קורבנות הפיגוע של נתן זאדה הפכו לנאשמים
7 מתושבי שפרעם שנאשמו בסיוע לרצח המחבל היהודי, מגלים שכעת הם נדרשים להעיד נגד קרוביהם ולהפליל אפילו את בני משפחתם
נוסעי האוטובוס השתלטו על נת זאדה, שוטרים שהגיעו למקום אזקו את החייל, אולם לא הצליחו להציל את חייו. על פי כתב האישום, שבעה מתושבי שפרעם תקפו את השוטרים ואת נתן זאדה וגרמו למותו. הם מואשמים בניסיון לרצח. בשבוע שעבר הוגשו כתבי האישום לבית המשפט המחוזי והשלום בחיפה.
בחוס, נאשם מספר 1, בן 33, נשוי ללא ילדים, פחח רכב, אומר שאיננו חושש מההליך המשפטי, סופו של הצדק לנצח. במשטרה העיד בחוס שהוא בעט ברגליו של נתן זאדה, אבל לא ידע אם החייל חי או מת.
לא ראיתי סימני תזוזה מהחייל כאשר בעטתי בו, אמר בעדותו. על פי כתב האישום, בחוס זרק אבנים לעבר השוטרים שהיו בתוך האוטובוס ולעבר זאדה. חלק מהאבנים פגעו בזאדה. בחוס נכנס לאוטובוס, הכה את זאדה בפנים ודרך על ראשו. הוא אף תקף שלושה שוטרים.
השבוע, בחצר ביתו בשפרעם בחוס מעשן סיגריה אחר סיגריה ומתקשה להיזכר ביום הרצח. "בדיוק חזרתי מהעבודה. עבדתי אז במוסך בחיפה. אחרי האירוע פוטרתי מהעבודה, מאז התקשיתי למצוא עבודה אחרת. בכל מקום מצביעים עליי כעל מי שהשתתף באירוע".
"שמעתי שהיו יריות בשפרעם. בהתחלה חשבנו שדרוזים ירו. הגעתי לשם ונכנסתי לאוטובוס. נהג האוטובוס, שהוא בן דוד שלי, כבר לא היה בחיים. החייל עמד באמצע האוטובוס מוקף בשוטרים".
"ניסיתי להגיע אליו. רציתי לחסום אותו כדי שלא יירה יותר. דחפתי את השוטרים, הם דחפו אותי, זרקו אותי החוצה, עזבתי את המקום והלכתי לסדר את הכיסאות בבית של סבא שלי, כדי שיהיו מוכנים להלוויה של בן דודי".
אם לא עשית שום דבר, איך הגיע כתב אישום על ניסיון לרצח?
"זה בדיוק גם מה שאני שואל. ויש לי עוד שאלה: מי החייל הזה בכלל, למה הוא הגיע דווקא לשפרעם, עיר שדרוזים, נוצרים ומוסלמים חיים בה בשקט, בלי גזענות. שהמדינה שהגישה נגדי כתב אישום תחקור מי זה באמת נתן זאדה, מי שלח אותו ואיך הוא הגיע לשפרעם. אנחנו לא אשמים, המדינה היא זו שאשמה בכך שלא מנעה ממנו להגיע לכאן".
27 תושבי שפרעם הם עדי תביעה בכתב האישום, בהם העיתונאי זאיד חינפאס, שתיעד את האירוע. הקלטת הגיעה למשטרה, שהדפיסה את התמונות וביקשה מהתושבים לזהות על פיהן איש את רעהו. חמישה בני משפחת בחוס העידו במשטרה.
"אנחנו המשפחה שנפגעה הכי קשה מהאירוע", אומר ג'אקי בחוס, אביו של נעמאן. "בן משפחה אחד נהרג, אחר נאשם בניסיון לרצח וארבעה בני משפחה נקראו להפליל בן משפחה אחר. לקחו בני משפחה שלנו שיעידו נגדנו, והם לא רק בני משפחה אלא שכנים שלנו שאנחנו אוכלים איתם ביחד, שותים ביחד קפה".
"במקום לחפש את התשובה אצלנו למה שלא ישאלו את המשטרה איך הוא נרצח בזמן שהשוטרים הגנו עליו?". אחד מעדי התביעה, חוסאם בחוס, סירב להתראיין. עד נוסף, אדוארד בחוס, אומר שהוא לא יודע מי הכניס אותו לרשימה. "לא ראיתי מה שקרה".
שפרעם כולה נפגעה, אומר עו"ד אחמד רסלאן, שמייצג את רוב הנאשמים. בשבוע שעבר שבתה העיר, כמה ימים אחר כך נערכו הפגנות, שוטרים ניצבו בצמתים. "תושבים מפוחדים העידו זה נגד זה", אומר עו"ד רסלאן. "אנשים חששו להיעצר ולכן הלשינו על חבריהם. המשטרה גרמה לתושבי שפרעם להיות משתפי פעולה. הבעיה תהיה כשהתביעה תזמן את עדיה. אני לא מאמין שתושבים יעידו בבית משפט נגד חבריהם".
