שיגעון חדש בארה"ב: קולג' ללימוד הזומבי
משחק פרטי של סטודנטים אמריקאים על קרבות בין בני אנוש לבין הזומבים, הפך לתופעה בינלאומית. וכמובן שקיימת גם נקודה יהודית
בניסיון למלא את החוסרים האלה פיתחו הסטודנטים פתרון יצירתי במיוחד: משחק בשם "בני האנוש נגד הזומבים" (Human V. Zombies), שנפרס על פני סמסטר שלם ותופס תאוצה מסחררת בקולג'ים רבים ברחבי ארצות הברית בשנים האחרונות. מדובר במשחק רדיפות אגרסיבי, הזוי למדי למתבונן מהצד, שכולל אקדחי צעצוע, כדורי ספוג, מלבושים שחורים ותיזוז לילי.
וכך מצאו את עצמם החבר'ה שמגדירים את עצמם כמוזרים של הקולג' מאוחדים תחת כללים משלהם: הם יכולים להתלבש עוד יותר מוזר, לענוד אבזרים שחוד רים, מטפחות עם ציורי גולגולת ולירות זה בזה. לא באמת. עם רובי צעצוע.
"אין לנו צה"ל באמריקה ולאנשים אין תחושה של שירות", מספר לנו אחד ממארגני המשחק, מקס טמקין, סטודנט לפילוסופיה בגאוצ'ר קולג' שבבולטימור. "התחושה היא של אחוות אחים, של הישרדות עם החברים שלך. כשאתה רץ בחוץ וזומבי רודף אחריך, אתה יודע מי שומר על הגב שלך. מי החברים שלך. ואלה הם רגעים של אדרנלין".
את השיחה השלווה שלנו מפלחת זעקה: "ג'וש, יא חתיכת בן זונה. אין לך מושג מה הולך לנחות עליך". הצועק הוא ברנדון, אחד המשתתפים במשחק שאליו הוזמנו. ברנדון, גלוח ראש, עם זקנקן תיש וסרט שחור למצחו, נראה בריון מאיים, מישהו שפה היו מכנים "סקינהד" ושלא הייתם רוצים להיתקל בו לבד ברחובות העיר או בחורשות הירוקות העבותות המקיפות את הקולג'.
הוא בחור גדל גוף ושרירי ורואים עליו שהצמדת הרובה לגוף גורמת לו להרגיש טוב. הוא כבר מזמן סיים ללמוד בקולג', אבל ממשיך להגיע באדיקות לשחק "בני אנוש נגד זומבים",
עוד לפני שהמשחק החל, הוריד ברנדון מהגב תיק שחור עבה מלא בכל טוב. לחבריו הסטודנטים הוא חילק תחמושת עשויה מספוג, רובים מגוונים וכל מה שצריך כדי להעביר את השבת בכיף. הוא גם הוציא רובה שחור ואקדח. הכל מפלסטיק, אך נראה אמיתי מרחוק. והיו גם גרביים מגולגלים לכדורים שאמורים לשמש כרימונים ומיני תחמושת וציוד נוספים.
את האיום על חברו ג'וש, אגב, הוא הצליח לממש מהר מצפוי, כשהגיח מאחורי עץ, ירה לכיוונו צרור וחיסל אותו. ג'וש באמת לא הבין מה נחת עליו.
המלחמה נגד הזומבים התחילה בשנת 2005 בגאוצ'ר קולג', כששני סטודנטים פיתחו את המשחק לשם השעשוע הפרטי שלהם ושל חבריהם. אלא שתוך זמן קצר מאוד הוא התפשט כמו אש בשדה קוצים גם לקולג'ים אחרים. האפקט היה מסחרר. בגאוצ'ר שמו לב שיש מי שלוקח ברצינות תהומית את קריאות הקרב שלהם ותוך זמן קצר העלו אתר אינטרנט עם כללים מסודרים ואפילו מערכת של פורומים המעדכנים במצב התקדמות המשחקים גם בקולג'ים אחרים.
המשחק, כך מתברר, ניחן בכוח משיכה עצום, ולדברי טמקין השנה לא פחות מ-100 אלף סטודנטים שיחקו בו. אם לא די בכך: עכשיו נראה שהטרנד הלוחמני רק מתרחב ואף פורץ את גבולות ארצות הברית. ולראיה, השנה שיחקו אותו בפעם הראשונה גם בברזיל, באוסטרליה, ובעוד כל מיני מקומות בעולם. הברזילאים אפילו תרגמו את הוראות המשחק לפורטוגזית באתר אינטרנט מיוחד, מספר טמקין בגאווה.
כללי המשחק פשוטים למדי. "בני אנוש נגד זומבים" הוא פשוט סוג של משחק תופסת למתקדמים. בהתחלה כל המשתתפים מוגדרים כבני אנוש, למעט אחד, שנבחר על ידי המארגנים להיות הזומבי. הזומבי עונד מטפחת על ראשו, כדי שכולם יידעו מי הוא. וכך הוא מסתובב ברחבי הקולג' ומנסה לתקוף את בני האנוש. כל בן אנוש שנורה על ידי זומבי או נתפס על ידיו הופך לזומבי בעצמו. וכך, עם התקדמות המשחק במהלך הסמסטר, מספר הזומבים גדל ובני האנוש ממשיכים להימלט.
