גבר גבר, כך תגיע לגיהינום
הסיפור על דיקו, צ'יקו, מיקו והאחים שמשונוב. כל קשר בין הדמויות ובין המציאות הוא באחריות הקורא בלבד. ראו הוזהרתם!
דיקו הוא גבר גדול מידות בן 33 בערך, יש לו ראש מרובע מגולח למשעי, שמתחבר עם לסתות רחבות. משהו שמזכיר כלב תקיפה אכזרי. הוא לבוש טי שרט נטול שרוולים, ושריריו המשורגים - בזכות עבודה ממושכת במכון של ניקו - גורמים לכל מי שמתקרב אליו לתפוס מרחק.
אחרי שהנהן דיקו בראש ונהם כמה פעמים בקול נזוף: "כן. . . טעיתי . . . כן . . . יהיה בסדר. . . ברור . . . הלילה אני סוגר אתו את העניין. . .", הוא נטש את פינת הפיצוצייה של שימקו, וחזר לקפה של צ'יקו, שהוא הבן דוד של הבוס מיקו.
דיקו שחרר מבין השיניים "טססססס" קצר לכיוון המלצר. המלצר הגיע בזריזות, ונעמד מול הגבר המסוקס שישב ברגליים מפושקות וגבו נשען לאחור. "תביא אספרסו קצר כפול, רמי מרטין כפול, מים מינרליים, כוס עם קרח, צלחת עם זיתים ושני מרלבורו אדום קצר מהפיצוצייה. יש לך שתי דקות". המלצר נשאר תקוע במקום, ובקול משקשק מפחד אמר: "רגע, אני ארשום, שאני לא אתבלבל". " זוז. ." סינן דיקו, "נשארו לך דקה וחמישים שניות".
המלצר רץ לבר, ובפאניקה התחנן לצעירה שעמדה מאחורי הדלפק שתמזוג רמי מרטין כפול, תעשה אספרסו ארוך כפול ותביא מים מינרליים ומהר, "אם לא, הדיקו הזה יהרוג אותי. . .".
תוך כדי קפיצות ודילוגים רץ המלצר לפיצוצייה, וביקש שני מרלבורו בשביל דיקו. . . "ארבעים שקלים", אמר לו המוכר. "זה בשביל דיקו, אין לי ארבעים שקלים". "אז תלך תביא", שחרר לו המוכר, והמשיך ללקוח אחר.
המלצר המבולבל רץ לדיקו, וביקש ארבעים שקלים לסיגריות, דיקו נעץ בו מבט מזרה אימים.
"נשארה לך דקה, ועכשיו תביא שלושה מרלבורו, ולא מעניין אותי איך תשלם".
המלצר רץ בחזרה לבר, לקח את האספרסו והמים המינרליים שהוכנו עבורו, בצעדים מהירים, תוך כדי שפיכת חצי מהאספרסו, רץ לכיוון דיקו, הניח על השולחן, ויצא בריצה לכיוון הפיצוצייה. מאחור הוא שמע את קולו המאיים של הגבר המסוקס צועק: "יא בן זונה, איפה הקרח והרמי מרטין?"
בידיים רועדות שלף שטר מקופל שהיה מוצפן בארנק שלו, שטר של מאה, הושיט למוכר והתחנן: "תן לי מהר שלוש מרלבורו אדום". המוכר, בתנועות אטיות, לגלג עליו: "מה, הוא נתן לך קנס עוד קופסה?"
"באלוהים, מהר-מהר, הוא יהרוג אותי".
כשהגיע עם הרמי מרטין והקרח לשולחן ישב דיקו והביט בשעון הרולקס המפואר שלו. בידיים רועדות הניח את הטובין, שלף מכיסיו שלוש חפיסות מרלבורו והניח על השולחן. "סליחה דיקו, היו כאן קצת בלבולים".
"שלוש דקות איחור. איזה קנס אתה חושב מגיע לך?"
המלצר, בקול מגמגם ורועד, התחנן על חייו. "אימא שלי חולה בסרטן. הכסף שאני עובד זה בשביל תרופות. בחייך, עזוב אותך מקנס ובלגן, אני בצרות, אני על הקרשים, אני עובד ביום ובלילה. אני הרוס".
דיקו נעץ מבט כעוס, כל העיניים בקפה היו נעוצות בדיקו הגבר ובמלצר הסמרטוט. "מה אני נראה לך, לשכת הסעד? אני עובדת סוציאלית? יא אבן אל שארמיט".
כמה גברברים ונערות סיליקון שהיו בקפה צחקקו. דיקו נראה מרוצה מהקטע, שחרר חיוך מגרש שדים, ובקול נינוח יותר הפליט: "יאללה, ניתן לך חנינה חלקית. קח סמרטוט ולך נקה את ההאמר השחור. יש לך חמש דקות. שיבריק כמו יהלום בלו וויס. . ."
