הכיוון מערב? על זכויות ההומואים בעולם
לרגל חודש הגאווה בדקנו את מצב ההומוסקסואלים בעולם - היכן הם מתקרבים לשוויון זכויות ובאילו מדינות דווקא הולכים אחורה? התוצאות מפתיעות וטורפות את החלוקה המסורתית בין מערב נאור למזרח חשוך. מתברר, למשל, שדווקא לאמריקאים יש מה ללמוד מהתפנית החדה שעשתה משפחת קסטרו בקובה, ושלזוגות חד מיניים לפעמים קל יותר במדינות ערב מאשר באירופה
כבר לפני שנתיים חזה מייקל הית' את הרגע הזה. כמי שעומד בראש ארגון "המועצה המשפחתית" של מדינת מיין, הפועל לשמר את ערכי המשפחה המסורתיים, נאבק הית' זה 25 שנה נגד המאמצים לאפשר נישואים חד מיניים במדינה. אך לאחר שבית המשפט העליון של מיין פסק בשנת 2007 שזוגות חד מיניים יהיו רשאים לאמץ ילדים הבין הית' שהמאבק שלו כנראה אבוד. בחודש שעבר הוא נאלץ להרים ידיים סופית: המחוקקים במיין החליטו להתיר נישואים חד מיניים בתחומי המדינה.
"יש כאן תחושה מוזרה בקרב אנשים", מסביר הית', "כאילו אנו עומדים אל מול משהו בלתי נמנע".
התחושה של הית' מבוססת. לא פחות משש מדינות בארצות הברית השמרנית מאפשרות נישואים חד מיניים - ארבע מהן החליטו על כך בחודשיים האחרונים. מדינת מסצ'וסטס פרצה את הדרך בשנת 2004 אך מאז הצטרפו לרשימה גם קונטיקט, איווה, ורמונט, מיין וניו המפשייר. גם קליפורניה אפשרה בשנים האחרונות ל-18 אלף זוגות חד מיניים להינשא, בטרם בוטלה האפשרות במשאל העם.
אבל זה לא הסוף: מדינות כמו ניו יורק וניו ג'רזי, מרילנד, הוואי, אורגון ונבדה, כולן מתירות "איחוד אזרחי" שמאפשר לזוגות חד מיניים ליהנות מאותן ההטבות שלפי חוק מוענקות לבני זוג הטרוסקסואלים. מרבית מהמדינות האלו גם החלו להתקדם לאחרונה לעבר מיסוד נישואים חד מיניים.
גם הסקרים לא משקרים: בחודשים האחרונים ניכרת תפנית חדה בדעת הקהל האמריקאית, שהתחילה לגלות פתיחות חדשה. סקר שפרסם ה"ניו יורק טיימס" לא מזמן, העלה שלא פחות מ-42 אחוזים מהאמריקאים מסכימים לאפשר נישואים חד מיניים בתחומי מדינתם, בשעה ש-25 אחוזים מוכנים להתיר איחוד
ואם היה צריך הוכחה נוספת כי רוחות של שינוי נושבות באמריקה, הלא אפילו סגן הנשיא לשעבר, דיק צ'ייני, מי שעדיין נמנה עם מנהיגיה של התנועה השמרנית, הביע לאחרונה תמיכה במהלך. רבים טוענים שצ'ייני הושפע מבתו מארי, שחיה זה שנים עם בת זוגה וכי מערכת היחסים שלה היא זאת ששכנעה אותו לתמוך במהלך, שעשוי לפגוע קשות במעמדו בקרב תומכיו השמרנים.
אבל לא כולם שותפים להפיכת הלב של צ'ייני. ביותר מ-30 מדינות קיימים עדיין חוקים שאוסרים על נישואים חד מיניים או מגדירים במפורשות את הנישואים בין גבר לאישה בלבד. בחודשים האחרונים החלו ארגונים שמרניים וכנסיות רבות לשלב מאמצים במטרה להגביר את הלחץ על המחוקקים ולעצור את הנישואים החד מיניים.
מה יעלה אם כן בגורל הנישואים החד מיניים בארצות הברית? בהתחשב בעובדה שרק לפני שש שנים החליט בית המשפט העליון לבטל את האיסור על קיום יחסים הומוסקסואליים, שהיה קיים אז ב-14 מדינות, קשה להתעלם מהתחושה שהמאבק לשוויון זכויות הומוסקסואלים בארצות הברית עוד רחוק מסיומו.
מעברו השני של האוקיינוס האטלנטי דברים נראים מעט אחרת. מרבית מדינות מערב אירופה כבר התירו מזמן את מיסוד הזוגיות החד מינית. חמש מדינות מאפשרות זאת באופן מלא (הולנד, בלגיה, שוודיה, נורווגיה וספרד) בשעה שיתר מדינות האזור מכירות באיחוד אזרחי מקיף, המקנה לבני ובנות הזוג זכויות מלאות.
