האלוף שמני – השכפ"ץ של צה"ל באיו"ש
ראש אוגדת עזה אשר שמר בעבר על קשר חם וטוב עם התושבים, נאלץ כאלוף פיקוד המרכז לסבול את האיומים של המתנחלים. שטח צבאי
מערכת היחסים הזו היוותה נדבך חשוב בהצלחתו כמפקד אוגדת עזה, כשאותה קרבה לתושבים מחזיקה מעמד עד היום דרך שיחות טלפון וביקורים תכופים. זאת, למרות שהמציאות שונה לחלוטין.
הביקורת על האלוף שמני מצד המתנחלים הקיצוניים חוצה כל היגיון או גבול. מדובר באוכלוסיה שראתה את צה"ל מפנה את תושבי גוש קטיף מבתיהם, ועתה חוששת שמחר יפנו אותה. ככל שהלחץ לפנות התנחלויות גובר, כך מתחזקת הביקורת כלפיו ודוגמאות לא חסרות.
לאחרונה נשלחו אל ביתו של שמני מכתבי נאצה, בהם איומים כמו "אנחנו נגיע אליך". המכתבים הועברו לבחינת היועץ המשפטי לממשלה, שהנחה את משטרת ישראל לפתוח בחקירה פלילית.
הביקורת הלא לגיטימית של המתנחלים ברחבי יהודה ושומרון מתנקזת לשני אישים מרכזיים: הראשון והשנוא יותר, הוא מפקד אוגדת איו"ש תא"ל נועם תיבון. קיימת קבוצה שלא שוכחת לו את הימים כמפקד חטיבת חברון, אז הקפיד על כל צעד וגיבה את המשטרה המקומית במלחמתה בפורעי החוק שניסו לפגוע בציבור הפלסטיני.
הזמן מבחינת המתנחלים לא מקהה את החושים. פינוי המאחזים בשטח הוא רמז לרמת המתח השורר בין הצדדים, כשכל פינוי גורר אחריו הפרות סדר. כך גם היה אחרי פינוי חוות פדרמן שנבנתה בפאתי קריית ארבע, פינוי אגרסיבי באישון לילה שגרר ביקורת חריפה.
האלוף שמני אישר את פינוי חוות פדרמן, אבל דווקא תא"ל תיבון ספג את אש הביקורת. "השאלה היא מה עדיף? האם לבוא באישון לילה, להתעמת עם מאות אנשים ואז לקחת את הסיכון לנפגעים? או לבוא בלילה ולסגור עניין בשקט. הפעולה הייתה נכונה", אמר קצין בכיר בפיקוד מרכז בתגובה לפינוי.
האלוף שמני מזכיר את תא"ל תיבון בכל דיון עם ראשי ההתיישבות ובכירים במערכת הביטחון. שמני אף מגדיר את עבודתו של תיבון כ"מצוינת,
הגורם השני והדומיננטי בו משתלחים המתנחלים הקיצוניים, הוא אלוף פיקוד מרכז שמני. דוגמאות לכך ניתן לראות היטב בתקשורת הכתובה והאלקטרונית של המתנחלים.
במערכת הביטחון כבר לא מהססים לומר, שאת פעולות הנקם והביקורת חסרת הפרופורציה לא ניתן לייחס רק לנוער הגבעות או לקומץ ימני קיצוני, אלא לקבוצה הולכת וגדלה של מתנחלים קיצוניים. קבוצה שחוששת בימים אלה מפינוי מאסיבי מיו"ש בלחץ אמריקאי. ודווקא בתקופה זו האחריות הביטחונית של האלוף שמני הולכת וגדלה.
בסיכומו של עניין, על כתפיו אחריות כבדה ועל שולחנו מונחות דרישות ולחצים היישר מחדרו הסגלגל של נשיא ארה"ב, ברק אובמה. כדי להבין את משמעות הדברים, יש להתבונן על המימדים של פיקוד מרכז וחשיבותו בסדר היומי של המזרח התיכון.
פיקוד מרכז נחשב לפיקוד הגדול בצה"ל, בו הכוח הסדיר הגדול ביותר. 60% מסדר הכוחות של מבצע עופרת יצוקה באוגדת עזה הגיע מפיקוד מרכז.
