לוחמי הקב"ה: עצורי מהומות השבת מדברים
סיפורו של איש ישיבה צעיר מייצג אולי יותר מכל את מה שחושב הצד החרדי בבירה על חילול השבת. כל הדרך מדברי התורה עד להפגנה
השניים האחרים היו כיכר השבת וצומת הרחובות מאה שערים את שבטי ישראל, בואכה הסמטאות הקטנות.
במוצאי השבת האחרונה עלה מפלס הזעם. ראש העירייה ברקת פתח את חניון קרתא, וההפגנות החלו. הפעם היו גם פצועים, בהם שלושה שוטרים שנפצעו קל, וכ-25 מעצרים. השבת הזו, עושה רושם, לא תהיה יוצאת דופן. שלושה לילות בילינו בתחנות הללו, עם המתפרעים האלמונים מחוללי המהומות, זורקי האבנים, מקללי השוטרים. ניסינו להבין מה עובר עליהם ומאיפה זה בא להם.
קרוב ל-60 צעירים חרדים עצרה המשטרה. 11 חטפו כתבי אישום. קטין אחד, עוד לא בן 16, מואשם בניתוץ שלושה רמזורים עם מקל, הבערת שני פחים ויידוי מספר רב של אבנים בשוטרים. היתר שוחררו בטפטוף וזכו לקבלות פנים חמות מחוץ לבית המשפט.
מרביתם טענו כי סתם עצרו אותם, או לחלופין סירבו לדבר ומיהרו להיאסף על כתפי מחלציהם ולהתפוגג לכיוון השכונות החרדיות לצלילי שירת "ציון, ציון, ציון הלא תשאלי לשלום אסירייך" וקריאות "אשריך שנתפסת על שאבעס".
מחוץ לכותלי בית משפט השלום חיכו לא מעט בחורי ישיבות אמריקאים, שחבריהם הסבירו: "סתם תפסו אותם, כי הם לא מכירים את הסמטאות ולא יודעים לאן לברוח". אחד מהם יצא מבית המשפט, כינה את השופטים והשוטרים נאצים, שאל "למי יש סיגריה?", התעקש על מרלבורו לייט, הודה "יישר כוח" ודיווח בציניות שהאוכל "היה כמו ב'קפה רימון'".
אחריו יצא אחד מחוגי הקנאים, שבטח מעולם לא שמע על בית הקפה מהמדרחוב הירושלמי קפה רימון ואם היה שומע שיש חרדים
והנה נער בן 16, המום קצת, שאף אחד לא חיכה לו בחוץ והוא רק מבקש שמישהו יסביר איך הוא מגיע מכאן לישיבה. "סתם עמדתי, צפיתי באקשן בשבטי ישראל", הוא כמעט נשבע, "פתאום הגיעו מאחורה יס"מניקים, לקחו אותי לניידת. אמרו לי 'אנחנו נאצים? עכשיו נתנהג אתכם כמו עם ערבים'. האשימו אותי בזריקת זבל על שוטרים".
אחריו יצא ילד, ממשפחות הקנאים, מתברר, מתחת לעין פנס מבהיל. לטענתו ספג אותו מסטירה שקיבל משוטר ברגע המעצר. המשטרה טענה כי הוא השליך בקבוק פלסטיק. בדיון על הארכת מעצרו התחנן פרקליטו, עורך הדין יאיר נהוראי, שישלחו אותו הביתה.
"גם אם יוגש כתב אישום", אמר לשופטים, "אין בית משפט שישים בכלא נער בן 14 בגלל זריקת בקבוק". הדיווחים מבית המעצר על מצבו הנפשי היו קשים, אבל אחרי דקה בחוץ מצא את עצמו על הכתפיים ודפק חיוך שכנראה לא יירד מפניו עוד הרבה זמן.
