עניין של צבע: כך נדחתה כניסת הטלוויזיה הצבעונית
מחקר: ישראל עיכבה את שידורי הצבע בטלוויזיה מחשש לביזה המונית מצד בני עדות המזרח שלא יוכלו לעמוד בעלות המכשירים החדשים
שמעון פרס צופה בעצמו מופיע בטלוויזיה בשחור לבן. למצולם אין קשר לכתבה צילום: שמואל רחמני
הסיבה הרשמית לעיכוב בשידורי הצבע, שניתנה בשנות השבעים והשמונים על ידי רשות השידור, היתה כי היא אינה רוצה שהפקות המקור "יחווירו" לעומת השידורים המתקבלים מחו"ל בצבע. אולם על פי המחקר של ד"ר אורן סופר, ראש תחום תקשורת של האוניברסיטה הפתוחה, הועלה החשש כי אזרחים עניים, שהטלוויזיה היא "מקור התרבות הבלעדי" שלהם, יערכו בזיזה המונית על מנת להשיג טלוויזיה צבעונית.
אגודת העובדים הסוציאליים יצאה
אז בהצהרה כי "הראשונים שייפגעו מן המעבר לצבע יהיו השכבות החלשות. הן, בגלל הפרופיל החברתי והתרבותי שלהן, יהיו בין הראשונות שירכשו את הטלוויזיות הצבעוניות כדי לא לפגר אחר שכניהם, במקום לקנות מוצרי יסוד, כמו מיטה או ספרים לילדים". על פי סופר, כשמדובר על "שכבות חלשות", הכוונה הייתה בעיקר לבני עדות המזרח. "הטענה הייתה כי מאחר שעולמם התרבותי של עניים אלה סובב סביב הטלוויזיה - המשיכה לטלוויזיה הצבעונית אצלם היא בלתי נשלטת".
ראש הממשלה הראשון, דוד בן גוריון, התנגד מאז ומעולם להכנסת טלוויזיה לישראל. לכן, בפיגור משמעותי אחר יתר העולם, החלו השידורים ב-1968, ושידורי הצבע הופעלו אצלנו רק ב-1983 באופן מלא.
נא להמתין לטעינת התגובות