הזומבי המקורי חייב לחסל בן אנוש אחד כל 48 שעות לפחות, אחרת הוא נשלח להרעבה ולמוות. המשתתפים מגדירים מרחבים מוגנים, כמו חדרי מעונות, חדרי לימוד או הספרייה, שבהם יכולים המשתתפים להמשיך בחייהם הסטודנטיאליים המשמימים בלי לחשוש שיהיו מותקפים. בשאר הזמן הם רודפים זה אחר זה.
למרות זאת, לא כולם רואים בזה רק משחק תמים, וטרגדיה נוראית גרמה להצטברות של תלונות נגד המשחק בגאוצ'ר: באפריל 2007, בעיצומו של אחד מקרבות הזומבים הסוערים ביותר במקום ובזמן שמאות סטודנטים (הקולג' מונה סך הכל 1,500 תלמידים ) משחקים להנאתם - יצא סטודנט ממוצא דרום קוריאני באוניברסיטת וירג'יניה טק בעיר בלאקסבורג למסע רצח, שבמהלכו טבח 33 סטודנטים ומרצים, מה שהוכרז באמריקה כטבח האוניברסיטאי הגדול ביותר.
אותו אירוע הקפיץ את סף הרגישות בכל רחבי המדינה וגורמי אבטחה בקמפוסים נבהלו. המשחק, שעד לאותו רגע נראה תמים ולא מזיק, נשלח להקפאה עמוקה. חבורות של סטודנטים עם אקדחים שלופים כבר לא נראו לפתע לעוברים ושבים כמו אקט משעשע, אלא כהזמנה למעשים נוראים. רק לאחר הפוגה לא קצרה, בסתיו 2008, התחדשו היריות בגאוצ'ר.
טמקין עצמו, אגב, סבור עד היום שאין קשר בין המשחקים האלימים למציאות האלימה. לשיטתו, צריך לעצור רכש של כלי נשק, להוציא אותם מן הרחובות, אבל לא צריך לחפש את הבעיות אצל חבורת צעירים שנהנית מרובי צעצוע. "אנשים תמיד כועסים על מי שיורה כדורי ספוג. הם רוצים להוציא את הרובים מן הרחובות, אבל מתעסקים עם רובי הצעצוע במקום עם הרובים האמיתיים", הוא אומר.
ובכלל, דומה שהמארגנים מנסים למצוא במשחק ההזוי הזה יותר ויותר צדדים חינוכיים וחיוביים: כך למשל, בגאוצ'ר המארגנים החלו להטיל על "בני האנוש" משימות המחייבות עבודת צוות והימצאות משותפת בטבע. טמקין הסביר את ההיגיון שמאחורי שיטת המשימות.
לדבריו, הם החליטו לנצל את הסטודנטים המשתתפים במשחק כדי לבצע משימות מועילות ברחבי הקולג'. "פעם באיזה משחק הגדרנו למשתתפים שהזבל ברחבי הקמפוס הוא רעל שממנו ניזונים הזומבים ושצריך לאסוף את זה כדי שיהיה לזומבים פחות חומר", הוא אומר.
וכך, על אף שגאוצ'ר הוא קולג' נוצרי, התגייס טמקין היהודי כדי לסייע לחבריו בני דת משה. המשימה שהוטלה על משתתפי המשחק הייתה להקים גדר עירוב, מושג הלקוח מהיהדות ומשמעותו סימון האמור על פי ההלכה לתחום אזור שבתוכו מותר לשאת מיטלטלין ביום קודש.
"שאלתי את ארגון הסטודנטים היהודים של הקולג' 'הילל', והם שמחו מאוד על הרעיון והציעו ש'גדר עירוב' תקיף את כל הקולג' ואז החלטנו לעשות את זה בחמישי בלילה עד שישי בבוקר. בני האנוש עבדו על הגדר כל הלילה כשאחד הזומבים תקף את מייסון", סיפר טמקין.
ואכן, בעת המשימה, הפך בן מייסון, סטודנט בן 21 ליחסים בינלאומיים, לבן האנוש הראשון בסמסטר האביב, אשר "איבד את צלמו" ונהיה לזומבי, כאשר הזומבי המקורי קפץ על גבו מענף עץ בדיוק במקום שבו שהה עם חבריו בזמן ביצוע המשימה.
מייסון נאלץ לענוד סרט שחור על הראש ולהצטרף לכוחות האופל הרעים המחפשים קורבנות אדם, אבל הוא יותר ממרוצה. "כל מה שרצינו לעשות מאז שהיינו ילדים קטנים", סיפר מייסון, "זה לרוץ עם אקדחים שלופים ולרדוף אחרי אנשים. יש במשחק הזה כיף מהסוג שמרגישים כילדים", הוא מספר.
בינתיים נגמר המשחק בגאוצ'ר והסטודנטים הצליחו לסיים את הסמסטר ולהגיע לקו הגמר, כשהם נמלטים מן הירי בקמפוס. בספטמבר תחל עוד שנה אקדמית ואיתה, שוב, מאות משועממים שמחפשים אדרנלין ויורים זה בזה.
נא להמתין לטעינת התגובות