השופט אריה רומנוב מוגדר "בנאדם" והשופט מוריס בן עטר הוא "לא שופט, זה אליהו הנביא". מבחינת החרדים כל העצורים נעצרו סתם. החרדיות הרשמית, כלומר ההנהגה הרבנית, הפוליטית והתקשורת החרדית, מגנה את המתפרעים אך תומכת בכל אלו שנעצרו ולא משאירה את האפשרות שאולי, במקרה, המשטרה תפסה פעם חרדי שכן עשה משהו.
"אלה שמתפרעים באמת יודעים לברוח, תופסים את התמימים", הם חוזרים ומסבירים שוב ושוב. מזל שבאחד מגלי המשתחררים והמצהירים "לא עשיתי כלום, סתם עמדתי", היה גם משוחרר אחד שהתלהב מההמולה סביבו ומהצעירים המתלהבים וסיכם את החוויה: "היה סיוט, אבל שמונה שוטרים נפגעו בזכותי".
הוא הסביר כי זרק הרבה אבנים והוא יוצא מנקודת הנחה ש"פגעתי בשמונה שוטרים בטוח, על שוטר אחד זרקתי קרמיקה". הוא מספר להם על חוויות המעצר. "אולי היינו מדוכאים כי לא אכלנו, אבל החבר'ה היו חזקים ברוח. מדי פעם פרצו בשירה".
על השאלה מה שרו הוא משיב בחיוך: "כוכב נולד, מה, מה שרנו? שרנו 'אנחנו מאמינים' ו'בשלטון הציונים אין אנו מאמינים' ו'נשבור לציויינים את השיניים'". החברים שואלים אם קיבלו מכות. לא, הוא משיב בשלילה. הוא הביע דאגה מאיפה יביא 3,000 שקל לערבות.
"אין לי, אולי אני אמכור את המזרון שלי בישיבה". אחר כך ביקש לברר אם דבר מעצרו הותיר רושם. "מה היה כתוב ב'יתד נאמן'? לא היה כתוב שום דבר". החברים הרגיעו אותו שדווקא היה פרסום נרחב והוא המשיך "מה עם העסקנים? הם עושים בשבילנו משהו? גפני, פרוש, כל הליצנים?".
אינספור טקסטים חרדיים בלתי נתפסים הסתובבו השבוע באזור מאה שערים. לרגעים זה היה מפחיד. ביום ראשון בלילה בשעה אחת וחצי כל אזור כיכר השבת היה חשוך, האפלה גמורה כתוצאה מהפסקת חשמל שהנוכחים טענו כי היא יזומה. אזעקות של חנויות ניסרו את חלל האוויר. צפרדעי אשפה ופחים שרופים באמצע הכביש.
מכוניות שמגיעות למקום מסתובבות בבהלה ונמלטות. לקנאים יש מומנטום שאי אפשר להקפיא, זו כבר לא רק השבת, ההפגנה הזו הייתה על "ההתעללות בעצורים", "רוצחים" זעקה הכותרת מהפשקוויל על הקיר והכריזו "שש אסירי ציון על עוונם שהשתתפו במחאה על קדושת השבת ובאכזריות נוראה מענים אותם, הגדילו רשעותם ומנעו מהם להניח תפילין ולאכול כשר".
בצד הרחוב חרדים כועסים, לא על ברקת, אלא על החרדים המפגינים. שלושה תלמידים מישיבת מיר מתקוממים על העובדה שהמשטרה מאפשרת את ההשתוללות בתוך השכונות החרדיות ואת הפגיעה באיכות חייהם. "שיעשו פה עוצר ויפסיקו אותם", הם אומרים, "אחר כך אנחנו בוכים שבקריית יובל חילונים לא רוצים שחרדים יבואו לגור איתם, תאמין לי שהם צודקים. מה זה ענייננו החניון הזה?".
חסיד סאטמר צעיר מבקש עזרה. "אולי אתה תגיד לי למה אנחנו מפגינים נגד החניון? אני לא מצליח להבין". אחר כך מוסיף הצעיר מהפלג הקיצוני בהרהור "נראה לי שאני ציוני".
