פשוט קרצייה: כשהכלב סובל מקדחת קרצית
כלבים הנפגעים במחלה נמצאים בסכנת חיים. בקיץ חשוב לזכור לטפל לא רק בפרעושים אלא גם למנוע נגיעות בקרציות. הווטרינרית, ד"ר סמדר טל, מסבירה. שיחות על ארבע
מאחר שהכלבה היתה מטופלת היטב ולא אירע דבר שיכול להעיד על מקור ההקאות המלצתי על בדיקת דם מלאה ועל צילומי רנטגן לשלילת חסימת מעיים כמקור להקאות. הצילומים היו תקינים אולם בדיקת המעבדה העלתה ממצא חריג אחד- טרומבוציטופניה, כלומר מיעוט טסיות בדם.
טסיות הן אחד המרכיבים בדמנו האחראים לקרישה תקינה. לאחר קבלת התוצאות שאלתי את הבעלים אם הכלבה נחשפה לאחרונה לקרציות ונעניתי בחיוב. שלחתי את הבעלים הביתה עם הטיפול המקובל לקדחת קרצית וטיפול תומך נגד הקאות. בזמן זה נשלחה בדיקת דם נוספת למעבדה חיצונית אשר אישרה את הממצא, הכלבה נחשפה למחולל מחלה ששמו ארליכיה קאניס. היום לאחר טיפול ממושך ובדיקות דם חוזרות נראה שהכלבה בריאה והתאוששה מן המחלה, אולם לא תמיד ניתן לקוות לסוף שמח כמו זה.
מחולל קדחת הקרצית, ארליכיה קאניס, הוא חד תא (סוג של חיידק) המכונה על שם ד"ר ארליך שגילה אותו. החיידק ארליכיה חי בתוך תאי דם, כאשר סוגים שונים של ארליכיה חיים בתאים מסוגים שונים ובכך מחוללים מחלות בעלות אופי שונה. נוכחות החיידק בתוך התא מקשה על הטיפול בו, מאחר שלאנטיביוטיקות קשה יותר לחדור לתוך תאים.
שנים רבות ידעו שארליכיה יכולה לפגוע בכלבים. אולם, רק במלחמת ויאטנם כאשר כלבי צבא מסוג רועה גרמני חלו בקדחת קרצית בהיקף נרחב, התברר שהחיידק יכול לגרום למחלה קשה על ידי פגיעה מהותית בספירת הדם. לימים הסתבר שדוברמנים ורועים גרמנים רגישים במיוחד לנגיעות באליכיה
קרציות שונות מעבירות סוגים שונים של ארליכיה ועל כן שם המחלה, קדחת קרצית. קרצית הכלב החומה, ששמה המדעי ריפיצפלוס סנגווינאוס, היא המעביר של ארליכיה קאניס, מחולל המחלה הנפוץ בארץ. גם בני אדם יכולים להידבק בסוגים שונים של ארליכיה, אך מקובל לחשוב שבאנשים ההדבקה מתווכת על ידי קרציות מסוג שונה. חשוב לזכור שבמקום שבו ישנן קרציות ניתן לצפות למחלות רבות ושונות המועברות על ידן ובכלב שנגוע בקרציות ניתן לעתים למצוא שלושה טפילי דם שונים ואף יותר. בשנת 1999 נפטר מאיר אריאל מקדחת הבהרות, הנגרמת מסוג אחר של חד תא המועבר גם הוא על ידי קרציות.
להידבקות בארליכיה קאניס שלושה שלבי מחלה: אקוטי (מיידי וחריף), תת-קליני (לא מובחן) וכרוני.
השלב האקוטי מאופיין במחלה קלה המופיעה עד שלושה שבועות מהרגע שהכלב ננשך על ידי הקרצית. בזמן זה מתרבה הארליכיה ונצמדת לתאי דם לבנים. בשלב זה ישנו הרס של טסיות וספירת הטסיות בדם יורדת. שלב זה יכול להיות מלווה בחום, מצב רוח ותיאבון ירודים והגדלה של בלוטות הלימפה. על פי רוב, שלב זה אינו קטלני והכלבים נפטרים מהטפיל בכוחות עצמם, אולם חלקם ממשיכים לשלב הבא.
השלב התת קליני אינו מאופיין לרוב במחלה מובחנת. הכלבים נראים נורמלים והעדות היחידה לנוכחות הטפיל הוא ספירת טסיות נמוכה שלפעמים מלווה בעלייה ברמת הגלובולינים (סוג של חלבונים) בדם. כלבים יכולים להישאר בשלב זה חודשים ואף שנים.
