היטל הבצורת לא יציל את הכנרת אבל ישתלם למדינה
כיצד יטופלו אזרחים שיבקשו להחזיר לעצמם את דמי ההיטל בדיעבד, לאחר שדיווחו לרשויות על מספר הנפשות המדויק בבית?
ברור שהמערכות המחייבות את החשבונות, וקובעות את התעריפים שעל-פי הם יש לחייב את הצרכנים, נדרשות כיול מחדש, למרות שברשות המים טוענים שהכוונון אינו דורש טיפול מסובך במיוחד. גם כעת מחולק תעריף המים ל-3 חלקים: יש מחיר ל-8 המ"ק הראשונים הנצרכים, מחיר גבוה יותר ל-8 המ"ק הבאים ומחיר שיא (תעריף ג') לצריכה הגבוהה מ-15 מ"ק. כל מה שהרשויות נדרשות לעשות הוא לשנות את התעריף השלישי לתעריף החדש.
בעיה מינהלית שונה במקצת היא הפרדת החשבון שמשלם הצרכן לתאגיד המים מההיטל שאותו יש להעביר לרשויות המס. גם את השינוי הזה ניתן לעשות בקלות ובמהירות יחסית, וזו אינה הסיבה האמיתית למצוקת הרשויות המקומיות.
הסיבה האמיתית להתנגדות
להיטל היא החשש מפני התמודדות עם תושבים רבים שייקנסו בהיטל גבוה, ולא תמיד בצדק: כיצד יטופלו אזרחים שיבקשו להחזיר לעצמם דמי היטל רטרואקטיבית, לאחר שדיווחו לרשות ולתאגיד המים על המספר המדויק של הנפשות בבית? על כל אלה יתווספו מקרים רבים של חיובי יתר בגלל דליפות. כבר היום יש לרשויות שיטה מעניינת לטפל בצריכת יתר כתוצאה מדליפות והתחברויות בלתי חוקיות לרשת: במקרה של משתמשים לא ידועים בוחרת הרשות צרכן חוקי וכשר בבניין, ומחייבת אותו בחשבון המים שדלפו או נגנבו.
למרות כל הקשיים, מי שיפתח את הברז בחודשים הקרובים אינו יכול לסמוך על המחלוקת ואפילו לא על קוצר ידן של הרשויות: ההיטלים צפויים להיגבות בסופו של דבר, גם אם הביצוע יתעכב ויהיה רחוק ממושלם. חיסכון במים אולי לא יציל את הכנרת כפי שמנסה הרשות לשכנע, אבל הוא משתלם.
נא להמתין לטעינת התגובות