תשאלי את תושבי שפרעם למה הם נטפלו דווקא אליי, אומר נאשם מספר 2, ארקאן קורבאג', בן 22, עובד בניקוי חול. פלג גופו העליון נשרף בכוויות לפני כמה שנים בתאונה. ביום שבו נתן זאדה הגיע לשפרעם, אומר קורבאג', "הייתי אחרי ניתוח בכתף ולא יכולתי לזוז. ברדיו אמרו שחייל דרוזי יורה, הגעתי למקום, ראיתי אנשים מתפרעים מסביב לאוטובוס. לא הצלחתי להתקרב".
מדובב משטרתי אמר בחקירה במשטרה שארקאן ניסה להיכנס לאוטובוס פעמיים-שלוש ולא הצליח. חבריו הכו את החייל, ארקאן רצה "להשתתף במכות נגד החייל". בכתב האישום הוא מואשם בהתפרעות לאורך כל האירוע, בזריקת אבנים, ברזלים וחפצים לעבר נתן זאדה והשוטרים, בתקיפת נתן זאדה והשוטרים בתוך האוטובוס ובתקיפת שוטרים מחוץ לאוטובוס.
"מי שהרג את החייל יצא מהאוטובוס והלשין על אחרים", אומר קורבאג'. " בעבר התפרעתי, עשיתי חראקות עם המכונית. תושבים בשפרעם חשבו שמתאים לזרוק עליי את התיק. בחקירות אמרו לי שאני רצחתי. למה לא מחפשים את האנשים שבאמת רצחו".
עו"ד רסלאן סבור שלא צריך היה לחפש אף אחד. "בפיגועים בירושלים ובחדרה ההמון תקף את המחבל והרג אותו ולא הוגשו כתבי אישום. מי שהתרשל כאן זו המשטרה שראתה את ההמון הזועם ולא חילצה אותו מהאוטובוס".
"אולי השוטרים דרכו עליו, אולי הוא איבד דם בזמן השהות באוטובוס, הייתה שם מלחמה ובתוך מלחמה אין אשמים. נראה שמנסים לרצות קבוצות של אנשים מסוימים בחברה הישראלית על גבם של הנאשמים. הרי החייל הרג ארבעה, היו לנו גם פצועים, איך קרה שהקורבנות נהפכו לנאשמים".
נאשם מספר 4, באסל קדרי, בן 31, עובד בחברת בנייה בתל אביב, אמר בחקירתו במשטרה שהוא נגח בראשו של אחד השוטרים וראה אנשים מכים את החייל. בכתב האישום נטען שקדרי שלהב את ההמון בקריאות שאסור לנתן זאדה לצאת בחיים וכי זרק לעבר האוטובוס אבנים שפגעו באחד השוטרים.
קדרי
קדרי זוכר את האירוע היטב. "עבדתי באותה תקופה במלון ספורט באילת כאיש אחזקה והייתי בבית בחופש. הייתי בחנות נעליים של חבר. שמענו שיש פיגוע. בהתחלה לא האמנו וממש פרצנו בצחוק, מה פתאום שיהיה פיגוע בשפרעם, למה שיעשו פיגוע אצלנו, זה לא נשמע הגיוני, אבל אחרי כמה זמן הלכתי לראות מה קורה. עמדתי בצד, ראיתי ואז הלכתי לחורשה לעשות על האש".
קדרי אומר שכתב האישום שקרי ומבוסס על עדויות של מלשינים מקומיים, "שרוצים לצאת טוב עם המשטרה. אני לא יודע למה הם הצביעו עליי, אני בכלל פוחד מדם ואפילו עזרתי לאחד השוטרים שפתחו לו את הראש".
הוא היה עצור במשך כחודש אחרי הפיגוע, חייו השתנו מאז. "עמדתי להתארס פעמיים וביטלתי את האירוסים. עכשיו אני עומד להתארס עם אישה שלישית. היא דווקא איתי, אבל אני חושש להתחתן כשכתב אישום כזה מאיים עליי. כמעט שנתיים לא עבדתי, כל היום אני רק חושב על האירוע, יש לי על הראש עיגולי התקרחות מהמחשבות. רוצים לתפור תיק על הכתפיים שלי".
גם באסל חטיב, נאשם מספר 5, בן 25, שיפוצניק, מכחיש כל קשר לאירוע. על פי כתב האישום חטיב השתולל בזירת האירוע וצעק שצריך להרוג את נתן זאדה, זרק אבנים וחתיכות בלוקים לעבר האוטובוס ופגע בשוטרים שהיו בתוכו.
