איני יכול עוד. משה גביש מדבר על הפרישה
הפוליטיקאים בוחשים. הגירעון תופח. הטכנאים מחבלים בציוד. העובדים מבלים את המשמרת במזנון. משרד האוצר מתנער מהסכמות. ואם זה לא מספיק, גם הקלטת שהיתה אמורה לשדר את ראיון הפרישה שלו נקרעה. למשה גביש, היו"ר המתפטר של רשות השידור, יש חדשות בשבילכם: "ללא רפורמה הרשות תקרוס וכל העובדים ילכו הביתה"
"מה שהופיע בסוף במבט היה נורא ואיום", הוא צוחק בחמיצות. "כשהם הגיעו לערוך את החומרים למהדורת מבט, התברר שהקלטת נקרעה. בערוץ 1 עוד עובדים עם קלטות, אתה יודע". הניסיון להביא בכל זאת חומר כלשהו למסך רק הגדיל את המבוכה. "העריכה של הדברים היתה גרועה, ראו שמישהו תפר את זה בצורה מאד גסה. מעין ראיון שאף אחד לא הבין איפה תחילתו ואיפה סופו. היה הרבה יותר מכובד לא להעלות את זה בכלל. אף אחד לא עשה את זה בכוונה רעה, אבל ביקשו ממני להתראיין, אני לא רציתי, ובסוף מי שצפה במהדורת מבט אמר,'זה ראיון? זה נורא ואיום'. זה ערוץ 1. זו אלגוריה לכל מה שקורה ברשות השידור. בעצם, אולי זו אלגוריה לכל התקופה שלי ברשות השידור".
לאחר שנתיים בדיוק, תם השבוע סופית עידן משה גביש ברשות השידור. כשהגיע הוא נחשב לתקווה הגדולה של המוסד שכל התקוות לגביו נגוזו מזמן. בין אלה שמילאו את התפקיד לפניו היו כאלה שפיתחו רפורמות ותוכניות חומש, אך גביש היה אולי הראשון שהתקדם בצעדי ענק אל יישום הרפורמה שלו. חודשיים לפני הדד ליין שנקבע להשגת יעדי המשא ומתן מול משרד האוצר והעובדים, הוא הניח את המכתב, מותיר אחריו שורה ארוכה של עובדים מאוכזבים ושורה ארוכה לא פחות של אנשים שהתקשו למחוק את החיוך.
גביש שלם עם עזיבתו. "יש לי תכונה כזו, שברגע שאני מחליט לבוא למקום אז אני בא כולי וברגע שאני מחליט ללכת, עוד לפני כתיבת המכתב, אז אני כבר לא שם".
מתי הגיע הרגע שבו החלטת ללכת?
"אני חושב שלפני כחודש. השלטון התחלף ואני חיכיתי חודשיים לראות מה הממשלה הזו רוצה. לא הצלחתי להבין ואני לא יודע גם ברגע זה. חיכיתי חודשיים בשביל לראות אם יפנו אליי ויבקשו שאשאר. בפגישה הראשונה עם יולי אדלשטיין (השר הממונה על ביצוע חוק רשות השידור - ל"א) אמרתי לו, 'ברגע שתרצה אגיש את התפטרותי'. חיכיתי חודשיים ואף אחד לא אמר לי בוא תישאר ולו שנה כדי להשלים את הרפורמה. בצד המערכתי, ראיתי שאני לא יודע מה יהיה. נשארתי בתוך חלל. הסתכלתי קדימה, אחורה ולצדדים ולא ראיתי אף אחד".
מאז 2007, אז נוסחה הרפורמה ברשות השידור, גביש, 62, דוהר איתה קדימה. מי שהיה בעברו נציב מס הכנסה, מנכ"ל מרכנתיל דיסקונט ויו"ר חברת החשמל, עיצב עם חברת הייעוץ האסטרטגי תאסק את השידור הציבורי החדש.
בבסיס הרפורמה שלו שחרור 700 עובדים והפניית הכסף שהתפנה להפקות איכות מקוריות. לצד זה דובר על שדרוג טכנולוגי מקיף, הקמת ערוץ בערבית, איחוד מחלקות החדשות של ערוץ 1 וקול ישראל והפסקת התלות בין המסך לפוליטיקאים.
