פגישת ברק-מיטשל: מחלוקת חדשה סביב המאחזים
שר הביטחון ייפגש הבוקר בלונדון עם השליח האמריקאי למזרח התיכון כשברקע מחלוקת נוספת בין הממשלים. בעוד שבישראל טוענים שבשטחים נותרו 23 מאחזים לא חוקיים בלבד, ברשימה של ארה"ב שמתבססת על נתוני האו"ם קיימים יותר מ-100 כאלה
האמריקאים לא מסכימים עדיין להוצאתה של ירושלים ממפת ההתנחלויות, אין להם כוונה להסכים לבנייה לצורך ריבוי טבעי בגושים, הם לא מאשרים השלמת בנייתן של יחידות הדיור שכבר נמצאות ב"צנרת", והעובדה שממחישה יותר מכל דבר אחר את גודל הצרה היא שהם מסתובבים עם רשימת מאחזים לא חוקיים ובה יותר ממאה שמות. אהוד ברק, אגב, מסתובב עם רשימת מאחזים ובה 23 שמות בלבד. בינו לבין הרשימה האמריקאית, שמבוססת על נתוני או"ם, יש עשרות רבות של מאחזים.
מקור הפערים במפת הדרכים, במסגרתה התחייב בזמנו אריאל שרון להסיר את המאחזים שנבנו בתקופתו, זאת אומרת מחודש מארס 2001. בסביבות 26 מאחזים, שלושה הוסרו, נותרו 23, כשמיגרון תלוי באוויר ומגיע היום לדיון אחרון בבג"ץ. לאמריקאים, לעומת זאת, רשימה של כל המאחזים, גם אלה שנבנו לפני שרון, ובתוכם כאלה שבנויים על אדמה פלסטינית פרטית.
אם אפילו בנושא המאחזים אין הסכמה, סימן שההסכמה רחוקה, אולי אפילו רחוקה מאוד. הרעיון להקפאה זמנית של שלושה חודשים בא מבית מדרשו של אהוד ברק. הבעיה הייתה שפורום השישיה דחה אותו, בגיבוי ראש הממשלה בנימין נתניהו. לחברים יעלון ובגין היה ברור שישראל לא תוכל להפסיק את ההקפאה הזמנית, ושלא תהיה עליה תמורה ממשית. מה שייצא זה במקום משבר קטן עכשיו, משבר גדול אחר כך.
כאן מסתתרת בעיה נוספת: העובדה שבינתיים האמריקאים לא מצליחים לחלץ מחוות מהעולם הערבי המתון לטובת ישראל. המכתב, הפאתטי למדי, ששיגר אובמה למלך מרוקו ממחיש עד כמה העניין הזה תקוע. כאן נכנס לתמונה, כהרגלו, הנשיא שמעון פרס. הוא, רק הוא, יכול לפרוץ את המבוי הסתום הזה. פרס משתדל אצל כל מי שאפשר להשתדל אצלו, בראש ובראשונה מובארק נשיא מצרים, שיפעיל לחץ על סעודיה.
שם, בריאד, נמצא המפתח. אם הסעודים יסכימו לפתוח את המרחב האוירי לטיסות מסחריות ישראליות, השמיים הם הגבול. זו תוכל להיות תמורה הולמת. פרס מוכן אפילו לטוס לסעודיה בעצמו. מחר בבוקר. עם כרטיס לכיוון אחד. העיקר שיתנו לו להסביר להם. אם תהיה תמורה מהעולם הערבי המתון, פרס מאמין, גם ברק
במזרח התיכון, כבר למדנו, שום דבר לא יותר קבוע מהזמני. איך ומתי זה יגמר? אף אחד לא יודע. השאלה היא למי יש יותר סבלנות ועמידות. עד מתי ייהנה ג'ורג' מיטשל מהקשבה מלאה של הנשיא שלו? בשבועות האחרונים כבר לא כיף להיות נשיא ארצות הברית. ברק אובמה מתחיל לחטוף, ובצדק.
בעיראק מרחץ הדמים חזר לעצמו. 200 הרוגים היו שם בשבוע אחד, השבוע שעבר. באפגניסטן יצא הצבא האמריקאי למבצע גדול נוסף, במאמץ לייצר טריז בין הטאליבן לפקיסטן, כדי למנוע זליגה וכדי לשמור על המשטר המגורען באיסלמאבאד. צפון קוריאה משגרת טילים בקצב מטורף, לכבוד יום העצמאות האמריקאי.
ואיראן? זוכרים שצריך להיפתח "דיאלוג" בין וושינגטון לטהרן? עם מי ידברו עכשיו האמריקאים? עם אחמדינג'ד? עם מוסאווי? עם כרובי? האם אובמה יכול להרשות לעצמו לתת עכשיו לגיטימציה למשטר שדיכא באכזריות הפגנות וזייף בחירות? זו הסיבה, כנראה, שסגן הנשיא ג'ו ביידן, בהצהרה מרעישה למדי, הודיע אתמול שארצות הברית לא תמנע מישראל לתקוף את איראן כדי להגן על עצמה ועל ריבונותה.
רק לפני כחודשיים שוגר לכאן נציג אמריקאי בהול (ראש הסי.אי.איי) כדי להתרות בנו שלא נעשה את זה. ופתאום, סוויץ' של 180 מעלות. במילים אחרות, גם לאמריקאים אין מושג מה עושים עכשיו. ולכן, אומר מי שאומר, שמדובר במלחמת התשה. ביבי צריך להחזיק מעמד עוד חודשיים-שלושה, עד שאובמה יבין שמהלימון הזה לא יצליח לסחוט מיץ, ויעבור הלאה. על פי התאוריה הזו, לא צפויה תכנית שלום אמריקאית דרמטית, והמקסימום שנראה זה עוד נאום או שניים, וזהו. אסור לשכוח, זו רק תאוריה.
קיץ ארוך וחם צפוי, לפיכך, במרחב שבין ירושלים לוושינגטון. נתניהו ניסה לרכך את האווירה בדברים שאמר אתמול לפני ישיבת הממשלה, על הקונצנזוס שהצליח לייצר סביב רעיון "שתי המדינות," לאחר נאום בר אילן. באמת, מחיאות כפיים סוערות.
מדינה פלסטינית מפורזת, איך לא חשבו על זה קודם. מצד שני, גם האמריקאים יודעים שמי שיכול לייצר דבר כזה בישראל, הוא הימין. נתניהו, נכון לרגע זה, הוא מנהיג הימין. האם באמת הוא מתכוון לייצר משהו? רק הוא יודע. שמעון פרס משוכנע שכן. אהוד ברק אומר שכן (במה הוא משוכנע, איש אינו יודע.(
ונתניהו? הוא, בינתיים, שומר על עמימות. ועדת הכספים דנה אתמול באיזורי עדיפות לאומית ושינתה נוסח החלטה כך שהממשלה תוכל להכניס את ההתנחלויות ביהודה ושומרון לעדיפות לאומית בחוק ההסדרים. אם זה יקרה, מדובר באיתות ברור ובוטה לוושינגטון שביבי מצפצף על כולם וקורא להמוני בית ישראל לעבור לשטחים. מצד שני, הקואליציה לא ממושמעת, הח"כים מרדניים, במצב כזה ובאווירה כזו, הכל יכול לקרות.
נא להמתין לטעינת התגובות
