שיחות על ארבע: חתול עם חסימת שתן
מחלות וחסימות בדרכי השתן התחתונות גורמות לחתולים אי נוחות וכאבים. הזנחה יכולה אף לסכן את חייהם. וטרינרית הבית, ד"ר סמדר טל, מסבירה
מחלת דרכי השתן התחתונות בחתול (FLUTD) מתארת תהליך בחתולים המאופיין בחלק או בכל הסימנים הקליניים הבאים: שתן דמי או טפטוף דמי, מאמץ לתת שתן (סטרנגוריה) אשר ניתן לבלבל בעצירות או קושי במתן צואה, מתן שתן במקומות לא רגילים (סימן זה יכול לנבוע גם מבעיה התנהגותית), חסימת שתן- מאפיין כמעט בלעדי בזכרים בשל דרכי השתן הארוכות והצרות יותר שלהם ולקוק מוגזם של פתח דרכי השתן, לרוב בשל כאב.
טיפול הולם בבעיה רפואית מצריך על פי רוב את הכרת המחולל שלה, אולם כמעט כל תהליך דלקתי בדרכי השתן התחתונות בחתול, בין שמקורו בסרטן ובין שמקורו באבנים, מניב את אותם הסימנים הקליניים. מאחר שלמחלה זו מחוללים רבים, יש לנסות לאתר את הגורם לה ולטפל בו.
הגיל הממוצע שבו מופיעה מחלת דרכי השתן התחתונות הוא ארבע. מסתבר שלגיל יש חשיבות אדירה בקביעת המחוללים הסבירים ביותר בחתול מסוים. אולם, בכמחצית החתולים הצעירים לעולם לא נזהה את הגורם ראשוני למחלה למרות בדיקות רבות ומקיפות. במקרים אלו יכונה גורם המחלה ציסטיטיס אידיופתי, דרך יפה לומר: דלקת שלפוחית השתן שאין אנו יודעים את המקור לה.
ב-20% מהמקרים נגלה אבנים בדרכי השתן ובעוד 20% תהיה חסימה בדרכי השתן. גורמים פחות נפוצים שאחראים ל-10% הנותרים כוללים: זיהום ראשוני בדרכי השתן, גידול סרטני בדרכי השתן, טראומה בדרכי השתן (למשל כתוצאה מתאונת דרכים או נפילה מחלון) או אבנים בדרכי השתן יחד
כאשר בוחנים את החלוקה הסטטיסטית בחתולים מעל גיל עשר מתקבלות תוצאות שונות לגמרי. בכמחצית מחתולים אלה ניתן למצוא זיהום ראשוני בדרכי השתן, בכעשרה אחוזים נראה אבנים בדרכי השתן, ב-17% נראה אבנים וגם זיהום, רק בשבעה אחוזים נראה חסימה ובשלושה אחוזים יימצא גידול סרטני. לעומת חתולים צעירים, בחתולים מבוגרים כמעט תמיד נמצא סיבה כלשהי למחלה.
נוסף על הגורמים המשתנים עם הגיל, גם הסימנים שונים במקצת. בכשני שלישים מהחתולים שלהם מחלת דרכי השתן התחתונות מעל גיל עשר ניתן לראות מידה מסוימת של כשל כליות (מחייב טיפול בהתאם), ובחלקם יהיו בעיות בנקיטת שתן (urinary incontinence).
ישנן כמה בדיקות המסייעות במציאת המקור לבעיה ובטיפול בו. הבחירה בבדיקות אלה תלויה יותר בגיל ובממצאי הבדיקה הגופנית ופחות בסימנים הקליניים, שכאמור דומים ללא תלות בגורם.
בדיקה גופנית - לבדיקה הראשונית אצל הווטרינר חשיבות רבה. נוסף על אומדן מצבו הכללי של החתול יכול הווטרינר להרגיש אם השלפוחית מלאה וניתנת או בלתי ניתנת לריקון ובמקרים מסוימים אף לחוש בנוכחות אבנים או בגידול.
בדיקת שתן - בדיקת שתן מבוצעת כמעט בכל המקרים. הבדיקה מספקת מידע רב וניתן ללמוד ממנה לגבי מידת חומציות השתן, יכולת החתול לרכז שתן, נוכחות של חיידקים או תאים בשתן, קיום קריסטלים בשתן ובמקרים מסוימים אף על נוכחות תאי גידול שמקורם בשלפוחית.
תרבית ורגישות - בשל הסבירות הגבוהה של זיהומים ראשוניים בחתולים מבוגרים מומלץ לבצע בדיקה זו כמעט בכל החתולים המבוגרים אך גם בחתולים צעירים שטיפול אנטיביוטי אמפירי לא הצליח בהם. את השתן לבדיקת תרבית ורגישות יש לקחת באופן סטרילי על ידי דקירת שלפוחית השתן במחט, מבעד לקיר הבטן, ושאיבת הנוזל לתוך מזרק סטרילי.
בדיקות דם - מספירת דם וביוכימיה ניתן ללמוד על קיום מחלה נוספת שיכולה להשפיע על דרכי השתן (כגון כשל כליות או סוכרת), על חומרת הדלקת או מידת הכרוניות של התהליך. במקרים חמורים של חסימת שתן יש ספיגה חוזרת של מרכיבים מסוימים מהשתן לדם. בדיקת דם חשובה מאוד במקרים אלה ויכולה להשפיע על בחירת טיפול מתאים לחתול וכן לשרת במעקב אחר מצבו.