השלב הכרוני מאופיין בהופעה מחודשת של מחלה שיכולה לנבוע מסיבות שונות. הסימנים המאפיינים את המחלה בשלב זה קשים יותר וכוללים זמן דימום ממושך בשל ירידה בכמות הטסיות המסייעות בקרישה, דלקות עיניים קשות, סימנים עצביים, מחלת כליות ועוד. בשלב זה רמת הגלובולינים בדם כמעט תמיד גבוהה מהרגיל והדיכוי בספירת הטסיות יכול להיות מלווה בדיכוי של סוגי תאי דם נוספים.
כאשר הסימנים הקליניים מתאימים ועולה חשד לנגיעות בקדחת קרצית הנגרמת על ידי ארליכיה קאניס ניתן לבצע כמה סוגי בדיקות דם לאישור המחלה.
בדיקת דם לזיהוי נוגדנים לארליכיה קאניס מעידה על כך שהכלב נחשף בשלב כלשהו לחיידק אם נמצאים נוגדנים כאלו, אך היא אינה מעידה בהכרח על נגיעות נוכחית. כמו כן, אי מציאת נוגדנים אינה מבטיחה שהכלב נקי מן הטפיל מאחר שכלב חולה מאוד לא תמיד ייצר נוגדנים ברמה מספקת לזיהויים וכלב שזה עתה נדבק לא תמיד מספיק לייצר נוגדנים לפני הבדיקה. מאידך, ניתן להניח שאכן מתחולל זיהום כאשר כייל הנוגדנים גבוה.
בדיקת PCR בודקת נוכחות חומר גנטי של החיידק ויתרונה באמינותה הרבה. חסרונה נעוץ בכך ששיטה זו מספקת תשובה חיובית או שלילית ובכך אינה מלמדת על עוצמת הנגיעות. כמו כן, הבדיקה אינה מבחינה בין חיידקים מתים לחיים ולכן גם כאשר התגברנו על הזיהום הבדיקה תהיה חיובית אם החיידק עדיין לא פונה לחלוטין מהדם.
משטח דם לעתים נדירות (כארבעה אחוזים מהמקרים הנבדקים על ידי רופא מיומן וסבלני) יאשר את האבחנה כאשר הטפיל נראה בתוך תאי הדם. מאחר שהסיכוי להגיע לאבחנה באמצעות בדיקה זו הוא קלוש הדרך הטובה ביותר לאבחון היא על ידי שילוב של בדיקת PCR ובדיקה לנוכחות נוגדנים בדם בכלבים שהסימנים הקליניים שלהם מרמזים על נגיעות בארליכיה.
טטרציקלין או דוקסיציקלין (נגזרת מודרנית ונוחה יותר לשימוש מהראשון) הם סוגי האנטיביוטיקה היעילות ביותר למיגור נגיעות בארליכיה. הטיפול בהן נמשך שלושה שבועות ויותר והשיפור מופיע לרוב כבר בימים הראשונים לטיפול.
כאשר ישנם סימנים לבעיות הנובעות מפעילות מערכת החיסון, כמו דלקת פרקים או הרס טסיות, ניתן לשלב טיפול תומך בסטרואידים כגון פרדניזון.
מחלה שאינה מטופלת ומחלה שהתקדמה לשלב הכרוני יכולות להיות מסכנות חיים. במקרים מסובכים הטיפול גם הוא מורכב יותר ומותאם לכלב באופן פרטני. טיפול זה עשוי להצריך אשפוז ממושך, מתן תרופות ונוזלים לווריד ואף מנות דם. מסיבה זו חשוב לאבחן ולטפל בהקדם. ככל שהטיפול מוקדם יותר גדלים הסיכויים להצלחתו.
בכלבים שחלו בקדחת קרצית יש לבצע ספירות דם ומשטחי דם חוזרים כדי לוודא שהכלב אכן החלים מן המחלה. תדירות בדיקות אלא נקבעת על ידי הווטרינר בהתאם לתוצאות הבדיקות הקודמות.
הידבקות בארליכיה אינה מגינה מפני הידבקות נשנית בעתיד ולכן יש חשיבות רבה לטיפול מונע. כיום ניתן למצוא בשוק תכשירים יעילים למניעת נגיעות בקרציות כגון קולרים נגד קרציות (דוגמת קילטיקס ופרוונטיק) ואמפולות היעילות במניעת קרציות (דוגמת אדוונטיקס ופרו-מריס). באזורים נגועים מומלץ לשלב הדברה סביבתית בבית ובחצר על ידי בעל מקצוע ותוך שימוש בחומרים שאינם מזיקים לבעלי חיים.
הכותבת הינה וטרינרית, המנהלת והבעלים של המרכז הרפואי לחיות מחמד ברמת-גן. פרטים נוספים באתר. יש לכם שאלה לד"ר טל? פנו אלינו.
נא להמתין לטעינת התגובות
