הביוב של גוש דן: פחות מתכות, יותר שמנים ומליחות בשפכים
דוח חדש של השפד"ן חושף ירידה בכמות המתכות המגיעות לביוב ודרכו לים. אך מציג גם שתי סיבות לדאגה: עלייה בכמות השמנים המשומשים שלא נשלחים למיחזור ועלייה ברמת המליחות של השפכים שפוגעת בפוריות הגידולים החקלאיים בנגב
ביוב זורם לים. הכדאיות של מיחזור שמן ירדה וחברות שהתפרנסו ממנו הפסיקו לפעול צילום באדיבות עמותת צלול
החדשות הטובות הן שמסתמנת ירידה בכמות המתכות הכבדות שמגיעות לשפד"ן. מדובר במתכות רעילות כמו כרום, קדמיום וניקל, שבסופו של התהליך מוזרמות לים (כ-5 קילומטר מחוף ראשון לציון) ומוצאות את דרכן אל הדגים שאנחנו אוכלים. על-פי הדוח, מפעלים שבעבר צפצפו השתפרו משמעותית: "מובחנת מגמה של שיפור באיכות השפכים של מפעלים שבעבר הזרימו שפכים עם חריגות של עד פי 80 מהתקן".
לעומת זאת, שמנים משומשים, שמגיעים ממפעלי מזון, מסעדות ואולמי שמחות,
נמצאו ב-2008 בריכוז גבוה בכ-13% לעומת השנה הקודמת. על פי הדוח, ההסבר כלכלי: הכדאיות של מיחזור שמן ירדה וחברות שהתפרנסו ממנו הפסיקו לפעול. במקום למסור את השמן למיחזור, עסקי האוכל שופכים אותו לביוב. התוצאה: שמנים מצטברים בדפנות הצנרת, יוצרים סתימות ומחייבים את הרשויות המקומיות להוציא סכומי עתק על תיקונים.
החלק המדאיג בדוח מתייחס לעלייה במליחות של השפכים. חומרים כמו נתרן, בורון וכלוריד הם צרה סביבתית צרורה, וב-2008 זיהו בשפד"ן עלייה של כ-10% בנוכחות שלהם בשפכים. המפעלים מעמיסים מלחים על המים כדי לרכך אותם, ומתעלמים מההשלכות: בתום תהליך הטיהור מי השפד"ן מגיעים אל חקלאי הנגב, ושם הם ממליחים את האדמות ואת הגידולים החקלאיים ופוגעים קשות בפוריות. ישראל היא המדינה המובילה בעולם בהשבת מים, אבל המליחות של המים המושבים היא עננה שמעיבה על גודל ההישג.
נא להמתין לטעינת התגובות