גביש הצליח להרשים את כולם. הממשלה, בראשותו של אהוד אולמרט, אירחה אותו לישיבה שבה הציג את המתווה להצלת הערוץ, ובאופן נדיר חברו ועדת הכלכלה וועדת הכספים של הכנסת לדיון על הצלת רשות השידור. אפילו ההסתדרות והאוצר הצליחו להתיישר ולראשונה נחתם הסכם פרישה מפואר לעובדים שיעזבו. אבל אז הגיעו נתניהו ושטייניץ ופעמי השינוי התעמעמו. גביש, כך נדמה, אינו מרשים במיוחד את ההנהגה החדשה ואיש אינו ממהר להישבע לו או לרפורמה שלו אמונים.
"בצד כל הדיונים שנמשכים באוצר, הרפורמה היא משהו שהממשלה צריכה לרצות", הוא אומר בתקיפות.
אז גם הגיע חוק ההסדרים. גביש גילה פתאום רשימה ארוכה של גזרות שמגיעות מכיוון אותם פקידים שמולם הוא יושב כבר חודשים ארוכים ומגיע להסכמות. "אתה עומד מול אנשים ויש כאילו אחדות דעה והם אישרו את תזרים המזומנים שלנו ואת התוכנית הכלכלית שלנו, ופתאום מגיע חוק ההסדרים וכאילו כלום. הכסף לרפורמה לא תוקצב, לא ב-2009 ולא ב-2010 (הרפורמה צפויה לעלות 800 מיליון שקל - ל"א), וחוק ההסדרים מכיל הוצאות של הרשות שלא דובר עליהן. האוצר חייב לנו כסף והוא לא משלם אותו ובמקום זה שולח לנו מכתבי איום שאנחנו נשלם לו את מה שאנחנו חייבים".
מדבריך עולה שבאוצר יושבים אנשים לא אמינים.
"אני לא רוצה להשתמש בביטויים כאלה. אני רוצה לומר שהרבה דברים הפתיעו אותי ואני לא מבין אותם. האוצר התחייב לא להמשיך לפגוע ברשות והנה עכשיו הוא פגע. כמו למשל ההחלטה שאנחנו צריכים לממן את רשת הטלוויזיה הדיגיטלית לטלוויזיה המסחרית. אני לא מבין את זה".
נפגשת עם שר האוצר או עם ראש הממשלה?
"לא. ניסיתי לפגוש את שר האוצר, אבל נקבעה לי איתו פגישה לעוד הרבה זמן. אבל זה לא עניין אישי. הגוף הזה שנקרא שלטון צריך להחליט אם הוא רוצה שידור ציבורי. כל יום קראתי בעיתון שכבר עלו שמות במקומי וכבר מצאו מחליף. אני חושב ששלטון שרוצה שאשאר היה בא ואומר'עזוב את כל הדברים האלה, תישאר'. לא יודע אם הייתי נשאר, אבל היתה צריכה לבוא פנייה רשמית. אני יודע שאם אני הייתי בא ואומר'תנו לי להישאר', זה היה נשמע כמו כל אלו שרוצים לשמור על הכיסא. אני בשביל לשמור על כיסא לא נשאר".
זו כפיות טובה כלפיך, לא?
"אני לא חושב שמישהו היה צריך לבוא ולהגיד לי תודה. באתי לעשות רפורמה. לא היתה לי שום כוונה להיות כמו קודמיי - לשבת ולהיות יו"ר ולקבל משכורת ואוטו וחשבון הוצאות ולנסוע לחו"ל לכנסים והרצאות. זה לא עניין אותי מימיי. אני הולך מעט מאד לכינוסים ולקוקטיילים. אני איש עבודה. הייתי צריך לעשות מעשה. באיזשהו שלב נוצרה אצלי תחושה שיכול להיות שזה שאני ברשות מקשה על הרפורמה, מפריע. כי הממשל הזה רוצה מישהו אחר ולהדיח אותי זה הליך לא סביר אז בינתיים לא קורה כלום".
למה הם לא רוצים אותך?
"אין לי מושג".
אולי בגלל השייכות הפוליטית שלך?
"אין לי שום שייכות פוליטית".
הם יודעים שבזמנו תרמת למפלגת העבודה.