סיכול הפיגועים בעורף מדינת ישראל עומד בראש סדרי העדיפויות שלו, אך האחריות של האלוף שמני לא כוללת רק את הצד היהודי של המטבע, אלא גם את האינטרסים הפלסטיניים והלחצים הבינלאומיים.
מהעבר השני נמצאת הרשות הפלסטינית, שעוברת תהליך מואץ של ארגון, סדר, והשלטת ביטחון ברחובות תוך בניית מוסדות ממשלתיים. הלחץ הישיר הוא על החמאס ברחבי יו"ש, שכרגע מוריד את הראש. הסיבה לכך היא האמונה בתוך הארגון שמדובר בגל שיחלוף ולכן הם מנסים לייצב את המציאות כשהם עם הגב לקיר.
"אם היינו יכולים לחתום על המצב הזה שלושים שנה קדימה, היינו עושים זאת. זה המצב הכי טוב בתנאים הקיימים", אומרים קצינים בכירים בפיקוד מרכז.
ההקלות לאוכלוסיה הפלסטינית מציתות אש בשדה קוצים. בראייתם של אנשי הימין הקיצוני, אין פרטנר בצד השני, אז למה ישראל מסירה חסמים ומקלה עם האוכלוסייה הפלסטינית. כך נוצר מצב שפתיחת מעבר חווארה השבוע לכלי רכב הותירה אותם המומים.
במערכת הביטחון מדגישים, ששורת ההקלות נבחנה היטב ונועדה לאפשר לפת"ח לשלוט ברחובות בכוחות עצמו. עם זאת מזהירים בצה"ל, כי במקומות שהפת"ח לא יפעל נגד טרור תעשה זאת מערכת הביטחון.
"בעבר, כנופיות כמו שוהדה אל אקצא הסתובבו ברחובות ולא נתנו לפת"ח לשלוט. אבו-מאזן לא יכול היה להיכנס לאן שהוא רוצה בחופשיות", הסביר קצין בכיר בפיקוד מרכז. כיום, המצב בשטח שונה. גדודי השוטרים הפלסטינים שאומנו על ידי הגנרל קית' דייטון, בסיוע הסכם המבוקשים שהוציא ממעגל הטרור למעלה מ-400 בני אדם, יוצרים מציאות חדשה שמאפשרת לצה"ל לפעול בחיכוך קטן יותר נגד הטרור, כי אין כנופיות חמושות כמו בעבר.
במערכת הביטחון שבעי רצון מהעובדה, שראש הממשלה הפלסטיני סאלם פיאד, הצליח להושיב את כל מנגנוני הביטחון הפלסטינים סביב שולחן אחד, ולמזער את ניגודי האינטרסים שבעבר הולידו כישלון. פיאד הוא איש שטח, בניגוד ליו"ר הקודם של הרשות הפלסטינית, יאסר ערפאת, שהיה טרוריסט.
הוא ניהל מדיניות של טרור מאחורי הקלעים, אך כלפי חוץ עשה קולות של שוחר שלום. היום המצב שונה. סאלם פיאד הוא איש שמקדם תהליכים בכח, וברור לו ולאנשיו שהקשר עם צה"ל הוא המפתח והערובה לחזרת הפת"ח לשלטון.
הנוסחה הביטחונית של שמני, כוללת בתוכה גם את המוקשים הקשורים כמו תאומים סיאמיים להצלחתו בתפקיד: מציאות בה אין פיגועים בעורף מדינת ישראל, מינימום פיגועים בתוך יו"ש ומערכת חיים נורמאלית עבור התושבים הישראלים והפלסטינים. כל זאת תוך מניעת חיכוך שלילי בין האוכלוסיות ודאגה לשיפור במצב הכלכלי.
ארגז הכלים של פיקוד מרכז בהתמודדות עם המציאות הביטחונית המורכבת הוא גדול, אבל קצינים בגזרה מזהירים ש"אם כל פעם מוציאים ממנו כלי, הוא בסוף יכול להידלדל".
חרף הביקורת עליו בקרב אנשי הימין, מנסה שמני לשמור על קשר רציף עם ראשי הנהגת המתנחלים ביו"ש. לאחרונה ביקר בחתונה של משפחת ריין, ששכלה את בנה הקצין בנייה, במלחמת לבנון השנייה. הציבור שפקד את החתונה לא ידוע כאחד שנמנה על אוהבי שמני.