בהמשך נכנס לאוטובוס והמשיך להתפרע, תקף את השוטרים וזרק אבנים שפגעו בנתן זאדה, ששכב על רצפת האוטובוס פצוע. כמה פעמים הוא אף בעט בו. "הייתי אצל חבר. שמענו שיש פיגוע בשפרעם ומישהו הרג ארבעה אנשים. כמו כל שפרעם גם אני הלכתי לשם. עמדתי בצד כמו כל האחרים והסתכלתי. לא עשיתי שום דבר".
הנאשם המבוגר ביותר בניסיון הרצח הוא ג'מיל ספורי, בן 45, טייח. גרושתו נישאה לצרפתי ועזבה לצרפת. בנו, שהיה סטודנט באוניברסיטת ביר זית, הואשם במגעים עם הג'יהאד האיסלאמי ונידון ל-12 שנות מאסר.
ספורי נשאר בשפרעם עם בתו, תלמידת תיכון. הוא חבר הלשכה הפוליטית של בני הכפר, שהיא אחת ממרכיבי מפלגת בל"ד, נאשם מספר 7. על פי כתב האישום הוא התפרע מחוץ לאוטובוס, הסית את ההמון בצעקות כמו'מוות ליהודים' ו'יהודים מסריחים' וזרק אבנים לעבר השוטרים.
אחרי שנשפך חומר דליק אל תוך האוטובוס, הוא הטיח אבן בראשו של נתן זאדה. אולם על פי עדויות במשטרה של שלושה מתושבי שפרעם ספורי הגיע לזירה בשלב מאוחר וכלל לא השתתף במהומות.
שני נאשמים נוספים, מוניר זקוט ופאדי נסראללה, נעצרו לאחרונה בעבירות אחרות. זקוט, נאשם מספר 3, בן 22, מכונאי במוסך, מואשם שכאשר הכה את נתן זאדה, אמר לו החייל מה עשית, מה עשית. זאת לפי עדותו של השכן וליד שחאדה.
בעדות השנייה סיפר שחאדה שזקוט אמר לו שהחייל היה מת כאשר הכה אותו. בכתב האישום נטען שזקוט התפרע, זרק אבנים על השוטרים ועל נתן זאדה, נכנס כמה פעמים לאוטובוס וניסה לשבור את ההגה. אביו של זקוט, סולימאן, אומר שבנו, שהיה חייל בחופשה, עבד איתו במוסך.
"שמענו ברדיו שחייל דרוזי יורה לכל עבר, מוניר רצה לדעת מה קורה, מי תיאר לעצמו שדבר כזה יקרה בשפרעם. הוא הלך חמישה קילומטרים עד למקום הפיגוע, עלה לאוטובוס ומישהו צילם אותו שם, עומד על יד הגופה, כנראה אחד מתושבי שפרעם, וזהו, הפכו אותו לרוצח. הלוואי שהייתי יודע מי עשה את זה. לקחו ילד טוב ותפרו לו תיק. מאז הוא ניסה לתלות את עצמו והואשם בתקיפה נוספת. צריך לזרוק לקיבינימט את מי שהלשין".
חמישה מתושבי שפרעם נאשמים בתקיפת שוטר בנסיבות מחמירות. כתב האישום קל יותר, הם אומרים, אך מצבנו הנפשי קשה לא פחות. מאלק קורבאג', בן 50, נאשם מספר 3, שעל פי כתב האישום תקף את אחד השוטרים כשניסה לעלות לאוטובוס ונהדף אחורה, אומר שהוא מיהר אל הזירה אחרי ששמע ברדיו על המקרה. "הבן שלי היה חייל, חששתי שהוא יורה. עליתי לאוטובוס, ראיתי שזה לא הוא וירדתי. אני בכלל הייתי נגד ההריגה של החייל ומי שהרג אותו שימות כמוהו".
הייתאם חרב, עובד בעבודות עפר, בן 28, נאשם מספר 4 בעבירת תקיפת שוטר. על פי כתב האישום השתתף בהתפרעות לכל אורך האירוע, זרק אבנים שפגעו בשוטר ונראה יוצא מהאוטובוס כשידיו מונפות והוא צועק 'מת' 'מת'.
לטענתו, חזר מהעבודה כששמע שהיה פיגוע. "הלכתי לשם ועמדתי בתוך ההמון. אין לי מושג למה דווקא אני, מתוך כל ההמונים שהיו שם, נכנסתי לכתב האישום. צילמו אותנו מובלים למעצר באזיקים, התמונות פורסמו בכל העולם ומאזרחים רגילים הפכנו לאויבים. החייל ירה בנו כאילו שאנחנו לא בני אדם, אבל אנחנו הנאשמים".
נא להמתין לטעינת התגובות