"תרמתי 1,200 שקל למפלגת העבודה. תרמתי פעם גם למרצ, אז מה? מי שהביאו אותי היו שר של מפלגת העבודה (איתן כבל-ל"א) וראש ממשלה מקדימה ועל כתב המינוי שלי חתום נשיא מהליכוד. על תפקידים אחרים שלי חתומים פואד ושרון. לא הייתי מעולם חבר בשום פורום אקזקוטיבי של מפלגה כלשהי. להגדיר אותי איש פוליטי זה קשה - למרות שאפשר אם מתאמצים. איש פוליטי בעיניי זה לא שם גנאי ומותר לממשלה לחשוב שאני איש פוליטי. העיקר שימנו במקומי מישהו ראוי. אני לא חושב שעובדי הרשות בעצמם יכולים להניע את הרפורמה והאמת שהם גם לא יכולים להרים את הרשות בשוטף. אם לא יהיה יו"ר שיקדיש זמן לזה כמוני, המצב יהיה רע מאד".
אתה חושב שגורמים ברשות השידור דאגו לזה שלא יאריכו את כהונתך?
"זה שברשות יש אנשים שמעריכים אותי וכאלה שנגדי זה ברור. לא ניסיתי מימיי להתחבב על אף אחד. אני עושה את הדברים כפי שאני חושב. לא רצתי שם לבחירות ולא ניסיתי להיות האיש הכי פופולרי. יחד עם זה, אני חושב שהאנשים הטובים ברשות השידור מאד רוצים רפורמה, ועם האנשים הטובים מצאתי שפה משותפת".
אולי זו היתה טעות ללכת על התפקיד?
"לא. ידעתי שיהיה מאד קשה ואחרי זמן קצר ראיתי שהוא הרבה יותר קשה משחשבתי. הייתי אופטימי ואני עדיין. אני עדיין חושב שמאד חשוב לשמור על שידור ציבורי במדינה כמו ישראל, שלפחות בתחושה שלי הולכת לכיוונים די קשים. חלק מהחוקים שרוצים להעביר היום הם חוקים רעים, הקשרים של הון-שלטון, שיגידו שזה לא קיים אבל זה כן, וקשרים של תקשורת ופוליטיקה שקיימים. רשות שידור טובה היא בפירוש כח לצד הטובים".
הייאוש הגדול של גביש נעשה יותר נוח כשהוא מונה שוב ושוב את שורת הנהלים שכונן. זו אחת האהבות הגדולות שלו, "נהלים". עשרות כאלו נוספו לרשות בשנות כהונתו, את כולם הגה, ניסח ואכף בשקיקה. "באתי לגוף שהתנהל באותו אופן מאז שנות השבעים", הוא מציין. מאז שנכנס לתפקיד, עבר על כל דוח שנכתב אי פעם על השידור הציבורי. בביתו בקיסריה, בבית הקפה בדובנוב, בטיסות בין נכסי הנדל"ן שלו בעולם, ישב וקרא.
"איך מדווחים על הפקה ואיך בוחרים עם מי לעשות קופרודוקציה, איך מדווחים על נסיעה לחו"ל, מהו נוהל עבודה נוספת ונוהל מכרזים", הוא מונה את נהליו בגאווה. "חוזק גם מעמד מבקרת הפנים. עד אז היא היתה כותבת דוחות וכל אחד היה עושה מה שהוא רוצה. גם מעמדה של הלשכה המשפטית חוזק. אפילו נוהל תלונה למשטרה לא היה. אם מצאו שמישהו גנב, אף אחד לא היה מגיש תלונה למשטרה, כי לא נעים. לכן חשוב שיהיה ועד מנהל מאד מעורב. ברגע שאין דירקטוריון חזק ההנהלה מתבדרת לכל עבר, כי הלחצים מלמטה חזקים. תמיד יותר נוח לחלק לאנשים דרגות, מינויים בפועל, ולחתום על חוזים לא חוקיים כדי להרגיע את המערכת".
דוח מבקר המדינה האחרון שפורסם בחודש שעבר, לא חס, גם הפעם, על רשות השידור, אם כי ציין את התקדמותה. שוב התברר שברוממה יש דרכי עבודה שאין באף מקום אחר במדינת ישראל. דיווחים כוזבים על שעות נוספות, משמרות של שעות שנרשמות לאנשים שמבלים בביתם וכוננויות לעובדים שלא נדרשים להיות בכוננות. לדברי גביש, הסיבה שהרגלים אלו לא נאכפים, היא הציפייה להתגשמות הרפורמה שתכתיב נוהלי עבודה חדשים.