כך היה כשלקח חלק בחתונת בתו של הרב הילל הורוביץ, רב הקהילה של חברון, דמות שידועה בביקורתיות שלה כלפי פעולות הצבא. לכן הצטייר האירוע כחריג ביותר והעיד על המאמץ של שמני. כמו כן, נראה לאחרונה הרב דודי דודקביץ, רב היישוב יצהר שידוע בקיצוניותו וחיבורו לנוער הגבעות, כשהוא עוזב את לשכתו של שמני בפיקוד מרכז.
כשמפקד חטיבה חדש מגיע לגזרת יו"ש, הוא שומע מהאלוף שמני מספר בקשות לאופן ההתנהלות. על המקצועיות הצבאית הוא לא מרחיב, מאחר ועל פי ראייתו היא מתבקשת מכל מפקד בצה"ל. עם זאת, בגזרה כמו יו"ש נדרש מהמפקד לשים דגש על יושרה ועמוד שדרה כדי להצליח ולעמוד בכל הלחצים העצומים שמופעלים עליו מכל הכיוונים.
כל החלטה שתתקבל בשטח עלולה להוביל לתסיסה בקרב המתנחלים ולהביא לגל של ביקורת קיצונית. כך גם היה כשהחליט האלוף לפתוח את הכביש שמחבר בין חברון לקריית ארבע.
האלוף שמני, שלפני כעשור פיקד על חטיבת חברון, מכיר את העיר היטב. עם כניסתו לתפקיד, הוא ישב וקרא את הסכם אוסלו א', הסכם אוסלו ב' ולאחר מכן את הסכם חברון תחת ממשלתו של נתניהו, כדי להבין את המציאות ומה יכולות התמרון שלו.
הסמטאות והרחובות שמחברות בין היישוב היהודי לפלסטיני לא זרים לו, וההחלטות שלו מתקבלות בפרספקטיבה עמוקה של שנים אחורה. לכן לא ניתן לומר שההחלטה לפתוח את הכביש נעשתה באופן לא מושכל.
בפיקוד מרכז הדפו את הביקורת ורמזו שהכי קל יהיה להגיב בטיעונים ביטחוניים בפני בתי המשפט ולהשאיר את המצב כפי שהוא. האלוף שמני בחר לפתוח את הכביש, למרות הביקורת.
קצין בכיר בפיקוד מרכז שנדרש לסוגיה, הסביר את הבסיס להחלטה: "זה כביש שנסגר לפני מספר שנים. יש שם 88 משפחות שלא יכולות להגיע לבתים שלהן, אלא רק באמצעות כלי רכב. יש שם גם חולים, זקנים, ילדים ונשים בהריון. יש שם מחזות קשים. נכה או אישה ביום גשום צועדת עם התינוק שלה מאות מטרים נעשית חולה".
"כל הזמן שהייתה סיבה ביטחונית, זה היה בסדר", הוסיף הקצין. "כיום אין שום סיבה ביטחונית לסגור את הרחוב. לכן המלצנו לפתוח את הכביש. לא לתנועה גורפת של כל תושבי חברון, אבל כן לאותם 88 משפחות שמכרו אגב את כלי הרכב שלהן". במערכת הביטחון דחו על הסף את הפרסומים על התנגדות השב"כ למהלך.
בזמן כתיבת שורות אלה, עסוקים במשטרת ישראל באיתור כותבי מכתבי הנאצה. כאן נחצה קו אדום, שהתחיל אולי כמעשה קונדוס אך עלול להסתיים בצורה קיצונית.
קצין בפיקוד מרכז שנדרש לתת את דעתו בעניין, אמר שהדברים האלה עלולים לספק לגיטימציה לאנשים מסוימים לקום יום אחד ולעשות מעשה.
"זה מייצר איזושהי לגיטימציה לעניין, ובסוף מישהו יכול להתבלבל ולחשוב שזה באמת אפשרי. אז יהיה נורא מסוכן. אני מקווה שהמדינה תעשה יותר. זו בעיה לא פשוטה. זה כבר לא שוליים קטנים והזויים. מדובר בתופעה של שוליים שהולכים ומתרחבים. זה תופעה מסוכנת".
נא להמתין לטעינת התגובות