סוג של קונצנזוס פרשני מתגבש: הרב טוביה וייס גאב"ד הפלג הקיצוני והקטן, המכונה "העדה החרדית", מלמד את ניר ברקת מי באמת ראש העיר ובדרך מוכיח את עוצמתו גם ביחס לרב אלישיב והאדמו"ר מגור.
בין העצורים בפנים שררה אווירה כבדה, חוץ משובר הרמזורים, לכאורה, שנראה מבסוט מעצמו. בין הבאים היו אב, אם ובתם מהחסידות המתונה סלונים. ההורים ישבו לחוצים בהמתנה לדיון בעניין מעצרו של בנם. הם היו משוכנעים שיצליחו לשכנע את השופט שמדובר בטעות וכי לא ייתכן שבנם זרק אבן, שכן אצלם ההימנעות מהשתתפות באירועים מעין אלו היא אידיאולוגיה.
בשם האדמו"ר מסלונים יצאה הוראה ואזהרה לא להשתתף בהפגנות בשבת. הם ביקשו לא לפרסם את שמו של בנם בעיתון והסבירו כי אולי בחוגי הקנאים זה כבוד להיעצר בהפגנה, אבל "בסלונים זו בושה". גיאוגרפית , הישיבה שלהם ממוקמת במרכז אזור ההפגנות.
הבן יצא לאירוע, עבר באזור ההפגנות ופתאום נעצר. האמא ההמומה אמרה לאחר הדיון "בהן צדק, אני יודעת שהילד שלי לא זרק אבן, זה נגד החינוך שלנו והוא גם איסטניסט. כששמעו בישיבה שהוא נעצר, החברים אמרו שלא יכול להיות שהוא נגע באבן בלי כפפה". השופט לא השתכנע מהטענות והותיר את בנם במעצר בעילת מסוכנות. בהתאם לנורמות שליחת אנשים למעצר כלאחר יד הנהוגה בישראל, גם האופציה של חלופת מעצר נדחתה.
אבל נדמה שהסיפור המרתק והמייצג הוא דווקא של משה (שם בדוי). מאז שיצא הבחור הצעיר מהישיבה שלו בשבת בצהריים, דרך תיאור מעשיו האסורים בהפגנה מהצעקות שצעק ומעצרו במוצאי שבת, ועד שחרורו בהמשך השבוע וחזרתו אחר לגמרי.
"מזל שהמשטרה לא יודעים מה עשיתי", יאמר אחר כך בקול חלש, "אני צרוד כי צעקתי בהפגנה בכל הכוח". הנער הרחוק כל כך מהדימוי של נוער השוליים השבאבניקי החרדי, שהחרדים אוהבים לטעון שהם המתפרעים מחוללי המהומות.
הוא גם לא מחוגי הקנאים, שמתגאים במעצרם. אילו רק אלו היו מפגינים, המצב היה שונה. הוא המפגין החרדי ששייך לזרם המרכזי, זה שהגיע למחות על כבוד השבת ומצא עצמו מתפרע בהתלהבות. ילד טוב בישיבה, לא מחזיק טלפון נייד כי "צריך להיות עסוק רק בלימוד תורה".
בתנאי שחרורו התחנן שלא ייתנו לו עונש הרחקה לשלושים יום מירושלים כדי שלא יפסיד חודש לימודים בישיבה. כשנגזרה עליו הרחקה מירושלים בסופי שבוע, ביקש שזו לא תחל ביום חמישי, אלא רק בשישי, כי ב"ליל שישי" (הלילה שבין חמישי לשישי) יש "משמר" ולומדים כל הלילה, ואם הוא לא יהיה ב"משמר" כל האווירה הישיבתית של כל השבוע תיהרס לו.
