עוד עוזרת בית שמקבלת מתנות כאלה".
התכשיטים אגב, נשארו בביתו של יזדי וגורם באגף חקירות ומודיעין של זרוע ההגירה במשטרה הדגיש כי מדובר כאן במקרה של ניצול חמור, שהעונש עליו יכול להגיע לשלוש שנות מאסר. לדבריו, "במחצית השנה האחרונה הוגשו 50 תיקים על מרמה, המודעות לעבדות מודרנית הולכת וגוברת ואני מקווה שכך נוכל להילחם בתופעה. יש מעבידים שיודעים שהעובדים האלה חייבים לעבוד ויהי מה, והם מנצלים את זה עד הסוף".
ומירה? בימים אלו היא שוהה במקלט, מחכה לתשובת משרד הפנים בנוגע למעמדה בישראל לנוכח היותה נפגעת עברות סחר, אולם עד שתגיע התשובה, היא חסרת מעמד. בינתיים, היא למדה כיצד קונים מוצרים במכולת, כיצד משתמשים באוטובוס, ואיפה קונים כרטיס חיוג לטלפון הנייד. "אנשים צריכים להיות יותר זהירים, אני מקווה שכולם ידעו את זה מעכשיו", היא אומרת, "אני לא רוצה מהמשפחה הזו כלום. רק את מה שמגיע לי".
נא להמתין לטעינת התגובות
