אנחנו מאותו הכפר
ארבע שנים אחרי ההתבצרות בכפר מימון והפינוי מגוש קטיף, אלישיב רייכנר לא סולח, לא שוכח ורוצה שגם אתם תזכרו את הלקח מהאירוע המכונן ההוא
חיילים ומפגינים בכפר מימון רויטרס
את גורל המערכה.
ההתבצרות-התכנסות בכפר מימון הסתיימה בערבו של י"ג תמוז, בהכרעה היסטורית שביטאה יותר מכל את מערכת היחסים בין הציונות הדתית למדינת ישראל. בתום שלושה ימים מתוחים שבהם לא היה ברור לאן פניו של הציבור הגדול, קיבלה הנהגת מועצת יש"ע בתיאום עם קבוצת הרבנים שנכחה במקום, החלטה שלא לפרוץ את גדרות כפר מימון ולהסתכן בעימות אלים עם 17 אלף החיילים והשוטרים שהקיפו את הכפר. ההחלטה הגורלית ביטאה את התפישה הממלכתית בה אוחז הרוב בציונות הדתית. תפישה זו אומרת שגם למאבק על שלמותה של הארץ ישנם קווים אדומים. מלחמת אחים היא קו אדום שהציונות הדתית אינה מוכנה לחצות גם למען מטרות חשובות.
מועצת יש"ע לא המציאה את קו כפר מימון הממלכתי והמאופק, היא פשוט ראתה מי הקהל שלה, קראה את השטח, והבינה שלמאבק מיליטנטי יותר, אין לה חיילים. רוב אנשי הציונות הדתית אינם רוצים לנצח את צה"ל ואת המדינה ולכן הם יוצאים מבתיהם להיאבק רק כשמדובר במאבקים שאינם אלימים. הנהגת מועצת יש"ע בכפר מימון פשוט הביאה לידי ביטוי את רצונו של הרוב הדומם בציונות הדתית.
ההחלטה שלא לפרוץ את גדרות כפר מימון, ביטאה את החיבור של הציונות הדתית לעם ישראל ולמדינת ישראל. דווקא פריצת הגדר הייתה עלולה להביא ליצירת גדר בין הציונות הדתית לשאר המדינה. ציבור שאין לו קווים אדומים במאבקו עם אחיו, ימצא את עצמו מנוכר ומנודה, ללא השפעה על החברה והמדינה. ההכרעה שהתקבלה בכפר מימון הייתה יותר מכל הכרעה ציונית דתית.
המאמר המלא על אירועי כפר מימון, מופיע בספר החדש "העגלה השלישית – מיהו ציוני דתי בדורנו" שיצא לאור בימים אלו בהוצאת מופ"ת, בהפקת ובעריכת הרב צבי שינובר, 580 עמ', 60 ש"ח
נא להמתין לטעינת התגובות
