הירוק היום מוקדם מאוד
העברתה של התוכנית הסביבתית "בדרך אל הטבע" ברשת ב' לשבת בשבע בבוקר עלולה לבטא סדר עדיפויות מעוות, שמייצג את איבוד הדרך של השידור הציבורי
נדמה שרשות השידור היא אחד הגופים החבוטים בישראל. כולנו יודעים לדקלם בעל פה את הסיסמאות על הסיאוב, השחיתות, ועדי העובדים המטורפים וחוסר התוחלת של קיום הרשות. במבט מן הצד עולה השאלה האם לא מדובר באסטרטגיה ממשלתית ותיקה של ייבוש מוסד ציבורי וחבטה בו, על מנת להכשיר את דעת הקהל לשבירתו המוחלטת, צמצומו והפרטתו המלאה או החלקית.
ולהלן המשל. תכנית הרדיו היחידה המוקדשת כולה לסביבה, "בדרך אל הטבע", משודרת ברשת ב', במשך שנים, בשעה תשע בבוקר בשבת. לא שעה אידיאלית, אבל נשמעת ויוצרת הרגלים. לפני כשבוע מיכאל מירו, עורך ומגיש התוכנית, התבשר שהיא תוסט לשעה שבע המוקדמת. הבשורה הגיע כיומיים לפני מימוש לוח הזמנים המחודש. גילוי נאות: בשבועות האחרונים משמשת "בדרך אל הטבע" אכסניה לפינת חדשות סביבתיות, מטעם הפרויקט אותו אני מנהל, ללא תשלום מצד הרשות, במסגרת הביטוי שניתן לארגונים בתוכנית.
ההחלטה מהווה, ברמה האישית, המשך לשורת החלטות שצימצמו תוכניות חברתיות מבית מדרשו של מירו. אך הסיפור איננו אישי. השורה התחתונה של הנמשל היא המאבק על דמות השידור הציבורי ההולך ומתדרדר בישראל והחובה של כל אחד מאיתנו להתעשת, למול הקריסה של השירות שכולנו מממנים ואשר ניזון רק מן הלגיטימציה הציבורית.
לארגוני הסביבה ההחלטה להעביר את שעת השידור היתה קש ששבר את גב הגמל. בשורה של פניות למקבלי ההחלטות הם מבקשים לממש את הערך הפשוט העומד מאחורי הצדקת קיום השידור הציבורי: השמעת קולות מגוונים בחברה הישראלית.
קולה
האישי הוא הפוליטי, אומרת התובנה הפמיניסטית. סיפורה של "בדרך אל הטבע" הוא סיפור שעלול לבטא סדר עדיפויות מעוות, שאיננו פועל לטובת האינטרס הציבורי הרחב, ואשר מייצג את איבוד הדרך של השידור הציבורי.
נא להמתין לטעינת התגובות