"היום יש טכנאים ועיתונאים שמרוויחים למעלה מ-35 אלף שקל בחודש", הוא מספר. "פשוט בכל פעם שמנהלים ברשות רצו שהעובדים יסכימו למשהו, נניח ציוד חדש, שייסעו לאיזה מקום או יעשו פעולה חדשה, היה צריך לתת להם מתנה. במסגרת סבירה, זכותו של המנהל להגיד לעובד מה הוא עושה ביום העבודה שלו. לא ברשות השידור. שם, כשאומרים לטכנאי ללכת לצלם את מפעל הפיס, הוא מקבל על זה תגמול מיוחד. בגלל זה נאלצנו לבטל את העברת ההגרלות. כשהגיע רשמקול חדש לרדיו, אז אמרו לטכנאי תודה על זה שהוא מסכים להשתמש בו וכדי להראות שמכירים לו תודה, אפשרו לו לקלקל את האלמנט של העריכה בטייפ, כדי שהעיתונאי לא יוכל לערוך, אלא רק הוא. במקרה אחר, כדי להגיד לטכנאים תודה שהם מתחילים לעבוד בחמש אחר הצהריים, מחשיבים להם את זה כאילו התחילו לעבוד בשמונה בבוקר".
לדברי גביש, "העובדים הכי פחות אשמים בכך. נתנו להם במשך שנים, והם לקחו. צריך להאשים את ההסתדרות בגלגוליה הקודמים, את הנהלות רשות השידור לדורותיהן וגם את האוצר. הם ידעו שנים על החריגות האלה, ולא עצרו את זה".
כמה אבטלה סמויה יש ברשות?
"כתבנו את זה במדויק ברפורמה. אנחנו רוצים לוותר על 550 עובדים. אנחנו רוצים לשחרר 700 ולהביא 150 חדשים, במשכורות אחרות. זה לא אומר שזה 700 ראשים. מספיק שעובד אחד עושה שני שלישים מהתפוקה שהוא צריך לתת ואחר עושה שליש. בסך הכל, כן, יש מאות עובדים מיותרים. ברגע שניידת תהיה משוכללת והאולפנים יעברו דיגיטציה נצטרך הרבה פחות אנשים. יש מקרים בהם לא נצטרך להוציא 15 איש בניידת למשימה פשוטה ונסתפק בצלם על אופנוע".
איך היית מגדיר את העובדים האלה מבחינת ערכית?
"יש ברשות עובדים מצוינים. ראיתי אותם בסיקור ביקור האפיפיור, באולימפיאדה, ב'עופרת יצוקה'. אחת החולשות היא שיש הרבה מנהלים לא טובים, גם אם הם אנשי מקצוע טובים בתחומם. ברשות חושבים אחרי עשרות שנים, שאם אדם הוא עיתונאי טוב הוא בטח גם מנהל. בכל השדרות ברשות יש אנשים שלא הראו כישורי ניהול".
איך זה בא לידי ביטוי?
"קשה להם להתמודד מול עובדים, מול ועדים. לא היה טיפול בכלל בבעיות משמעת. שינינו את זה ודאגנו שגם דרגים נמוכים יותר מהמנכ"ל יוכלו לטפל בזה. אחד הדברים שלקחתי עליי באופן אישי, אולי בניגוד לתדמית שלי כאגרסיבי ולא סימפתי וקשוח, היה נושא הרווחה. לדעתי הייתי היחיד שטיפל בעובדים ברמת הפרט. בכל שבוע פגשתי עובדים, עשרות רבות מאד, שהיו להם בעיות. ברשות אין תרבות שאם לעובד יש בעיה המנהל שלו מחויב לטפל בה. היתה אצלי עובדת נכה שהתגלגלה במדרגות לאחר שלא סידרו לה תאורה במדרגות שבהן היא יורדת מדי יום. עובדת אחרת נפלה במקום העבודה, שברה רגל ושבועיים אף אחד לא טרח לבקר אותה".
אך לא רק כלפי המנהלים יש לגביש ביקורת. "יש גוש גדול של עובדים שהם בסדר ויש לא מעט שהם עובדים רעים. או שהם לא נותנים תפוקה, התעייפו ויודעים שמשכורתם תהיה אותו דבר גם אם יעבדו פחות. השעות נוספות דופקות, הכוננויות דופקות. קל גם לראות אותם. תבוא בשעות מסוימות לרדיו בתל אביב או לרוממה, תראה מי יושב במזנון, או מי בכלל איננו. ויש עובדים שהם פשוט רעים, שהם מוכנים לחבל בעבודה בכל מיני צורות, כולל ללכת לפוליטיקאים לגרום שיתערבו".
