הלחץ האמריקאי – איתות לערבים
ישראל היא כלי העבודה של אובמה כדי לשקם את מעמדה של ארה"ב. וזה לא בהכרח נורא
על השאלות הראשונות קל להשיב: בעניין ההקפאה האמריקאים צודקים - טענת "הגידול הטבעי" נשמעת כמו תירוץ, משום שהיא תירוץ. ישראל לא רוצה להקפיא את ההתנחלויות. בעניין ההסכם האמריקאים טועים - היה הסכם. בעצם, הם לא טועים, אלא משקרים, בלי למצמץ. היה הסכם, והם בוחרים להתעלם ממנו.
סגן ראש המועצה לביטחון לאומי לשעבר, אליוט אברמס, אמר בריאיון ליעקב אחימאיר, שכנראה ממשל בוש היוצא הוא שפישל, כאשר לא העביר לאנשי ממשל אובמה את התורה שבעל פה - כלומר, לא שיתף אותם ברזי ההסכמות.
זה ההומור המיוחד של אברמס, לא תיאור עובדתי של המהלך שהוביל ל"טעות" של הילארי קלינטון שהתנכרה להסכם. אם לקלינטון ולאובמה היה עניין להתעמק בהסכמות, יכלו לבקש ממי שירש מאברמס את התיק הישראלי במועצה לביטחון לאומי, דניאל שפירו, לצלצל ולבדוק. יש לו המספר.
סביר להניח שהממשל פועל על פי תוכנית מושכלת
אבל הם בחרו לשקר, והשאלה היא למה. אפשרות ראשונה: מטרתם היא הקפאת התנחלויות בכל מחיר, כולל ביטול הסכם קודם. אם זה המצב, אפשר לחשוד שממשל אובמה מתקשה להבחין בין עיקר לטפל, ובמקום להתמקד בנושאים החשובים יותר (איראן, חמאס, חיזוק הרשות), מעדיף לעשות מה שקל, הגם שתועלתו מפוקפקת (איך בדיוק תקדם הקפאת התנחלויות, ואפילו מיותרות, את השלום).
הבעיה עם התיאוריה הזאת ברורה: בממשל אובמה מכהנים אנשים חכמים ומנוסים היודעים שמהקפאת התנחלויות יפיקו רק רווח שולי לקידום הסדר ישראלי-פלסטיני.
מוטב להניח שהממשל פועל על פי תוכנית מושכלת, ולא מכוחה של "טעות" - לא טעות שיסודה אי הבנה הסכמית, ולא טעות שבבסיסה חוסר שיקול דעת מקצועי. זו תוכנית שמציבה לישראל אתגר מיוחד משום שקהל היעד שלה כלל לא יושב בירושלים, אלא בבירות ערביות ואירופיות. אובמה לוחץ
כדי להודיע ברבים על התרופפות הקשר ההדוק בין וושינגטון לירושלים. צעד חיוני בעיני רבים בממשלו, בדרך להגברת כוח השכנוע האמריקאי בשאר העולם.
ישראל היא בעצם כלי העבודה של אובמה לשיקום מעמדה של ארצות הברית. זה לא נעים, אך גם לא בהכרח נורא, ובלבד שיישמרו שני יסודות על מכונם: האחד, שמעליית כוחה המשוער של ארצות הברית תיהנה בדיעבד גם ישראל. קרי, שאם אובמה יצליח בתוכניתו, ידאג לממש אופציות לרווח גם עבור ישראל (למשל, בניצול הכוח האמריקאי העולה לשכנוע מדינות ערביות לסייע באופן אקטיבי יותר במהלך ל"סיום הסכסוך").
השני, שיימצא מכניזם המונע פרשנות יתר של "התרופפות היחסים" אצל מקבלי ההחלטות בעולם הערבי. בפרשנות כזאת, כלומר, הערכת מצב ערבית שעל פיה ישראל אינה נהנית עוד מתמיכה אמריקאית כבעבר, טמונים זרעי הפיתוי למלחמה, לא לשלום.
נא להמתין לטעינת התגובות
