חודשיים מאסר לעיתונאי הטלוויזיה האיראנית שדיווחו על המהלך הקרקעי
הכתב והמפיק, תושבי מזרח ירושלים, הורשעו בעבירה של "מסירת מידע לאויב ברשלנות", לאחר שדיווחו על תנועת כוחות צה"ל לעבר עזה, בטרם אישרה הצנזורה את פרסום הפרטים
חאדר שאהין, כתב הטלוויזיה האיראנית, שהורשע במסירת מידע לאויב צילום: אריק סולטן
השופטים יעקב צבן, חנה בן-עמי ורפי כרמל קבעו כי השיקולים לחומרה של עיתוי המעשה בו הורשעו השניים, נסיבות ביצוע העבירה והצורך להרתיע אחרים, מחד גיסא, מול השיקולים לקולה של הודאת שני הנאשמים בעבירה, החרטה שהביעו והיותם אנשים נורמטיביים, מאידך גיסא - הם שהובילו לגזר הדין שהוטל.
שאהין, כתב שטח בן 34, וסחראן, מפיק בן 26, הם תושבי מזרח ירושלים ומועסקים כעיתונאים בחברת הפקה המעניקה שירותי תקשורת ועיתונות לתחנות שידור זרות, בהן רשת "אלעאלם" האיראנית.
הם הורשעו בכך שביום 3.1.09, כאשר החל המהלך הקרקעי של מבצע "עופרת יצוקה" - והמועד היה חסוי כדי להגן על חיי החיילים והצלחת המהלך - הם דיווחו על כך לטלוויזיה האיראנית, בשעה 18:33, כחצי שעה לפני תחילת המהלך וכשעתיים לפני שהצנזורה הצבאית אישרה את הפרסום.
השניים, אשר שהו בקרבת כוחות צה"ל, ונטלו חלק בשידור ישיר ברשת האיראנית, מסרו פרטים על תנועת טנקים ונגמ"שים ועל הגברת הירי הארטילרי, כל זאת אף שהיה עליהם לדעת כי קיימת אפשרות ממשית שהמידע יגיע לאנשי החמאס בעזה ויסייע להם במלחמה נגד צה"ל. בכתב האישום המקורי הואשמו השניים בעבירות ביטחון חמורות, ואולם בסופו של דבר הן רוככו לעבירה של מסירת מידע לאויב ברשלנות.
השניים הודו בעובדות ובעבירה שיוחסה להם, במסגרת הסדר טיעון, ואולם הצדדים לא הגיעו לידי הסדר לעניין העונש.
נציגת הפרקליטות, עו"ד גאולה כהן, אשר ביקשה להטיל על השניים מאסר בפועל, טענה כי הם אמנם פעלו במסגרת עבודתם אולם מעשיהם חרגו מהוראות הצנזורה ועלולים היו להכשיל את פעולות הצבא. אף שהיה עליהם לנקוט זהירות יתר, היא האשימה, הם פעלו להיפך והשידור יצר סיכון ממשי לכוח הלוחם ולמהלך בכלל. "אף שאין להצביע על נזק שנגרם", אמרה "אין בכך להפחית מחומרת המעשה. מדובר ברשלנות גבוהה...משום שמדובר ברגע רגיש בשעת מלחמה ובשידור חי...חריגה מהוראות הצנזור ודיווח מוקדם מהווה הפרה חמורה הגובלת בהפקרות".
לעומתה טען הסנגור, עו"ד דוד דרעי - יחד עם עו"ד תאמר עובד - כי למרות התנהגות הנאשמים הרי בפועל החמאס הופתע, ולכן פוטנציאל הסיכון במעשה הרשלני לא התממש ולא נגרם נזק. הוא הצביע על כך שלא מדובר בעבריינים רגילים ולכן ביקש שהעונש יהיה רק מעין אזהרה לעתיד, קנס כספי או לכל היותר מאסר על תנאי, אך לא מאסר בפועל.
עו"ד דרעי ערך השוואה בין העבירה בה הורשעו לבין עבירות רשלנות בתאונות דרכים, וטען כי במקרה של תאונה קלה ביותר - המקביל לדעתו למקרה זה - כאשר יש בה נזק רכוש בלבד או אף אין בה נזק כלל, לא מטילים מאסר. "לו היה מדובר בעיתונאי ישראלי", טען, "עניינו היה מועבר לוועדה על פי הסכם הבנות בין הצנזורה לבין מועצת העיתונות והוא לא היה מועמד לדין פלילי כלל".
"מידע שקול לנשק"
השופטים ציינו תחילה כי מבחינת עיתוי המעשה, מדובר בתקופת מלחמה ובה על כל אדם, ובוודאי עיתונאי המפיץ מידע בשידור ישיר וחי, להקפיד קלה כחמורה במילוי מצוות הביטחון והוראות הצנזורה. בוודאי כשמדובר בתחילת מבצע צבאי. העברת המידע היא חמורה וסיכנה באופן מהותי חיי אדם ואת המהלך הצבאי כולו.
לגבי הנסיבות הם הוסיפו כי עיתונאים מורשים להיות קרובים למקום הקרבות והדבר נעשה תוך אמון כי העיתונאי יכפוף עצמו לכללי בטחון וצנזורה. "מיקום קרוב ושידור ישיר הם כוח, ומידע כפי ששודר אינו רק כוח אלא שקול כמעט לנשק...".
לבסוף,
הם הדגישו את חשיבות ההרתעה. "עבירות צנזורה אינן מגיעות בדרך כלל לפתחו של בית המשפט הפלילי, ואפשר כי זה עניין של מדיניות. אולם כאשר מבוצעת הפרה ברורה וחריפה של הוראות הפרסום, בעיתוי קריטי ובנסיבות מלחמה, יש חשיבות רבה לשיקולי הרתעה... אמנם הסיכון לא התממש, אולם יש בכך רק כדי למתן את העונש ולהקהות מעט את עוקצו אך לא למנוע עונש מוחשי. ראוי גם להעביר מסר כי בעת ובנסיבות מלחמה, גם התרשלות כזו עשויה להוביל את מוסר המידע, בין עיתונאי ובין כל אדם אחר, למסדרון ההליך הפלילי".
נא להמתין לטעינת התגובות