הרגשות של היו"ר היוצא כלפי רבים מהעובדים הם הדדיים. במסדרונות רשות השידור היו רבים שהגיבו בקריאות צהלה כשנודע על עזיבתו. "כדי לקדם את הרפורמה שלו הוא עשה לנו תהליך מתמשך של דה לגיטימציה. כל הזמן התבטא כמה אנחנו גרועים ועד כמה הרשות הרוסה ומחוקה. ועכשיו כשהוא צריך לבנות את הרשות מחדש ולהחזיר את הגאווה, הוא הולך", סיפר עובד בכיר.
השמצת את העובדים, ועכשיו אתה נוטש אותם.
"זה מאד לא נכון, אני מאד בעד הרשות ומאד בעד השידור הציבורי. את המצב הקיים יכול כל אדם שפותח את דוחות מבקר המדינה לתאר. אני חושב שלרשות השידור יש מחלקה דוקומנטרית מעולה, אני חושב שמחלקת החדשות שלנו היא הכי טובה שיש. יש לנו בעיה שאנחנו לא מציעים שום דבר לפני החדשות או אחריהן וזה יוצר בעיה ברייטינג. כשבאתי לרשות היתה איזו מנטרה, 'הרייטינג לא מעניין אותנו, אנחנו בעד איכות'. דבר יותר מטומטם מזה לא שמעתי. לעשות איכות למגירה זה לא שווה כלום. שידור ציבור במדינות נורמליות מקבל בסביבות ה-15 אחוז רייטינג. חמישה עד שבעה אחוז זה לא בסדר. הסך הכל לא מצדיק הכנסות של 700 מיליון שקל בשנה. כשאנחנו צריכים לבדוק אם השידור הציבורי נותן למשלמי האגרה תמורה למאות המיליונים שהם משלמים, התשובה היא לא".
עשרות מעובדי רשות השידור הצטופפו ביום שני האחרון בבניין המשופץ בשערי צדק, כשגביש הגיע להיפרד מחבריו למליאה. היו שם טאלנטים כמו ינון מגל, מירב מילר, גאולה אבן ואיילה חסון לצד מנהלים ברדיו ובטלוויזיה וראשי ועדים.
חלק רצו ודאי להביע הערכה אחרונה, אחרים לראות מקרוב את הגופה. מצדו האחד של גביש ישבה המשנה לו, דורית ענבר. במהלך אותה ישיבה הודיעה ענבר שהיא מתפטרת והסבירה כי לבד לא תוכל להמשיך לנהל. היא הצטרפה בכך לדורון צברי, חבר בוועד המנהל ובמליאה, שהודיע כי ללא גביש, אין שום סיכוי לקדם את הרפורמה.
לצדם ישב השר אדלשטיין בביקור בכורה בפורום ומהעבר השני עקב המנכ"ל מוטי שקלאר אחר הפיקוח המתנדף מעל ראשו. עוזר אישי הגיש לשקלאר את התשורה שרכשה רשות השידור כמתנת פרידה מגביש. הספר "רחוב יפו". שקלאר הכין את הכריכה הפנימית לכתיבת הקדשה, השתהה מעט, והניח את העט חזרה על השולחן. חיש קל הוא סגר את הספר הלא עטוף, החזיר אותו לשקית הסטימצקי והעניק אותו לחתן השמחה. "אותנו תשכח מהר מאד", אמר לו שקלאר, "זה כדי שלפחות לא תשכח את ירושלים".
ראית ניסיונות של פוליטיקאים להשפיע על ההתנהלות ברשות?
"בוודאי. עליי הניסיונות האלה לא משפיעים, לא קיבלתי מהפוליטיקאים משכורת ואני לא חייב להם כלום. אני באתי לרשות אחרי חודשים ארוכים שביקשו ממני, לא שרציתי לבוא. לא היתה לי תחושה שאני חייב משהו למישהו. היתה התערבות בניסיון לבטל מכרזים, למנות אנשים או להשפיע שלא למנותם, לקדם תוכניות או לבטל, לקדם ראיונות. כל מה שהגיע אליי, נעצר אצלי".