השיחה איתו נערכת בלובי של בית מלון ירושלמי, שבו נוהגים זוגות חרדים צעירים להיפגש לפגישות שידוכים, לטענתם רומנטיות הרבה יותר מכפי שאנו מסוגלים לתאר. כשהוא שומע שזה בסדר, הוא יכול להזמין מה שבא לו, הוא בוחר בעוגה קטנה, אחרי שהמלצרית הסבירה לו באדיבות ש"לא, אין לנו רוגלעך". ובנוסף "גם מיץ תפוזים וגם מיץ אשכוליות". ואז שוב שואל "בטוח שזה בסדר?".
אז איך הוא הגיע לאן שהגיע? "לפני שבועיים, כשהייתה ההפגנה על חניון ספרא, אמרתי לעצמי שבת הבאה אני אלך גם, נמחה על כבוד השבת. כשמישהו פותח עסק, פאב או מועדון זה בסדר. לא טוב, אבל נו. אבל כשעירייה מגיעה ופותחת חילול שבת זה לא נתפס.
"לא הלכתי כי היו מרגישים בישיבה, וזה מוריד מהערך שלך, בחור רציני מה מעניין אותו? רק התורה. אני, יש לי שם די טוב בישיבה, אם הייתי יוצא זה היה מקלקל.
"הייתה לי תחושת החמצה. בשבת בצהריים יצאנו בארבע וחצי אני ועוד חבר, בדרך אתה כבר רואה הרבה בלבוש שחור הולכים לכיוון מאה שערים. הגענו בחמש וחצי, יש עוד שלוש שעות עד יציאת שבת, מה עושים? חביבי, היס"מניקים יתקפלו אם לא נעשה משהו. אני מהטבע שלי מארגן. בפורים אני מארגן בישיבה, 'רב פורים', כאלה דברים.
"אין לי פחד קהל. התחלתי להתסיס את האנשים, אמרתי 'מוצאי שבת זה בשביל האקשן, עכשיו אם תמחו זה יהיה מכל הלב. בשבת זו הייתה מחאה אמיתית, כי אתה לא יכול לזרוק שום דבר. אסור אפילו קליפות לזרוק, טיטולים אסור לזרוק. מי שמוחה לשם שמים לא עוצרים אותו. בגלל זה עצרו אותי במוצאי שבת כי במוצאי שבת מה שעשיתי כבר לא היה כל כך לשם שמים.
"עברתי בין כל הציבור 'רבויסיי (רבותיי) זה שאבעס'. לא פחדתי. עברתי מול היס"מניקים והתססתי 'רבויסיי לא לפחד', אם החילונים יראו שבשבת אנחנו מפגינים הם יבינו. הם חושבים שאנחנו סתם באים בשביל לצעוק נאצים ובשביל האקשן - יש בזה קצת מן האמת, ברור".
העסק הלך ודעך, לא משה. "שרנו 'לכה דודי', 'בואי בשלום' שבת המלכה. חשבתי שאנחנו מבקשים בשלום שיסגרו את החניון. לא יקלטו? אז יבוא מוצאי שבת. בצומת שבטי ישראל את מאה שערים כבר התחילו להסתער, הלכנו ארבעה, חמישה, התססנו את כולם.
"הלכתי לשוטרים אמרתי שם למפקד: 'עזוב תורה, עזוב שבת, יש לך יום חופש. למה אתה הורס לעצמך במקום להיות עם האישה והילדים? בגלל איזה ברקת אתם הולכים לחטוף אבנים, לחטוף טיטולים בראש. לא חבל?'. הסברתי להם, דיברנו איתם אלף פעמים, אבל אתם לא רוצים לשמוע.
"כשיצאה שבת התחיל השמח. בשבטי ישראל הדליקו איזה ארבעה פחים והאבנים התחילו וגם טיטולים. מכינים שקיות עם טיטולים, יש משפחות עם הרבה ילדים ושומרים את הטיטולים בשקיות במיוחד. וגם קליפות אבטיחים, זה אוכל מאוד מקובל אצלנו בקיץ. אנחנו אוכלים בשבתות צ'ולנט, נשאר משבת.