הפלצפון התחיל להשמיע את המנגינה של דון קורליאונה, דיקו התענג שנייה על ההצגה שעשה, חייך בנחת למשמע המוזיקה, פתח את הפלצפון והחוויר. הוא קם מהכיסא, ובצעדים מהירים יצא לכיוון ההאמר השחור, התניע ויצא ברייס מהמדרכה של חזית הקפה של צ'יקו, השאיר אחריו את המלצר ההמום צועק: "מה עם החשבון? מה עם השישים שקל של הסיגריות?"
אחד הגברברים זרק לעברו "תרשום את זה על הקרח" וצחקק בבוז. שני צעירים על אופנוע חבושי קסדות יצאו מחצר הבית הסמוך, חצו את המדרכה בפראות, ודהרו אחרי ההאמר השחור.
מי עשה כיפה אדומה?
תוך כדי נהיגה פרועה צלצל דיקו למיקו. "תשמע", צעק לו בפאניקה, "השכן בבית של אימא שלי צלצל ואמר לי שראה שני חולירות עם אופנוע. החביאו משהו כמו מטען מתחת לחלון של הזקנה. אני בדרך לשם, יכול להיות שהאחים המניאקים החליטו לעשות בלגן. אני עף לראות מה העניין, ואחרי זה אני בדרך.
הירייה הראשונה פגעה בלחי השמאלית של דיקו ופוצצה את בית הבליעה שלו. השנייה פגעה ברכה השמאלית שלו, השלישית והרביעית חדרו מדלת הרכב ונכנסו לביקור בבני מעיו. ההאמר המפואר עלה על אי תנועה, נכנס בעמוד חשמל, ונשאר עומד תוך כדי יללות צורמות אוזניים של מערכת האזעקה של הרכב.
שני רוכבי הקטנוע נעלמו תוך כדי ביצוע סלאלומים בין המכוניות אל עבר הלא נודע.
מיקו המשיך לצעוק "הלו, הלו", וקלט שיד ימינו דיקו נמחק מהמפה. בראש שלו חלחל שעכשיו התור שלו. הדבר הראשון שביקש מאחיו הצעיר - שהשתעשע בברכת השחייה של הווילה עם שתי בוגרות הפקולטה לשרמוטולגיה מקייב - הוא לגייס כמה אנשים במהירות. הוא עצמו יצא לכיוון בית אמו של דיקו, לבדוק מקרוב מי השכן שעשה לו כיפה אדומה.
שני שומרי הראש של מיקו, בוגרי יחידות קרביות ומומחים לקרב מגע וירי, נצמדו אל הבוס. עיניהם סרקו את השטח שמחוץ לגדר המאובטחת של הווילה. "הורידו את דיקו", סינן . "איך שהוא מדבר אתי שמעתי את הכדורים מרסקים אותו. . . באלוהים , אני בן זונה אם אני לא גומר את כל המשפחה הזאת . . ." תוך כדי דיבור דפק אגרופים על חלון הרכב המשוריין.
"פתח, פתח ת'רדיו", אמר לנהג. "נראה מה הזונות יגידו ברדיו". קולו המסתלסל של נסים סרוסי שר "אשליות". " תעביר תחנה, תעביר", צרח על הנהג.
בגלי צה"ל נשמע אות של מבזק. "שוב רצח ברחובה של עיר, שני רוכבי אופנוע נראו נמלטים לאחר שירו לכיוון רכב האמר מפואר אשר נהג בו עבריין ידוע. דובר המשטרה מסר בהודעה ראשונה שככל הנראה מדובר ברצח על רקע פלילי, אך ייחקרו גם
" תסגור. למי יש כוח לשמוע את הבן זונה?"
מיקו נולד וגדל באשדוד. השמיני מבן 11 ילדיו של פועל נמל קשה יום. כבר בגיל צעיר, בעת שהיה מסתובב בין הסוורים בנמל, גילה חוש מסחרי מפותח - הוא עבר עם עגלת ילדים מלאה משקאות קרים בין העובדים המיוזעים, ומכר להם בקבוקי שתייה ששם עליהם גושי קרח וכיסה בסמרטוטים כדי שישמרו על הקור.
אחד מאחיו שעבדו בנמל היה שם בעגלה קרטוני סיגריות מוברחים, ומיקו היה מוציא אותם מהנמל בלי שהמוכסים - שהיו לקוחותיו - יבדקו. את הסיגריות היה מוכר ליושבי בתי הקפה ושחקני השש-בש. הם חיבבו את הילד הממזר שהיה מדרבן אותם לקנות את הסחורה במחירי מבצע.
כשהיה מיקו בן 14 התייאשו ממנו הוריו, והבינו כי אין סיכוי שיחזור ללימודים סדירים בבית הספר. מיקו הצליח לפתח כמה קומבינות של הוצאת סחורה מהנמל, ולאט-לאט הרחיב את עסקיו להברחת בקבוקי אלכוהול, סיגריות אמריקניות, קלפים, בשמים וכל סחורה עוברת לסוחר שהיה אפשר לעשות עליה כפול כסף כשהיא לא עברה את המכס.