איך זה עובד, הם ממש מתקשרים?
"בוודאי. מצלצל פוליטיקאי, אומר ההוא בחור טוב, טוען שלא מקדמים אותו. או אחר שמספר שהיה אצלו מגיש ואמר שרוצים לבטל לו את התוכנית. לא תמיד שכשפוליטיקאי פונה זה בעייתי. אין לו פחות זכויות מאשר למישהו אחר. בכל זאת, מאד נלחמתי שאנשים ברשות לא יזמו פניות לפוליטיקאים.
"בתקופת הבחירות אנשים הלכו בכל זאת וגם כרגע. יש ברשות מספר מצומצם של מנהלים, שבפירוש מתרוצצים בלשכות של שרים, מנסים לקדם את עצמם ואת מעמדם. אפילו הגיעו אלי פוליטיקאים ואמרו, תשמע היה אצלי עיתונאי, ראיין אותי ובסוף אמר'אני צריך אותך לחמש דקות, אני צריך קידום'. בשנתיים האחרונות אין עובד אחד שיכול להגיד שאפשרתי לפוליטיקאי להגיע אליו. אבל אם אדם בא ומתמסר מרצונו לטובת קידומו האישי, אין מה לעשות. אמרתי לאנשים אצלנו, גם לטובת רשות השידור אסור לכם להופיע אפילו בפני השר הממונה, כמו שהיה בערוץ 10 כשבאו לשר התקשורת".
איך מוטי שקלאר מתמודד עם זה?
"אני חושב שבתקופה שלי הוא לא היה צריך להתמודד עם זה, כי אני גוננתי עליו. איך זה יהיה עכשיו? אני מקווה שיעמוד בזה".
אתה לא בטוח.
"המנכ"ל יותר חשוף, כי פרנסתו תלויה בזה. הוועד המנהל אמור לבלום השפעות פוליטיות. אנחנו זוכרים מנכ"ל של רשות השידור, שאמר שראש הממשלה הוא העורך הראשי שלו".
היחסים בין שקלאר לגביש היו מתוחים מהיום הראשון. הבדלי תפיסת עולם ניהולית, ואולי אף ערכית, העלו ניצוצות שזעזעו לא אחת את הרשות. בחודשים הראשונים, ישיבות הוועד המנהל התאפיינו בנזיפות של גביש על ששקלאר לא עובד על פי הנהלים המקובלים. שקלאר השיב אז כי גביש "לא מבין בתקשורת".
מחלוקת שזכתה לתהודה מיוחדת התעוררה כשגבי גזית ביקש לעזוב את קול ישראל בנימוק של "התנכלות" מצד שקלאר. גביש ניסה אז לשכנעו להישאר ומתח ביקורת על "אי שמירה על טאלנטים". בפעם אחרת החליט שקלאר לשדר שידור חוזר של "רוח שקד", סרט שעורר שערורייה בינלאומית לאור העובדה שנראים בו חיילי צה"ל הפוגעים לכאורה בשבויים מצרים. גביש הפך את ההחלטה.
שקלאר מנהל טוב לדעתך?
"בניגוד לכל מיני דברים שהופיעו בעיתון, אנשים לא שמעו ממני את דעתי האישית לגבי אנשים ספציפיים ואין לי כוונה להתחיל בזה עכשיו".
יכולת פשוט לענות כן.
"לא אגיד כן, כי אני לא רוצה לתת ציונים".
חילוקי הדעות שלכם היו מאד פומביים.
"זה טבעי שיהיו מחלוקות ועובדה אני חושב שבשנה וחצי האחרונות עבדנו מצוין יחד. כמו שצריך להיות ביחסים בין מנכ"ל ובין יו"ר".
זה נבע מאיזו הבנה שהגעתם אליה?