"אני שלחתי עליהם מגש צ'ולנט כמו צלחת מעופפת, 'קחו תטעמו, זה סמל של שבת, מאכל יהודי עתיק'. פיזרנו ליס"מניקים גם זבל ברחוב, שיהיה להם מסריח ללכת, אבל זה לא עזר, יש להם מגפיים. אחר כך התחילו לנפץ רמזורים, זה היה השבאבניקים, הבחורי ישיבות האמיתיים כמותי לא מגיעים לזה כי זה גזל, זה אסור. לנו מותר לחטוא? רק לניר ברקת אסור לחטוא? השוטרים כל רבע שעה נכנסו וקיבלו אבנים, גשם של אבנים, זה נהיה שעות כמו מלחמה.
"אתה רוצה לשאול אז איך זה שזורקים אבנים בשבת? חיכיתי לשאלה הזאת. שום חרדי ממש לא זרק אבנים בשבת. אסור. איך חרדים ממש יזרקו אבנים? הרי מה באנו למחות? באנו למחות נגד חילולי שבת. מי שראית זורקים, זה שבבניקים. הם פרקו עול לא רק לגבי שבת, גם לגבי בנות וכל דבר. ראיתי שזורקים אבנים, לא אתכחש.
"אם לא שבבניקים, אז אולי ילדים בני שמונה זרקו בשבת. נכון שאני גם זרקתי אבנים, אבל במוצאי שבת וגם זה אזור עם הרבה עצים, כשזורקים אבן רוב הסיכוי שיפגע בעץ. ואז הביאו מכת"זית (ניידת פיזור הפגנות, שמתיזה מים) - זה באמת עזר, הלכה לי החולצה של שבת. זה 80 שקל. כל פעם שהיס"מניקים נכנסו, הצלחתי לברוח עם כולם לסמטאות, לגגות.
"התושבים עזרו לנו. נחתכתי ביד, דפקתי באיזה דלת, פתחה לי מישהי. תדע, הנשים שם במאה שערים הכי צנועות. רק תפנה למישהי, תקבל כאפה. אבל היא ראתה שיש לי דם, הביאה לי מיד פלסטר ומים.
"אחד דפק שם בדלת של בית, ביקש שמן כדי לשפוך על הכביש, מיד נתנו לו בקבוק. אחרי 11 בלילה כבר הרגשתי מותש, כאבו לי הרגליים, עד עכשיו השרירים שלי תפוסים.
"אמרתי 'יאללה אני את שלי עשיתי, נחזור לישיבה שנספיק להתקלח במים חמים'. פתאום קפצו עליי סמויים מרכב. התגלגלתי מהגדר הכיפה עפה לי אחורה, זו הייתה הבעיה, אמרתי על הכיפה אני לא מוותר, חזרתי לקחתי את הכיפה. הם היו רעננים, אני הייתי באפיסת כוחות.
"תפסו אותי. אני יודע שהשוטרים מפוצצים במכות, אז אמרתי להם 'רק לא מכות, כל מה שתשאלו אני אגיד לכם'. הם אהבו את זה, בוא נגיד ככה. באוטו השוטר לחץ על החזה שלי עם המרפק. הנהג של הרכב ראה את זה, קלטתי את העיניים שלו, רצה להגיד 'תעזוב אותו', אבל לא היה נעים לו. בבית המעצר אמרתי לעצמי, אסור לך להראות להם שאתה מבוהל.
"ישבתי רגל על רגל, אמרתי להם 'אני מרגיש כמו דודו טופז, שמונה חיילים שומרים עליי'. נכנס עצור אמריקאי אמרתי לו בביטחון: 'שום מילה, כן?'. השוטרים התרגזו. ואז התחילה החקירה. שאלו אותי למה הגעתי. התחלתי להסביר על החניון ושבת. אמרו לי, לא מעניין אותנו. אחר כך שלחו אותי למרפאה. בתור היה שם סוהר. אמר לי 'חכה, חכה, הולכים להפשיט אותך'. אמרתי לו 'שום דבר'.
