שיר הטלפון
ג'סטין טימברלייק עשה את זה קודם. לא כל כך הלך לו, אבל למי אכפת. עכשיו זה אצלנו: שעשועון הריאליטי "הטלפון" נראה כמו סרט אקשן ישראלי. פיצוצי מכוניות אולי אין, אבל משימות נגד השעון וריצה בלי נעליים על אספלט בוער דווקא יש, וגם מזוודה עם רבע מיליון שקל. אז למה עשו רק חמישה פרקים?
איך זה עובד? עובר/ת אורח נתקל בנייד מצלצל, עונה לו, הקול שבצד השני מודיע שהמשחק החל, ומרגע זה והלאה אותו אדם הופך למתמודד במשחק, חובר לעובר/ת אורח אחר שהוכנס למשחק באותה דרך, והשניים יוצאים יחדיו למירוץ נגד הזמן (שלוש שעות) במטרה להגיע למזוודה שבתוכה רבע מיליון שקלים. בדרך הם מדלגים בין רמזים שמוסתרים בתוך קפסולות שמפוזרות בלוקיישנים שונים ברחבי העיר (כל פרק מצולם בעיר אחרת בארץ), מקבלים הוראות והתראות מ"הטלפון" (כלומר, מעודד ליאופולד, שמגלם את הדמות שמפעילה את המתמודדים), ונאלצים לוותר על חלקים נכבדים מהפרס שהובטח להם אם הם מתברברים בדרך, לא מצליחים לפתור את החידות שאמורות לרמוז להם על מיקום המזוודה או זקוקים לעזרת "הטלפון" מסיבות כאלה ואחרות.
בפועל, "הטלפון" נראה כמו ערבוב של "24", "המשחק", "המירוץ למיליון", "מת לחיות", "מונית הכסף" וברגעים מסוימים אפילו "דאבל דייט" (במקרה ששני המתמודדים הם בחור ובחורה באותו גיל, כפי שקורה בפרק שצולם בחיפה, למשל). וגם קצת "קריאת כיוון" (יש איזשהו אלמנט חינוכי של הכרת הארץ ואתריה ברקע המירוץ עצמו). השאלה היא האם זה מה שיעשה לנו את זה, לנוכח ניסיון העבר שמגלה שאנחנו קצת פחות בקטע של אתגרים ומשימות ויותר בקטע של תככים ומזימות. נכון, זה גם לא בדיוק ריאליטי, אלא שעשועון ריאליטי, מה שאומר שהכל קורה בזמן אמת ויש משימות, אבל בלי הכללים המוכרים של ההדחות והדמויות הקבועות שאנחנו מכירים מריאליטי. אבל בכלל לא בטוח ש־100 אלף הדולרים שהושקעו בכל פרק של "הטלפון" (על שמונה צלמים בכירים, פיתוח לוגיסטי של זירות המירוץ, מסוק שעוקב אחר המסלול שעושים המתמודדים, מה לא) היו השקעה ששווה לשים על צופים מציצנים/רכלנים/בוחשים/שטחיים שכמותנו.
היוצרים, אילן עבודי (39) ועמית נבון (36), מודעים לגמרי לשאלה הזאת, וגם לסיכון. "כל הזמן אני שומע שהקהל הישראלי רוצה את הקישקעס של המתמודדים ולא מעניין אותו כל השאר", אומר נבון. "ובאמת, כל הגרסאות של הדברים מחו"ל שעושים פה הולכות בעקבות המנטרה הזאת - אבל שמע, אני לא יודע איזה מחקרים נעשו כדי לאשש אותה".
אתם חייבים להודות שמורגשת כאן רוויה מסוימת מריאליטי משימות.
עבודי: "יש פה רוויה מריאליטי בכלל, אבל אני לא חושב שאפשר להגיד ש'האח הגדול' הצליח ו'המירוץ למיליון' לא הצליח. צריך להכניס למשוואה הזאת עוד הרבה דברים, כמו למשל את זה ש'האח הגדול' עשתה קשת ואת 'המירוץ למיליון' עשתה רשת. אין ספק שצריך לתת לרשת את הקרדיט על כך שהם הלכו על 'הטלפון', כי יש בזה סיכון. זה פורמט שמבוסס על ערבוב של ז'אנרים - ואתה יודע, כל מי שמתחיל לעשות טלוויזיה, הדבר הראשון שאומרים לו זה שאסור לערבב בין ז'אנרים. זה מבלבל וזה לא עובד אף פעם".
