בג"ץ: אמונה היא לא שיקול לתעודת כשרות
השופטים ביקרו בחריפות את הרבנות שסירבה לתת תעודת כשרות לקונדיטוריה באשדוד כיוון שבעלת המקום המירה את אמונתה ליהודיה משיחית
פנינה קומפורטי היא הבעלים של שתי קונדיטוריות, הנקראות פנינה פאי, האחת בגן יבנה והשנייה באשדוד. קומפורטי פתחה את הקונדיטוריה בגן יבנה נפתחה בשנת 2001, וקיבלה תעודת כשרות.
אולם, כאשר נודע ברבים, שהיא המירה את אמונתה והפכה ליהודיה משיחית, היא החלה לסבול מיחס עוין מצד תושבים במקום. חלק אף הפיצו נגדה מודעות וכרוזים, בהם טענו כי היא מקיימת פעילות מיסיונרית בתוך הקונדיטוריה. בשלב מסוים הודיע לה גם הרב של גן יבנה כי החליט לשלול מבית העסק שלה את תעודת הכשרות.
בינתיים, בשנת 2006 פתחה קומפורטי את הקונדיטוריה באשדוד, וקיבלה תעודת כשרות. לאור זאת היא פנתה שוב לרבנות בגן יבנה, וביקשה להשיב לקונדיטוריה במקום את תעודת הכשרות. לא רק שהרבנות גן יבנה דחתה אותה, היא אף פנתה לרבנות אשדוד, ודיווחה לה על אמונתה הדתית של האישה. בעקבות זאת, שללה הרבנות באשדוד את תעודת הכשרות שלה.
בשימוע שערכה לה הרבנות באשדוד קבע רב העיר: "לאחר שהצהרת דברים שהינך מאמינה בברית החדשה, בפני רב העיר, הובהר לך שאין אפשרות לסמוך עלייך בנוגע לכשרות ונשללת הנאמנות, ככל בעל עסק רגיל". עוד אמרו לה ברבנות כי אם תרצה להחזיק בתעודת כשרות יהיה עליה להעסיק משגיח כשרות צמוד, ולתת לו מפתחות לבית העסק.
קומפורטי עתרה לבג"ץ, באמצעות עו"ד אליעד שרגא, נגד החלטת הרבנות. מיד אחר כך החליטה הרבנות בגן יבנה להשיב לה את תעודת הכשרות, ללא תנאים כלשהם. הרבנות באשדוד, לעומת זאת, קבעה כי מששינתה קומפורטי את דתה, מעמדה ההלכתי שונה משל אחרים ולא מדובר בסירוב להעניק תעודת כשרות, אלא ב"היערכות למתן תעודת כשרות כדין, על פי ההלכה, כאשר יש לרב המקומי ביטחון שאכן הכול נעשה על פי ההלכה".
לפיכך, התנתה הרבנות באשדוד את מתן התעודה, לתקופת ניסיון של שלושה חודשים, במילוי שורה של תנאים: קומפורטי תעסיק עובד שלה, שיהיה מוסכם על הרב המקומי, כ"נאמן כשרות", והוא או משגיח הכשרות יהיו בקונדיטוריה בכל שעות פעילות העסק; קומפורטי תמסור את מפתחות העסק למשגיח כשרות שיהיה נוכח במקום בשעות הפתיחה של העסק ובסגירתו; במתחם בית העסק לא תתקיים כל "פעילות מיסיונרית".
בדיון בבג"ץ טענה
היא גם קבלה על כך שהופלתה לרעה מחמת דתה, בניגוד לחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, וכי פגעו בזכויות יסוד שלה לחופש הדת ולחופש העיסוק. לגבי התנאי של הסדר "נאמן כשרות", היא ציינה כי הוא לא סביר ולא מידתי ופוגע בניהול העסק, בזכות לקניין ובזכות לפרטיות. לבסוף, היא טענה כי גורמים חרדיים קיצוניים רודפים אותה בשל אמונתה הדתית, מפיצים כרוזי הסתה ומטרידים קהל לקוחותיה, וכי נגרמים לה נזקים כלכליים בשל מדיניות הרבנות.
הרבנות הראשית בישראל, השר הממונה על שירותי הדת, היועץ המשפטי לממשלה והרב של אשדוד ביקשו לדחות את העתירה. הם טענו כי לא מדובר בסירוב לתת תעודת כשרות אלא בקביעת תנאים לקבלתה, הנדרשים על פי ההלכה, במסגרת דיני כשרות. זאת, משום שקומפורטי נחשבת ל"מומרת", ועל כן אינה יכולה להיות "נאמנה" מבחינה הלכתית.
הרב של אשדוד הוסיף כי לשם שמירת הכשרות של מזון בו מטפל מי שאינו יהודי, יש צורך ב"פיקוח מיוחד", הכולל את התנאים שהציב.
השופטים, המשנה לנשיאה אליעזר ריבלין, סלים ג'ובראן ויורם דנציגר קבעו כי בעלת העסק, פנינה קומפורטי, תהיה זכאית לקבל תעודת כשרות לעסק שלה בכפוף למילוי התנאים הרגילים לכשרות לעסק מעין זה.
השופטים פסקו, כי חוק איסור הונאה בכשרות, המעניק לרבנות את הסמכות לתת תעודות כשרות, הוא חוק חילוני ולא ניתן להרחיב את השיקולים שהוא קובע למתן כשרות, באמצעות הוספת שיקולים הלכתיים מדיני הנאמנות, הנוגעים למידת האמון שניתן לתת באדם שישמור על כשרות, עליהם ביקשה הרבנות להסתמך.
השופט ריבלין ציין כי לא ניתן לקבוע, שדיני הנאמנות ההלכתיים, שהם כלי הלכתי לפיקוח על כשרות המזון, הם חלק מדיני כשרות המזון, לפי מובנם בחוק הכשרות. לדבריו, חוק זה הוא צרכני-חילוני במהותו ובתכליתו, והוא מאפשר הפרדה בין שאלה הלכתית לבין ראיות הנדרשות בחוק.
"התנהלות הרבנות הראשית והרבנות באשדוד מעוררת תחושה קשה, בלשון המעטה", אמר השופט דנציגר. "מהתנהלותן עולה כי ככל שהדבר תלוי בהן, רק מי שהוא יהודי יזכה לקבל את תעודת הכשרות הנכספת. התנהלות זו היא בלתי סבירה ובלתי מידתית, ולא ניתן לתת לה יד".
השופטים חייבו את מועצת הרבנות הראשית ואת הרבנות באשדוד לשלם לעותרת הוצאות שכר טרחת עורך דין בסך 20 אלף שקל. את העותרת ייצג עו"ד אליעד שרגא.
נא להמתין לטעינת התגובות
