עושה רוח: משפחת לביא מעבירה את הקיץ בלי מזגן
יותר בריא, יותר סביבתי והרבה יותר זול. יש כאלה שמצליחים לשרוד את הקיץ התל אביבי גם בלי מזגן
משפחה בלי מזגן איור: דודי שמאי
אני יודע שזה נשמע כמו מקרה של שיקול דעת גבולי, אבל אנחנו מנהלים משק בית תל-אביבי בלי מזגן. איך? גם לי לא לגמרי ברור. למה? או, יש שלל סיבות טובות: זה הרבה יותר בריא (גוף האדם לא מחבב מעברים קוטביים בין חום לקור, ובאופן כללי הוא מעדיף שלא ינסו לרמות אותו), הרבה יותר סביבתי (חישוב שעשיתי פעם העלה ש-8,637 שעות מאוורר שקולות לשעת מזגן אחת, אבל יכול להיות שדעתי קצת התבלבלה עליי בגלל החום) והרבה-הרבה יותר זול.
בתור הורים לפלוגה של יצרני טינופת מקצועיים, תקציב החשמל שלנו מתועל כולו להפעלה מסביב לשעון של מכונת הכביסה והמייבש. נכון, זה מאוד לא סביבתי, אבל האפשרות השנייה היא שהילדים ילכו עירומים, ואז נראה מה תגיד הסביבה.
זה הזמן לבקר במשרדים קרירים
להימנעות ממזגן יש הרבה סיבות, אבל הסיבה האמיתית היא כמובן אחרת לגמרי: אשתי שונאת מזגנים. כן, יש אנשים כאלה, שכנראה מתגעגעים לתקופה העוברית שלהם, ומעדיפים את העולם דביק ורטוב.
כשאני מתאר לה את התחושה שפקדה אותי כשנחתי פעם בבנגקוק, לתוך ענן צחנה של 36 מעלות (צלזיוס) ו-136 אחוזי לחות (כל מי שהיה אי-פעם בתאילנד יודע שזו לא הגזמה), היא נאנחת בקנאה ושואלת מתי נוסעים לשם.
מיום שהכרתי אותה התרגלתי בהדרגה להעמיד פנים שאני מסוגל להסתדר בלי מזגן. את החוסר התמידי באוויר קריר ויבש אני מנסה להשלים בביקורים בבתים אחרים או במשרדים שאני מזדמן אליהם לצורכי עבודה, שם אני מתנפל על המזגן, מצמיד את הפנים לסבכה, ושואף ענן של קרדית האבק ישר מתוך הפילטר.
האמת היא שזה לא נורא כל כך כמו שזה נשמע. ניסיונות ההסתגלות שלי בתחילת הדרך היו טקטיקה זמנית, אבל
הזמני הפך לקבוע, ויום אחד גיליתי שאני באמת מתרגל, ואפילו לומד לראות את היתרונות הטמונים בחיים בצל המאווררים: נכון שכשאתם יוצאים מהבית ביום חמים של אוגוסט אתה חוטפים מהלומה של אוויר לוהט והביל ישר לפרצוף?
אז זהו, שאני לא: זה בדיוק האוויר שיש לי גם בבית, כך שהיציאה אל החוץ התל אביבי היא לא בגדר הרעת תנאים. וחוץ מזה, כשגרים בקומה רביעית, עם בריזה בכלל לא רעה, ועם מאוורר תקרה רחב כנפיים בכל חדר, אפשר לעצום עיניים ולדמיין שאנחנו נמצאים על איזו טראסה באי יווני קסום, שהרוח הקלה מגיעה מהים האגאי, שמעל ראשנו מתוחה גפן בשלה ושבמורד הגבעה מתנועעים עצי זית כסופים.
ובדיוק ברגע שההזיות הללו מאיימות להשתלט סופית על התודעה, אני מבין שאני זקוק נואשות לחופשה, פוקח עיניים, מציץ בלוח השנה ונשבע לעצמי: גם באוגוסט הקרוב נברח למקום רחוק וקריר.
נא להמתין לטעינת התגובות