גם הדמיון ל"המירוץ למיליון" לא עובד לטובתכם כרגע.
"אפשר למצוא נקודות השוואה בין 'הטלפון' ובין 'המירוץ למיליון', אבל לדעתי לא כדאי לעשות את זה. הדגש בתוכנית הזאת הוא לא על המשימות ועל התחרות בין המתמודדים אלא על שעשועון שמצולם בזמן אמת, תוך ניסיון לעשות אותו כמה שיותר כמו סרט מתח".
נבון: "זה נורא מתכוונן להיות סרט אקשן - גם בבחירת המשימות וגם ברמה הצילומית, בניסיון להפיק מהמציאות
עבודי: "'הטלפון' דומה יותר ל'הכספת' מאשר ל'המירוץ למיליון'. גם ב'הכספת', אגב, אתה מפתח משהו כלפי המתמודד, וגם אצלנו יש עניין מסוים סביב מערכת היחסים בין הדמויות, אבל המינון מתאים לפורמט הספציפי".
נראה לך שהפורמט הספציפי הזה מתאים, בבסיסו, לצופה הישראלי המצוי?
"לא יודע, אבל בוא נגיד שאני לא מאמין בזה שהקהל הישראלי שונה מהקהל האמריקאי. כל קהל רוצה להיקשר לדמויות על המסך, והבעיות שיש לתוכניות בארץ משותפות לתוכניות בשאר העולם. השאלה היא אם יש עוד דברים, חוץ מהיקשרות לדמויות, שיכולים להחזיק פה קהל".
זו באמת שאלה טובה, אבל בינתיים נראה שהסדרה לא ממש מצליחה להחזיק קהל באמריקה, בגרסה של ג'סטין טימברלייק.
"אני לא יודע בדיוק איפה זה הצליח יותר ופחות, אבל אני יכול להגיד לך שהיה משהו מפגר בקמפיין הפרסומי שעשו לזה באמריקה. היה ניסיון למכור את זה שם בקטע שטימברלייק אומר 'בואו תראו איך אני עושה ריאליטי מוסרי, משהו שיש בו גם תוכן חינוכי'. זו טעות גדולה. זו לא תוכנית מוסרית, לא תוכנית חינוכית ולא שום דבר כזה. זו תוכנית בידור. מה שיקרה איתה כאן זה סימן שאלה גדול, גדול מאוד אפילו".
אני מניח שזו גם הסיבה שצולמו רק חמישה פרקים - מה שבוודאי יקשה על הסדרה לתפוס.
"לא יודע. רשת פשוט החליטו לעצור ולהסתפק בינתיים בחמישה פרקים. יכול להיות שזה סתם בגלל המשבר הכלכלי, יכול להיות שזה משהו אחר. אני מעדיף לא להתייחס לזה. מה שכן, התחושה היא באמת שהעונה תהיה קצת קצרה".
קצת הרבה.
"כן, זה לא לפה ולא לשם. מצד שני, זו תוכנית מאוד גדולה ויקרה, ואני יכול להבין את רשת שלא ממהרים להמר עליה".
נבון: "זו תוכנית יקרה, אבל היא עדיין אנדר באדג'ט יחסית למקומות אחרים שהיא צולמה בהם. אפשר להגיד שהתקציב שלנו הוא הצ'יינג' של התקציב בגרסה האמריקאית, שעומד על 1.1 מיליון דולר לפרק, וגם יחסית לתקציב של ההולנדים - 160 אלף דולר לפרק - אנחנו די קטנים".
איך שלא יהיה, לפחות על סמך הפרק שצפיתי בו (בלי ללכת להשתין אפילו פעם אחת באמצע, למרות שהייתי צריך ולמרות שכפתור ה"פאוז" בדי.וי.די שלי עובד יופי) עושה רושם שגרסתה הישראלית של "הטלפון" עושה את עבודתה. היא קולחת, מותחת, ולפרקים אף מרתקת, גם אם לפעמים מה שקורה למתמודדים לא בדיוק נראה כמו סרט אקשן.
