מדינת גדרה-חדרה
רשויות החוק בישראל אינן מעזות להתמודד עם בעיית הפליטים, לכן קל מאוד לשלוח אותם אל הפריפריה: מחוץ לתחום גדרה-חדרה
את הטענה והתחושה הזו שירת כאמור המושג – גדרה, חדרה. תמיד חשבתי שיש בו במושג הזה לא מעט ציניות. גם מידה לא קטנה של דמגוגיה אופפת אותו. אך כך היא דרכם של ויכוחים – כל צד מגייס לעצמו מן עולם מונחים פשטני שכזה. עד שנתקלתי במסמך רשמי של משרד הפנים, האוסר על מסתננים מאפריקה לשהות בשטח שבין גדרה וחדרה.
מדובר למעשה באישור שהייה בישראל, למסתננים מסודן וממדינות שונות באפריקה בהגבלה אחת: אסור להם לשהות ב"מדינת" גדרה-חדרה.
עכשיו זה רשמי – יש את קו גדרה חדרה וזו מדינת ישראל הליגה הלאומית, שם צריך להיזהר שלא לקלקל לתושבים את מצב הרוח עם אלפי מסתננים אפריקנים ברחובות, ויש את שאר הארץ - מהליגות הנמוכות – שם נרשה למסתננים להסתובב.
הסיפור הוא בעצם כזה - אלפי מהגרי עבודה הסתננו לישראל בשנים האחרונות כאילו היו קורבנות הטבח בדרפור, למרות שכף רגלם מעולם לא דרכה בדרפור. מילואימניק ששירת בגבול ישראל מצרים סיפר לאתר ערוץ 7 שבתדרוכים לפני הקו, הסבירו להם כי יש בארץ עשרת אלפים מסתננים מאפריקה, שמתוכם רק כ-200-300 אכן פליטים וכל השאר הם מהגרי עבודה.
מנתוני נציבות הפליטים של האו"ם עולה כי מדובר ב-17 אלף מסתננים, שמספרם הולך ועולה:
בשנת 2005 חדרו לישראל 453 מסתננים
בשנת 2006 - 1,204
בשנת 2007 - 5,703
ובשנת 2008 הגיעו,681 7 מסתננים
בתודעה הציבורית בישראל כולם נתפסים כ"פליטי דרפור" אך כשבודקים את המספרים מתברר שאפילו ארגוני הפליטים מודים
מאריתריאה ישנם כ-6,500 ומדרום סודן עוד כ-4,000 פליטים, ועוד נוספים מכל רחבי אפריקה. באריתריאה יש שלום ולא נראית כל סיבה להחשיבם כפליטים. על פי ארגוני הפליטים, רוב המסתננים מאריתריאה ברחו משירות צבאי או שירות לאומי. לאריתריאה קשרים דיפלומטיים עם ישראל ומשרד החוץ ממליץ על אריתריאה כמדינה בטוחה מאוד.
לפני 10 שנים אכן הייתה מלחמה בין סודן המוסלמית לדרום סודן הנוצרי, אך מאז 2002 מתקיימת שם הפסקת אש וב-31 בדצמבר 2004 נחתם הסכם שלום בין הצדדים. רוב המסתננים שהו במצרים בין 3 ל-7 שנים לפני שהגיעו לישראל. הטענות על כך שרוצחים אותם במצרים נובעות מכך שדרכם של המצרים לשמור על הגבול בינם לבין ישראל, היא לירות אש חיה על כל מי שמנסה לעבור.
עד כאן תיארנו את תמונת המצב האנושית האמיתית בכל הנוגע ל"פליטי דארפור". בין גדרה לחדרה, מאוד אוהבים להילחם על "זכויות האדם" וגם כשלא מדובר כלל בפליטים, זה כנראה עושה טוב לכל מיני עיתונאים וקובעי מדיניות בשינקין ובנותיה, לקבל לכאן בזרועות פתוחות גלי הגירה ממדינות אפריקה. אז הם יצרו מן פוליטיקלי קורקט שכזה, שבו רשויות החוק בישראל אינן מעזות להתמודד עם הבעיה. אלא שאת תוצאות ההצפה של דרום תל אביב הם כבר למדו, אז עכשיו הם דואגים שאת המחיר תשלם הפריפריה. ככתוב באישורים הרשמיים: מותר להסתובב חופשי – צפונית לחדרה ודרומית לגדרה.
מחיר הליברליות הזו לא איחר לבוא. תחילה התקבצו המסתננים באילת, אבל כשעקומת הפשיעה החלה לאיים על התיירים מתל אביב החלו לדחוק משם את המסתננים, ואלו התקבצו במקומות בהם לליגה הלאומית לא ממש אכפת. דוגמה למקום כזה היא העיר ערד שבה התחולל אונס מזעזע של ילדה בת שש על ידי פליט סודני שהגיע לבקר בני משפחה בעיר. תושבים בערד מאסו במקום ומבקשים לעזוב את בתיהם. העיר שרק החלה לצאת ממשבר קשה, מתחילה שוב להידרדר. בבית הכנסת האשכנזי בערד כבר אי אפשר להתפלל בשבת. שתי כנסיות סודניות נפתחו בצמוד לו והמתפללים מעדיפים להישאר בביתם ולא לעמוד מול הצלבים והמיסות הקולניות בבוקר שבת.
חיפוש פשוט בגוגל מראה כי בכל מקום בו יש מקבץ של מסתננים סודנים, עקומת הפשיעה עולה. לא מדובר בטבע פלילי אצל הסודנים או הדרפורים. עצם המציאות שיצרה ישראל מעודדת את התופעות הללו.
על מדינת ישראל, כמייצגת העם היהודי, להיות מעורבת ולהיאבק במעשי זוועה המתחוללים בעולם ולדעתי טוב הייתה עושה המדינה היהודית אילו נמנעה מלהשתתף באולימפיאדת בייג'ינג ומעניקה בכך לגיטימציה למשטר הזוועות הסיני. אולם הדברים צריכים להיעשות מתוך בחינה מוסרית אמיתית, ולא מתוך כניעה לטרנד הנוצץ הנכפה עלינו מאי שם בין גדרה לחדרה.
נא להמתין לטעינת התגובות