מיקו נהיה נער חסון, יפה תואר, שזוף וערמומי. כשהיה צורך ידע לשכנע בנועם גורמים עוינים, וכשזה לא עבד בנועם ידע לגרום נזקים לרכוש, ומאוחר יותר גם נזקי גוף.
בגיל 23 היו לו שותפויות בשני ברים באזור הנמל וחמישים אחוזים ממסעדת פועלים ליד הנמל. הוא נכנס שותף לפיצוצייה שמכרה גם כרטיסי הגרלה ושימשה תחנת טוטו.
כשהרחיב מיקו את עסקיו לכיוון בוטיקים, משרד להמרת מטבע חוץ, מועדון הימורים עם מכונות משחק ומשרד להלוואות בשוק האפור הוא נחשב למלך הבלתי מוכתר של עיר הנמל התוססת.
עובדים עם הראש
דיקו, חבר ילדות שלו, היה עסוק יותר בלהרביץ מכות ובניסיון להוכיח שהוא הכי חזק. לקח למיקו הרבה זמן לשכנע את חברו, שנחשב בעל גוף גדול ומוח קטן, לתרגם את כוחו הרב לטובת עשיית ממון.
לאחר שלושה מאסרים בגין אלימות במועדוני לילה וגרימת חבלות גופניות השתכנע דיקו שמסתם להרביץ אין פרנסה, והוא נהיה עושה דברו של מיקו - גובה חובות, מעביר סחורות, ופה ושם מאיים על בעלי חוב. לעתים רחוקות הרשה לו מיקו להשתמש בכוח, וגם אז היה מתחנן בפניו "תעבוד עם הראש, לא עם הידיים". אז דיקו, במקום להרביץ בידיים, היה נותן ראשיות ומפרק לאנשים את הצורה.
מיקו נזכר באירוע שהתרחש לפני חודש במועדון "סילבסטר". הם ישבו מסביב לשולחן עם כמה חברות בוגרות הפקולטה לשרמוטולגיה, שתו, עישנו וצחקו. האחים שמשונוב היו שלושה. בריונים מטילי אימה התחככו מדי פעם בעסקים של מיקו, והעימותים שנוצרו ביניהם הסתיימו בדרך כלל בדיבור צפוף. הם נכנסו למועדון, וישבו על הבר. אחת מבוגרות הפקולטה קמה מברכיו של דיקו, והלכה לכיוון השירותים.
שמשונוב הצעיר תפס אותה בתחת, הרים אותה באוויר, והדביק אותה לאחיו הבכור. האח הביא לה בוסה, ותוך שהוא מתגלגל מצחוק השמיע אותה ואמר: "יש לך ריח של בית שימוש מהפה". באותו רגע הייתה מוזיקה של מעליות במקום, ובגלל זה כולם ראו וכולם שמעו.
דיקו זינק לכיוון שלושת האחים, הידיים שלו עבדו כמו טחנות רוח, נשברו בקבוקים, נשמעו צעקות, שולחנות קרסו, כשהגיעו המשטרה ואמבולנסים של מגן דוד אדום פונו שניים מהאחים שמשונוב לבית חולים, חתוכים משברי בקבוק ומנופחים מאגרופי הפלדה של דיקו.
דקה לפני הגעת השוטרים הצליח מיקו לשבור את מצלמות האבטחה ולסמן למנהל המקום לשתוק. המנהל שתק כי הוא ידע שמאחורי הקלעים המקום שייך למיקו ושהבעלים בניירת היו עושי דברו. מה שלא ידעו שלושת השמשונובים - שהצעצוע הבלונדיני שהם ניסו להתעלל בו היה בעצם בת זוגו של דיקו, והם חגגו בשורה משמחת: באותו יום עברה הגברת בדיקת אולטרה-סאונד ובישרה לחבר גדול הממדים שלה שהוא עומד להיות אב לבן.
רק מיקו ידע את הסוד, והבין ללבו של חברו דיקו, שהיה קשור מאוד לאמו חולת הסרטן, והבטיח לה שלפני מותה יביא לה נכד.
אמו של צ'יקו נפטרה יומיים לאחר הלוויה. מכוניתם של האחים שמשונוב התפוצצה שלושה ימים מאוחר יותר. שניים מהאחים שהיו ברכב עלו בסערה השמימה. שמשונוב הצעיר, שהחל במהומה, נעלם מהארץ. המלצר במסעדה של דיקו התפטר מהעבודה. בבוקר שלאחר מכן הייתה כתובת גדולה בספריי אדום בחזית המסעדה: "דיקו שתישרף בגיהינום".
נא להמתין לטעינת התגובות
