זהירות, סחר לא הוגן בבעלי חיים
מבריחי הכלבים מחו"ל מתייחסים לחיית המחמד כאל סחורה, ובהתאם לכך גם מעבירים אותם לארץ בתת תנאים. כך תגלו ממי אתם רוכשים את האהובים, ולא תעודדו התעללות בהם
סחורה. כך בדיוק רואים מבריחי הכלבים מחו"ל את מה שהם מייבאים. למרבה הצער, רק חלק קטן מהמקרים מגיע לידיעת המכס ומשרד החקלאות, שאמור לאכוף את חוקי ייבוא בעלי החיים לארץ. גורי כלבים רבים מגיעים לכאן בניגוד לחוק בתוך תיקים סגורים או אפילו בכיסי המבריחים, כשאחת לשבוע-שבועיים נתפס מבריח כזה.
מי שמשלם על ההברחה, מלבד הכלבים האומללים, הם מי שרוכשים אותם במאות ובאלפי שקלים, ומגלים שקנו כלב עם מחלה גנטית, טראומה, או שתיהן.
אף שבישראל לא חסרים כלבים, תופעת הייבוא מחו"ל, גם כשהיא נעשית כחוק, רחבת היקף. על פי נתוני משרד החקלאות מדובר בכאלף כלבים בשנה. גם אם יובאו על פי הכללים (שיפורטו בהמשך), עדיין מדובר בתופעה בעייתית, לאור העובדה שבישראל ננטשים מדי שנה בין 50 אלף ל-100 אלף כלבים, שרק כעשרה אחוז מהם מוצאים בית. האחרים מומתים.
האחראית על חוק צער בעלי חיים במשרד החקלאות, ד"ר דגנית בן דב, אומרת שמרבית הכלבים המגיעים ארצה הם גורים מהגזעים הזעירים, כיוון שיש להם ביקוש גבוה וממדיהם הקטנים מקלים על העברתם. "גור של צ'יוואווה או פקינז אפשר לסגור בתיק קטן או אפילו לשים בכיס. לא מעט מהגורים מגיעים ארצה מתים, או בשלבי גסיסה אחרונים, בגלל תנאי ההעברה הקשים. בפעמים אחרות, המבריחים מחזיקים את הגור על הידיים במטוס, מספרים שזה הכלב הפרטי שלהם, ובחברת התעופה לא תמיד מודעים לנהלים".
חלק מהכלבים מגיע על ידי יבואנים מורשים, ואחרים כייבוא אישי על ידי מי שרכש אותם בחו"ל. "אנחנו נתקלים גם בבלדרים שמעבירים את הכלבים בניגוד לחוק בעבור בצע כסף, וגם במטיילים תמימים, שהתפתו לקנות גור בחו"ל. נודע לנו שבבנגקוק, בחנות של'למטייל', יש פרסום בעברית על מכירת גורים גזעיים בזול, ובאישורים של משרד החקלאות-מה שכמובן לא נכון. לפעמים מציבים ארגז עם גורים בחנות עצמה, ובמקרים אחרים מישהו מביא אותם לשם על פי דרישה, כשהמקור הוא כנראה בית גידול מקומי. כיוון שזה לא קורה בארץ, אין לנו יכולת לטפל בזה".
מרבית הגורים שמגיעים לארץ מקורם בחוות הרבעה לכלבים (Puppy Mills) הפועלות במדינות שונות בעולם וידועות בתנאים הקשים שבהם מוחזקים כלבי ההרבעה ובחוסר הפיקוח הבריאותי. "אלה מקומות שמופעלים על ידי אנשים חסרי הבנה בכלבים, שכל מטרתם לייצר ולמכור כמה שיותר גורים", מסבירה ד"ר בן דב, "הם מרביעים
הכלבים המוברחים לישראל מנותקים מאמותיהם בטרם עת. הם במקרים רבים צעירים מהמותר, כלומר, מתחת לגיל ארבעה חודשים, ופירושו שעדיין לא חוסנו נגד כלבת ומחלות אחרות (הגיל המינימלי לחיסון הוא שלושה חודשים, ומותר להכניס כלב לישראל רק חודש לאחר שחוסן).