"היתה לנו תקשורת פתוחה. נוצרה מערכת עבודה שמבחינתי היתה בסדר גמור, ואני מקווה שגם הוא חש כך. מטבע הדברים, אני עסקתי בחלק מהדברים והוא בדברים אחרים. אני לא איש של שיחות נפש. עבדתי איתו באופן סביר, לדעתי, באופן קורקטי. אני מקווה שהוא יידע לעמוד בלחצים פוליטיים. יהיה לו יותר קשה כמנכ"ל בהיעדר ועד מנהל שמשמש מגן. במשך תקופה ארוכה המנכ"ל התרגל לעבוד בלי ועד מנהל מעליו, בלי מישהו שיושב מעל ראשו. לעומת זאת, אני באתי מתחומים אחרים, כולל חברות ציבוריות שבהן שהדירקטוריון מכתיב את העבודה. אז ברור שזה יצר חיכוכים. עם הזמן, שנינו אנשים רציונלים, הגענו למצב של עבודה שהוא סביר בהחלט. זה לא שתמיד חשבתי שהוא מצוין והוא חשב שאני נהדר" (מוטי שקלאר סירב להגיב).
גביש המשיך לעבוד ממש עד לרגע עזיבתו את רשות השידור. הדבר האחרון שעשה היה להעביר לעיונו של שקלאר בקשה של הסופר אלי עמיר לתמיכה בסרט שמופק על פי ספרו "מפריח היונים". "ספר ציוני יוצא מן הכלל", לדבריו.
אהבת לקום בבוקר וללכת לעבודה ברשות השידור?
"כן. יש לי מחלה כזו שאני מאד מתמסר למקומות העבודה שלי. אני עובד קשה ואני אוהב לעבוד. אני מאמין שאם הייתי נשאר, בתוך שלושה חודשים היינו גומרים את כל הרפורמה".
מה יקרה אם היא לא תצא לפועל?
"אם לא יהיה שינוי, הרשות תקרוס. אלא אם כן הממשלה תחליט שהיא מזרימה לשם מאות מיליונים. זו לדעתי טעות והתוצאות תהיינה קשות. הגירעון ברשות השידור יגיע ב-2010 ל-300 מיליון שקל. במקרה כזה כל העובדים ילכו הביתה, בלי כל התנאים שכבר הסכמנו לתת להם. יכול להיות גם שהממשלה תחליט לעזור, אבל פחות, ואז הרשות תמשיך לדדות והציבור ימשיך לשלם מאות מיליוני שקלים על שידור ציבורי שלא שווה כלום. דרך נוספת היא להפריד בין הרדיו לטלוויזיה. המבנה הניהולי ברדיו הוא הרבה יותר נכון. לכן הגשתי תוכנית מאד מפורטת שאם לא תהיה רפורמה צריך להפוך את הטלוויזיה לבית שידור ובו רק 150 עובדים מנהליים".
אילו מאפייני אישיות צריך רפורמטור?
"קודם כל הוא צריך להאמין במה שהוא עושה. אני חושב שהעובדים האמינו לי שאני מאמין בזה. הוא צריך חזון, שיראה מטרה סופית. הוא צריך להיות החלטי ולעצור מדי פעם ולראות שהדרך באמת מובילה למטרה. הייתי בצבא קצין סיור. גם במלחמה יצא לי לא אחת לנווט כוחות ואתה כל פעם צריך לוודא שאתה בכיוון הנכון. אני לא יודע אם אני איש טוב לתת עצות כי בסופו של דבר אני לא משלים את הרפורמה".
צריך להיות חף מהצורך לרצות או שיאהבו אותך?
"אני חושב שכן. אני לא יודע אם חף מהצורך אלא להסתיר את זה היטב. כולנו רוצים שיאהבו אותנו, השאלה היא איפה אתה מדרג את זה בסולם החשיבות ועד כמה אתה מראה את זה. אני לא מראה את זה כי אני לא הייתי צריך לרצות אף אחד. עובד טוב רוצה לבוא לעבוד בבוקר ולהיות גאה במקום עבודתו. היום זה לא המצב. כשאתה אומר, אני עובד ברשות השידור, דבר ראשון צוחקים עליך. את זה צריך לשנות".
מעולם לא ספגת באופן כל כך פומבי טענות אישיות כלפיך. אולי המסע ברשות השידור הזיק לתדמיתך?
"אני מקווה שלא. אין לי צער שעשיתי את זה".
ומה עם האגו? אתה לא רוצה שהצלת רשות השידור תירשם על שמך?
"להגיד לך שלגמרי לא, יישמע צדקני, לא אמיתי ולא ישר. אני, בשונה מאחרים, לא באתי לשפר את מעמדי או את מצבי. לא חושב ששמי פתאום יגדל ברשות השידור. להגיד שאין אגו? לכולם יש, אבל זה לא שיחק תפקיד מרכזי".
נא להמתין לטעינת התגובות