וישנו גם, כמובן, עניין החשדנות באותנטיות של ההתרחשויות, שבמקרה הזה צצה עוד לפני שהמשחק אפילו מתחיל, במענה של עובר האורח - או שמא נאמר "עובר האורח" - לטלפון בפתיחת הפרק. "זו בעיה שמלווה את הפורמט הזה בכל מקום", טוען נבון. "היוצר ההולנדי חזר וסיפר לנו שכמה שהוא לא התאמץ לדבוק במציאות, תמיד היו כאלה שהיו משוכנעים שזה מבוים. כל הזמן אומרים לנו 'אה, לא יכול להיות', וזו באמת בעיה להוכיח שזה לא. בוא נגיד ככה: זה אמנם נראה טוב כי זה ערוך, אבל זה לא מבוים. באמת שלא. אתה יודע, אין פה ליהוקים, אלה לא אנשים שהלכו לאודישנים, זה באמת משהו שהצופה מרגיש שיכול לקרות לו".
עבודי: "תקשיב לי ותקשיב לי טוב - הייתי מעורב בכל מיני סדרות ריאליטי, כולל כמה חודשים ב'הישרדות', ואני מוכן לחתום לך פה על מסמך שמצהיר שהתוכנית הזאת היא יותר ריאליטי מכל ריאליטי אחרת. אני לא יכול להגיד שלא נוגעים בשום דבר, אבל האנשים שמופיעים בה הם אנשים שלא תוחקרו מראש, המשחק עצמו אמיתי והכל קורה באמת ביום אחד. כל הביקורות בעולם לא מאמינות לזה, כי יש משהו בפורמט שגורם לאנשים לחשוב שזה מבוים, אבל אין לי מה להגיד על זה".
נבון: "בארה"ב זה סרט אקשן אמיתי, עם מכוניות מתפוצצות באמצע מגרש חניה, מכונית שעפה מקומה רביעית וכו', ואני בטוח שאלה דברים שדורשים תיאום, קאטים וכאלה דברים. גם לנו הייתה אופציה לעשות משימות הרבה יותר מסוכנות וגדולות, אבל מראש בחרנו בתסריט שידבק באמת, באותנטיות של המשחק. האמריקאים גם לא היו מוכנים לקחת את הסיכון של להתקשר לסתם אנשים ברחוב ועשו אודישנים כמו בכל תוכנית ריאליטי. אומרים להם שם בטלפון 'אתה זוכר שבאת לאודישן למשחק מסתורי? אז הנה, הוא מתחיל'".
לפי מה בחרתם את המתמודדים?
"התנאי היחיד הוא שאלה יהיו אנשים שמסוגלים להתמודד בתוכנית ברמה הפיזית, ושתהיה להם רמה בסיסית של ורבאליות. מצד שני, לא הרבה אנשים מרימים את הטלפון, כך שגם אם היינו מאוד רוצים, האפשרות שלנו לעשות את הקאסטינג הזה של ריאליטי כמעט לא קיימת".
עבודי: "עשיתי הרבה תוכניות עם אנשים מהרחוב ואני מאוד אוהב את זה ומאמין בזה. אני מאמין שהבנאדם הראשון שיענה לך ברחוב לטלפון לא יהיה פחות טוב מאדם שתבחר מבין מאה אנשים. מהניסיון שלי כבמאי ב'דאבל דייט' אני יכול להגיד לך שהיו שם טקסטים של אנשים שאם תסריטאי היה כותב אותם היו זורקים אותו מכל המדרגות ואומרים שזה לא אמין".
אילו אנשים בכלל עונים לטלפון נייד זר בקניון, שומעים שמדובר במשחק טלוויזיוני ומאמינים לזה?
"הרבה פעמים אנשים לוקחים את הטלפון ולא עונים, מביאים את זה לקצין הביטחון או משהו כזה. וגילינו שהישראלי הרבה יותר מנומס ממה שנהוג לחשוב".