בנוסף לנקודת הפתיחה הבעייתית של מי שנולדו בחוות הרבעה, גם הדרך שבה הם מופצים ברחבי העולם לא מועילה להם. "אצל גור בן חודש, חילוף החומרים מאוד מהיר והוא חייב לאכול כל כמה שעות. כל הליך ההעברה מבית הגידול למטוס, הציפייה לטיסה ואז הטיסה עצמה, שאורכת כמה שעות-ואם זה מהמזרח הרחוק אפילו יותר-מכניס את הגור לשוק. רמת הסוכר בדם יורדת לרמות מסוכנות, נוצרת התייבשות, והרבה פעמים כבר אי אפשר להציל אותם".
בנוסף על כל אלה גור מוברח ששרד ונתפס ייאלץ לעשות את דרכו בחזרה. "הגורים נשלחים בחזרה למדינת המקור, אלא אם הם במצב קשה-אז משאירים אותם להתאוששות או ממיתים המתת חסד. אין ספק שהמשלוח בחזרה לא מיטיב עם הגור, אבל האלטרנטיבה היא חצי שנת הסגר בישראל, כדי לשלול דגירת כלבת. המבריח הוא זה שנאלץ לממן את החזרת הגורים או החזקתם בהסגר, ואף לשלם מס מינהלי בסך 500 שקל לכל כלב מוברח. אם העבירה חוזרת על עצמה, ניתנים כפלי קנס ונפתחים הליכים משפטיים".
כלב שהצליח להסתנן ארצה מבלי שנתפס יימכר כ"גזעי בלי תעודות". פירושו של דבר הוא שעל פי ההתאחדות הישראלית לכלבנות הישראלית הוא אינו גזעי. "הקונים לא מודעים לכך שכלב בלי תעודות לא נחשב גזעי. לפעמים נותנים להם תעודות מזויפות, או כאלה ששייכות לכלב אחר, והם אוכלים את הלוקש. גם תעודות החיסון הן לרוב מזויפות.
"מעבר לזה, הכלבים האלה מאוד רגישים למחלות, כי הופרדו בגיל צעיר מדי מהאמא והיטלטלו ממדינה למדינה. הסטרס, הטלטול, החיידקים, הווירוסים והמחלות הגנטיות מביאים את הבעלים די מהר למרפאות וטרינריות, ואנחנו שומעים הרבה סיפורים עגומים. אדם שהוציא אלפי שקלים על גור וכבר נקשר אליו לא מוכן לשמוע את הסוחר מציע'תבוא ואני אחליף לך'".
כדי להימנע מכל זה וכדי לא לעודד את תעשיית הסחר, ההרבעה הבלתי מבוקרת והברחות הכלבים, ממליצים במשרד החקלאות לאמץ כלב באחת העמותות בישראל או בכלבייה של רשות מקומית, שיש בהן גם לא מעט כלבים גזעיים. כשפונים לאדם פרטי שמוכר כלבים יש לבדוק אם מיומנותו בשיווקם אינה מעידה שמדובר בסוחר ממולח שלא מתעניין בטובת הכלב. אפשר גם לבדוק אם מספר הסלולרי שלו, מופיע על יותר מדי מודעות פרסום למכירת גורים.
רצוי להתעניין במקור הכלב, בזהות הוריו ועברם הרפואי, ולדרוש לראות את ההורים או לפחות את האם. בכל מקרה, לא מומלץ לאמץ או לקנות גור בן פחות משלושה חודשים. מעבר לנזק שבהפרדתו מאמו בטרם עת, ייתכן גם שהגיל הרך מעיד על היותו מוברח. מי שמעוניין לייבא, צריך לדעת שהכלב חייב להיות בן ארבעה חודשים לפחות, לא להשתייך לאחד הגזעים המסוכנים, להיות בעל שבב אלקטרוני, אישור וטרינרי על חיסונו נגד כלבת חודש קודם לפחות ותעודת בריאות של וטרינר בארץ המוצא, הכוללת הצהרה של בעל הכלב הקודם שהוא מחזיק בו 90 יום לפחות לפני הבאתו לישראל. את צילום התעודה הווטרינרית ופרטי בעל החיים יש להעביר למשרדי השירותים הווטרינריים לפחות 48 שעות לפני העלייה למטוס.
נא להמתין לטעינת התגובות