"אמר לי 'עם התחתונים, הכל'. נבהלתי אמרתי 'מסכים הכל, חוץ מתחתונים'. התחלתי לבכות, הורדתי את הראש שלא יראה שאני בוכה והוא עומד מעליי 'ווזווז, למה אתה בוכה? אוי ווי ווי תגיד למאמע שאתה בוכה, תקרא לרבה, תגיד לרבה ששלח אותך שעכשיו יראו לך את הבולבול'.
"לא הבנתי. למה? שברת אותי, אני בוכה, למה לצחוק עליי? והוא אומר לי 'יאללה עכשיו אתה הולך להתפשט וכולנו נסתכל עליך'. הורדתי מכנסיים, חולצה, גופייה, נשאר רק תחתונים, עומדים שלושה שוטרים יושבים מחכים. התחלתי להתחנן 'אני מתבייש, זה קשה לי'. צעק עליי:'תוריד, אני אומר לך'. אז הסתובבתי שלפחות יראו רק מאחורה.
"אמרו לי 'סתובב סתובב'. אמר לי: 'איזה ביצים יש לך, ראית פעם ציצי של בחורה? אתה בתול אתה?' כאילו רואים בביצים אם אני בתול או לא. בחיים שלי לא בכיתי ככה, לא האמנתי שבגיל הזה אני יכול לבכות כל כך הרבה, היה לי שיקול דעת לרדת על הברכיים לחבק לו את הרגליים ולהתחנן תוותר לי. אחר כך הכניסו אותי לתא, שאלו אותי הבחורי ישיבות איך היה? לא הייתי מסוגל לענות.
"אחר כך שמו אותי בתא עם חסיד גור, עם אנס ועם אחד שהכה את אשתו. האנס הזה היה מוזר, כל הזמן אמר לנו: 'אשריכם, אשריכם, בקטע של החניון בשבת אתם צודקים'. בבוקר היינו יחד כולם, רקדנו ושרנו, אני גם שלפתי בדיחות. כשנתנו אישור לצאת לשירותים, אמרו 'צא אתה, כי עשית להם שמח'. אחרי שהשתחררתי לא סיפרתי להורים שנעצרתי.
"בישיבה המק"ק (משגיח קטן) אמר לי 'מה אתה נורמלי? חבל, יש לך שם טוב בישיבה'. הר"מ (ראש הישיבה) אמר לי 'שמעתי פיצצת שוטרים', המשגיח בא בחיוך 'ברוך מתיר אסורים'. הראש ישיבה בא אליי בפנים קצת כועסות ואמר לי 'שלא תספר לחברים מה היה לך בכלא, שזה לא ימשיך להיות השיחה פה'. נהייתי שיחת היום בישיבה, יש יחסי כבוד. אמרו לי'אשריך שנתפסת על השבת'.
"זהו. אני לא הולך בחיים יותר להפגנות, אני גמרתי. תכל'ס גרמתי את זה לעצמי, אני מודה, אבל לא ידעתי שזה יהיה ככה. בכל זאת היה שווה, אבל די. רק תדע, באמת, זה לא רק אקשן, זה באמת אהבת השבת.
"כמה יצא החשבון על מה שאכלנו פה? בטח מלא. נו תן לי, אני חייב לראות, יואו אני לא מאמין, 108 שקלים, בחיים לא ראיתי חשבון כזה".
דובר שירות בתי הסוהר, ירון זמיר, מסר כי מבדיקה שערך עם מנהל בית העצורים שנכח בכל קליטות העצורים, העדות של משה נשמעת לא סבירה, וכי בשל העדר מידע נוסף עקב חששו של משה להיחשף אין באפשרותו לברר יותר מכך.
נא להמתין לטעינת התגובות