נבון: "כן, רוב האנשים עונים כדי לראות של מי זה בשביל להחזיר לו. אחת הבעיות הכי גדולות שגיליתי תוך כדי עבודה היא שהתגובות האמיתיות של אנשים לטלפון הזה הן כאילו הכי לא אמינות בעולם. אתה מצפה שהם יהיו מופתעים, שיהיו בשוק, שיגידו משהו, אבל זה לא ככה: הם עונים לטלפון, אומרים 'או.קיי, נשחק', וממשיכים ללכת עם הטלפון ביד כאילו לא קרה כלום, כאילו הם ישבו וחיכו לשיחה הזאת יום שלם".
ואיך הם מתנהגים בהמשך? לפחות בפרק שראיתי, הבחור היה נחוש מאוד להרוויח כמה שיותר כסף מהעניין וממש התבאס על כל סכום שירד להם בדרך.
"נכון, המתמודד רץ יחף על האספלט הרותח כמו אינדיאנה ג'ונס כל הפרק כי למתמודדת השנייה נקרעו הנעליים. בפרק אחר, קנינו למתמודדת עם עקבים תוך כדי המשחק זוג אחר של נעליים והצענו לה לקנות אותם במחיר קצת יקר, אבל היא לא הסכימה לשלם על זה והמשיך לרוץ יחפה, על זכוכיות, מסמרים, שלא נדע".
עבודי: "גילינו גם שכשאנשים בהלם הם עושים טעויות מפגרות. אתה יכול להגיד להם 'רואים את הבניין ממול? לכו לשם', והם ילכו לבניין הלא נכון. לפעמים אנחנו בונים רמז חשוב, שמים להם אותו מול העיניים בתחילת הפרק, ומתחילים לתזז אותם מפה לשם. הקטע הוא שכשהם מגלים שזה היה להם מול העיניים הם מגיבים באדישות, בלי תסכול, בלי באסה, בלי כלום".
היו משימות שתכננתם ולא הצלחתם להוציא לפועל?
"אפשר להגיד שהמשימות הכי טובות שלנו נפלו בטסטים שעשינו לפני הצילומים. מה לעשות, ויתרנו על הרבה משימות שהיו מצריכות אותנו לעצור את המתחרים, להסביר להם דברים וכולי. המשימות שכן נכנסו בסוף הן אלה שאפשר להתמודד איתן במציאות ועם זאת נראות כמו סרט מתח. פשוט עברנו על רשימת סרטים והעתקנו מהם משימות".
כדי לעשות קצת סדר באקסטזה שהיא "הטלפון" רק נגיד שעבודי מביים אותה, נבון עורך אותה, ושניהם, אגב, לא אוחזים בניסיון עד כדי כך עשיר בריאליטי או בשעשועונים, ומן הסתם גם לא בשעשועוני ריאליטי. נבון התמקצע ועסק עד כה בכתיבה ובעריכה של חומרי חדשות הארדקור (בעבר היה כתב ועורך ב"מעריב", וכיום, פרט לעיסוקו ב"הטלפון", הוא עורך מפעם לפעם את "היום שהיה" בערוץ 10). "ההצעה באה בזמן, וזאת נראתה לי הזדמנות להתפתחות ולאתגר מקצועי", הוא אומר. "עד לא מזמן חשבתי שעיתונות זה משהו רציני יותר ושארגיש טוב יותר עם עצמי אם אעסוק בו, אבל כשפתאום הגיעה אליי ההצעה הזאת, אמרתי 'בעצם גם זה חשוב'".
עבודי העביר את רוב הקריירה שלו באגף יצירת הפרומואים (ארבע שנים ברשת, חמש בקשת), מה שאולי מסביר את הנטייה שלו לקצביות ולהגשה תמציתית וקולחת שבאה לידי ביטוי בתוכניות שביים, למשל "דאבל דייט", "הדוגמניות", "האקדמיה לצחוק", "הישרדות" והאפוס העיתונאי "שיטת השקשוקה", שחלקו ביצירתו לא נפל מזה של מיקי רוזנטל. איך זה שהוא נשכח? עבודי משתדל לשמור על ג'נטלמניות. "היו מקומות שבהם הפריע לי שכל הקרדיט הלך למיקי. זה אפילו צבט לי", הוא מודה. "כשמבקרים כתבו 'מיקי עשה ככה ועשה ככה' - והוא הרי לא עשה ככה ועשה ככה. מיקי הוא עיתונאי מוכשר ומבריק, אבל הוא לא יודע לביים ולכתוב תסריטים. הוא אמנם התחיל לגלגל את הרעיון של השקשוקה בזמן שעבדנו יחד ב'בולדוזר', אבל מי שבסופו של דבר תפס את היוזמה ואמר 'יאללה, הולכים על זה' היה אני, לא הוא".