אך ככל שמתקדמים מזרחה ביבשת התמונה מתחילה להשתנות. מדינות שמרניות יותר כמו פולין, ליטא ולטביה אמנם חברות באיחוד האירופי, אך אין בכוחן ליישר קו עם שכנותיהן המערביות בנושא. "אין טעם להשלות את עצמנו ולומר כאילו שחור זה לבן, כאשר זה לא. בכוונתנו להגן על מוסד הנישואים, שהוא הבסיס החברתי שלנו", הסביר ראש ממשלת פולין לשעבר ירוסלב קצ'ינסקי את החלטתו לפני שנתיים לפעול כדי למנוע מיסוד יחסים חד מיניים במדינה.
ברוסיה השכנה המצב עגום אף יותר. תזכורת כואבת לכך ניתנה ערב תחרות האירוויזיון שהתקיימה במוסקבה בחודש שעבר. בערב הגמר פשטו שוטרים חמושים על הפגנה לא אלימה שקיימו פעילים הומוסקסואלים בעיר. הפעילים, שביקשו לנצל את תשומת הלב הבינלאומית שניתנה לתחרות לקדם את מאבקם לשוויון זכויות משפטי, הוכו לעיני המצלמות והוכנסו לניידות.
"עצרו אותנו בכוח. סובבו לי את היד וזרקו אותי לניידת", סיפר פיטר טאטצ'ל, פעיל זכויות הומוסקסואלים בריטי. "אבל המסר שלנו לא השתנה: הנשיא דמיטרי מדבדב וראש הממשלה ולדימיר פוטין יהיו חייבים להקשיב לנו".
בינתיים לא ברור אם ומתי זה יקרה. ראש עיריית מוסקבה יורי לוז'קוב כבר כינה את מצעד הגאווה כ"מעשה שטני", והוא מקפיד להתריע שהומוסקסואליות מאיימת למוטט את "עמוד התווך המוסרי" עליו בנויה החברה הרוסית. אף שזכויות אזרח כמו גם חירות מינית לכאורה מוגנות בחוקה הרוסית, שוויון זכויות אמיתי ברוסיה נראה רחוק אלפי שנות אור.
לאחר שנים רבות שבהן מדינות דרום ומרכז אמריקה היו נתונות תחת השפעתה השמרנית של הכנסייה הקתולית, החלה תפנית מרשימה בכל הקשור למיסוד היחסים ההומוסקסואליים. במקסיקו, קולומביה ואקוודור ואף באזורים מסוימים בארגנטינה התירו בשנים האחרונות לקיים איחוד אזרחי, ולהעניק לזוגות חד מיניים זכויות מלאות.
בהקשר זה נרשם שינוי של ממש דווקא בקובה. בערוץ הממלכתי של קובה שודר בפריים טיים הסרט "הר ברוקבק", שמביא סיפור אהבה בין שני גברים - ועוד בוקרים. לא מדובר בעניין של מה בכך - רק לפני עשור הומוסקסואלים הוגדרו בקובה "סוטים אידיאולוגים" ובעבר נשלחו למחנות כפייה. ההקרנה נתנה את האות לאירוע שנפתח למחרת, ובו חברו מאות פעילים בקהילה לאנשי ממשל במסגרת ועידה לציון היום הבינלאומי נגד הומופוביה.
"זהו רגע חשוב עבורנו. בפעם הראשונה אנחנו יכולים להתאסף ולדון לעומק ועם בסיס מדעי בנושאים האלה", הצהירה בפני הקהל הגדול הרוח החיה שמאחורי האירוע, מריאלה קסטרו, בתו של הנשיא ראול ואחייניתו של המהפכן האגדי פידל. קסטרו, בת 43, סקסולוגית במקצועה, עומדת בראש המרכז הלאומי לחינוך מיני, ומובילה את המהלך שנועד להילחם בהומופוביה ולשנות את היחס של האנשים לקבוצות מיעוט באוכלוסייה.
כעת יש לה יעד: להשיג את החקיקה הליברלית ביותר באמריקה הלטינית. את האסיפה הלאומית הקובנית היא מנסה לשכנע לאמץ חקיקה בתחום זכויות ההומוסקסואלים וטרנסקסואלים, לפיה על המדינה להכיר באופן מלא בבני זוג חד-מיניים, ולהעניק להם את מלוא זכויותיהם הסוציאליות. בנוסף, לפי הצעתה, על המדינה להעניק גם לטרנסקסואלים את הזכות לניתוח שינוי מין על חשבון המדינה וכן את הזכות לשנות את סעיף המין בתעודות הזהות שלהם.