הדמיה - צילומי רנטגן ובדיקת אולטרסאונד עוזרים באבחון של אבנים בדרכי השתן וכן באבחון של גידול בתוך השלפוחית. בחתולים צעירים ניתן לוותר לפעמים על בדיקת הדמיה באירוע ראשון, אולם אם הבעיה חוזרת על עצמה יש עילה לאבחון מעמיק יותר.
אופן הטיפול תלוי בין השאר בגיל החתול, בתוצאות התהליך האבחוני ובמצב החתול בהגיעו לווטרינר.
חסימת שתן - חסימת שתן בחתול היא מקרה חירום מסכן חיים. בכל מקרה שבו הינכם חושדים שהחתול אינו מצליח לרוקן את השלפוחית עליכם להתריע את הווטרינר שלכם מיד. ריר, תאים, קריסטלים ואפילו אבנים קטנטנות יכולים להתגבש ליצירת פקק (plug) שיכול להיתקע בשופכה הצרה והארוכה של החתול (זכר כמעט בכל המקרים). החסימה יכולה להיות חלקית ולאפשר מעבר טיפות שתן או מלאה.
בבדיקה וטרינרית נימושה על פי רוב שלפוחית קשה וגדולה כאפרסק. הטיפול מחייב את פתיחת החסימה. לפעמים ניתן לשחרר אותה בלחיצה על השלפוחית אולם בכל מקרה נעביר קתטר שתן כדי לאפשר זרימת שתן ושטיפת השלפוחית. פתיחת החסימה נעשית באמצעות קתטר והזרמת נוזל. פתיחת החסימה לעתים קשה לביצוע ובמקרים נדירים אף מסתיימת בניתוח. בחסימות הנמשכות יותר מ-24 שעות יש ספיגה חוזרת של רעלנים מהשתן לדם והתייבשות, במקרים מסוימים ייתכנו הפרעות קצב לב מסכנות חיים. כל אלה מחייבים טיפול מיידי ומתאים. בתום התהליך הקתטר מושאר לרוב במקומו במשך יומיים לפחות ומתחילים לטפל בגורמים לחסימה (אנטיביוטיקה לדלקת, מזון מיוחד ועוד).
אבנים וקריסטלים בדרכי השתן - במידה שזוהו אבנים בהדמיה עלינו לזהות את סוג האבנים כדי להחליט על אופן הטיפול. על פי רוב הסרת האבנים נעשית באופן כירורגי. לאחר שהאבנים הוסרו ניתן לשלוח אותן לבדיקה כדי לאפיין אותן. קריסטלים בשתן ונתונים נוספים מבדיקת השתן (כגון הימצאות דלקת וחומציות השתן) יכולים לרמז על סוג האבנים אך אינם מהווים אבחון חד משמעי. במידה שנמצאו אבנים מסוג סטורווייט ניתן לנסות להמיסם באמצעות מזון מיוחד. אבנים מסוג קלציום אוקסלט יש לסלק כירורגית הואיל ומזון מיוחד לא ימיס אותן.
ציסטיטיס אידיופתי - הטיפול בדלקת שתן שהמקור לה אינו ידוע נעשה לרוב על ידי טיפול אמפירי באנטיביוטיקה ושילוב של מזון המחמיץ את השתן. במקרים של חזרתיות יש לבצע אבחון מעמיק יותר או להאריך את משך הטיפול באנטיביוטיקה או במזון אם אלה סייעו למצב החתול.
גידול בשלפוחית - במקרים שבהם נצפה גידול בשלפוחית יש לבדוק את המצב הכלל מערכתי של החתול ולבחון אם הוא סובל מגרורות. במידת האפשר יש להסיר את הגידול בניתוח ולהתחיל טיפול כימותרפי. את הגידול שהוסר יש לשלוח לבדיקה היסטופתלוגית אשר תשפיע על אופן הכימותרפיה. הגידול הנפוץ ביותר בשלפוחית הוא גידול קרצינומה של תאי מעבר (Transitional cell carcinoma).
זיהום ראשוני - בזיהום ראשוני יש ליטול שתן בדגימה סטרילית ולטפל אנטיביוטית לפי תוצאות בדיקת תרבית ורגישות. במקרים ממושכים החוזרים על עצמם מומלץ לעתים לשלוח ביופסיה של דופן השלפוחית (דגימה כירורגית) להיסתופתולוגיה וגם לתרבית ורגישות.
טראומה - במקרים אלה הטיפול הוא בהתאם לנזק שנגרם. כך למשל, קרעים בשלפוחית מטופלים כירורגית בעוד שקרעים קלים בשופכה מטופלים לעתים על ידי החדרת קתטר שתן עד החלמת השופכה. יש לטפל כמובן בזיהום משני או בבעיות נוספות אם ישנן.
חשוב לזכור שמחלות דרכי השתן התחתונות גורמות לאי נוחות ולכאבים בחתול ואין להזניח אותן. כמו כן, כל מחלת דרכי השתן בחתול זכר יכולה להתפתח לחסימת שתן שהוא מצב מסכן חיים המחייב טיפול מיידי. טפטופי שתן ודם בשתן אינם נורמליים באף מקרה, אם אתם מבחינים באחד הסימנים שתוארו לעיל, צרו קשר עם הרופא הווטרינר שלכם.
הכותבת הינה וטרינרית, המנהלת והבעלים של המרכז הרפואי לחיות מחמד ברמת-גן. פרטים נוספים באתר. יש לכם שאלה לד"ר טל? פנו אלינו.
נא להמתין לטעינת התגובות