איך אתה מסביר את הזגזוג בין חומרים כבדים ורציניים כמו "השקשוקה" לדברים בידוריים, קלילים, כמו "הטלפון"?
"בכל מקום אני מכניס את הסגנון שלי, שמבוסס על קצב וקומיות. אני לא סבלני כלפי דברים אטיים. כזה אני וככה אני מביים. האמת היא שב'שיטת השקשוקה' הרגשתי בהתחלה שנכשלתי לגמרי. הייתה לי ורסיה של ארבע שעות, שלדעתי הייתה הרבה יותר ברורה ועמוקה, אבל מובן שזה היה משהו קשה יותר לצפייה. בסוף פישטתי את הדברים, ובכל זאת הרגשתי שזה ארוך ומשעמם. כלומר, נכשלתי בשני הדברים. היום, לפי התגובות, אני מבין שהצלחתי, אבל עדיין יש המון דברים שמפריעים לי".
אחד מהם הוא העובדה ש"שיטת השקשוקה" עסקה, בין השאר, באחזקתה של משפחת עופר ברשת, וכיום אתה מביים סדרה עבור אותה זכיינית?
"בעיניי אין ניגוד. מדובר בטלוויזיה מסחרית. אחרת לא הייתי עושה את זה. מה שכן, יש בעיה גדולה בשוק הטלוויזיה בארץ ככלל. אנשים לא מבינים שערוץ 2 מוגבל ושהיכולות שלו לעשות תחקירים על כל נושא שהוא רוצה לא באמת קיימת. אם זה על הבנקים, קוקה קולה, על אף אחד אתה לא יכול לעשות תחקיר, כי אלה אותם אנשים ששולטים בערוץ 2. רפי גינת, למשל, עושה תוכנית תחקירים טובה, אבל היא מוגבלת מאוד בגלל הסיבה הזאת".
לפחות בימים אלה זו ממש לא הבעיה היחידה בתעשיית הטלוויזיה כאן.
"נכון. ואגב, זה ממש לא קשור לדרמה או ריאליטי. הבעיה היא שמי שמייצג את כל הארגונים השותפים במאבק הזה הוא אחד הארגונים היותר קטנים, שח"ם, ולכן העניין של דרמה נגד ריאליטי עומד במקום הראשון, כי מבחינתם יש עבודה רק בדרמה - אבל האמת היא שחותכים פה דרמות וריאליטי בדיוק באותה מידה".
גם "הטלפון" ספגה מכה רצינית כתוצאה מהמצב כשקוצצה לחמישה פרקים בלבד, אבל בחמישי האחרון (21:00) היא בכל זאת עלתה לשידור. נבון ועבודי די משוכנעים שהם עצמם לא היו עומדים באתגרים שבנו שם למתמודדים. "כבמאי טלוויזיה שיודע איך דברים עובדים, רוב הסיכויים שלא הייתי מסכים להשתתף", אומר עבודי. "אני פשוט יודע שלעולם אין לך שליטה על מה שרואים בסוף. חוץ מזה, שלוש קופסאות הסיגריות שאני מעשן ביום בטח היו מפילות אותי מהר מאוד".
נבון: "אם הייתה לי אפשרות לגרור אותו במריצה אולי היינו מצליחים, אבל לך תבנה על זה. עובדה - כשרצנו אחרי טסטרים בחזרה הגנרלית נשברנו באמצע".
עבודי: "עזוב אותך, יש מצב שאם הייתי מתמודד, זו הייתה התוכנית היחידה בעונה שמסתיימת בלי זכייה".
נא להמתין לטעינת התגובות