"ראיתי שינויים רבים אצל אבא שלי מאז שהייתי ילדה", סיפרה קסטרו, "ראיתי בו מאצ'ו והומופוב, אבל כמו שאני השתניתי, כך ראיתי גם בו שינוי".
במרבית מדינות אסיה ואפריקה זכויותיהם של זוגות חד-מיניים נעדרות כמעט לחלוטין מהשיח הציבורי. אמנם מדינות דמוקרטיות ומפותחות כמו טייוואן, דרום קוריאה, יפן ואפילו סינגפור אכן מקדמות בתקופה האחרונה שינויים חוקתיים שנועדו להכיר בזוגיות חד מינית ולהעניק שוויון זכויות מלא, אך נישואים חד מיניים עדיין נותרו רחוקים.
בסין לעומת זאת המצב הרבה פחות טוב. מסוף שנות ה-90', עת ביטלו השלטונות הקומוניסטיים את האיסור על קיום יחסים הומוסקסואלים, לא נרשמה התקדמות בעיגון זכויותיהם של הומואים ולסביות בחוק.
גם באפריקה לא יותר מדי ליברליים בנושא - מלבד מדינה אחת. לאחר פסיקה תקדימית של בית המשפט העליון הפכה דרום אפריקה כבר ב-2005 לאחת המדינות הבודדות בעולם שבהן נישואים חד מיניים מוכרים בחוק.
ככל הנראה ההפתעה הגדולה ביותר נרשמת דווקא במדינות ערב. באיסלאם, כמו ביהדות, אוסרים על משכב זכר, ולכן במשך מאות שנים התנהלו יחסיהם של בני אותו מין בעולם הערבי במסתרים. למרות העובדה שבמדינות מוסלמיות אדוקות כמו סעודיה, איראן וסודן ישנן עדיין תקנות שמאפשרות להעניש הומוסקסואליות בגזר דין מוות, קשה להתעלם מגל הליברליזם השוטף בעשור האחרון את העולם הערבי, בעיקר הודות לאינטרנט ולצלחות הלוויין, שהוציאו את השליטה על תכנים מידי גורמי השלטון השמרנים.
בעולם הערבי, כאמור, רחוקים עוד מלעגן בחוק שוויון זכויות, אך זה לא מונע מסצנה הומוסקסואלית חמה לפעול בשנים האחרונות מתחת לאפם של השלטונות. מי שרוצה יכול כבר למצוא בלא מעט מדינות ערב הכל: פאבים או מועדוני לילה, נערי ליווי, ובשנים האחרונות גם עיסוק ציבורי ותקשורתי בסוגייה - אף שהיא עדיין נחשבת טאבו בחברה הערבית.
הסצנה ההומוסקסואלית התוססת ביותר מתקיימת בדובאי, במרוקו ובלבנון. במרוקו יחסים מסוג זה זמינים ביותר, ובלבנון - המדינה הערבית החילונית ביותר - הפעילות ההומוסקסואלית מתנהלת בגלוי. בביירות אף פועלת אגודה לקידום זכויות הקהילה, אשר גם ערכה הפגנה ציבורית בחודש שעבר. גם במצרים אפשר למצוא מרכזי בילוי לזוגות חד מיניים, למרות אדיקותה הדתית.
דובאי היא סיפור בפני עצמו: עד לפני שלוש שנים איימה בירת העסקים של איחוד האמירויות לכבוש את הבכורה כמרכז הבילוי המועדף על הומוסקסואלים מבין מדינות ערב. גם תיירים מערביים רבים, נחתו בדובאי המודרנית ומצאו את צרכיהם המיניים בקלות רבה מאוד. הבעיה החלה לאחר שחוגים שמרניים בנסיכות השמיעו קולות מחאה.
הממשלה, בניסיון להרגיע את החוגים הדתיים, הורתה על מבצע ראוותני. בשיאו של טקס נישואים סמלי שנערך ל-23 זוגות גברים באחד המלונות באמירויות, פשטו חוקרים על המקום ועצרו את החוגגים.
לא הועילו הפגנות בפינות שונות בעולם, לחצים של ארגוני זכויות אדם ומחאה מצד וושינגטון: ה"חשודים" הועמדו לדין ונשלחו לתקופות מאסר שנעו בין שלוש לחמש שנים. גם במצרים התפוצצה פרשה דומה לפני עשר שנים, אך כיום, יש להעריך, לא תזדקק הממשלה המצרית למחוות מן הסוג הזה עבור הממסד הדתי כי המשטר חזק, וחוסני מובארק מוביל לאט ובבטחה רפורמה ליברלית במגוון תחומים חברתיים.
השתתפו בהכנת הכתבה: ג'קי חוגי, גבי גולדמן, קארול ויליאמס (לוס אנג'לס טיימס), ולוק הרדינג (אובזרבר)
נא להמתין לטעינת התגובות
