כנסת ישראל מחוקקת את עצמה לדעת
הכנסת מוצפת בהצעות חוק פרטיות; גילאון מתריע מפני האיום הגרעיני על רומניה; וההצעה לאסור מי שיסייע לפליטי דארפור. הנבחרים
אולי המתיחות היא זאת שגרמה השבוע לנתניהו להתבלבל, להצביע נגד הצעת חוק ממשלתית ולמצוא עצמו בבדידות מזהרת.
מלבד עייפות ובלבול זיהינו השבוע הרבה מתח ועצבנות בקרב הימין, הבאים לידי ביטוי בטונים, בנוסח ההודעות לעיתונות ובפעילות חוץ פרלמנטרית גוברת.
ביום הדיונים האחרון השבוע אישרה מליאת הכנסת להחיל את דין הרציפות על שורה של הצעות חוק ממשלתיות שהתקבלו בכנסת הקודמת בקריאה ראשונה, אך בשל התפזרותה המוקדמת לא ניתן היה להשלים את החקיקה במועד. בין הצעות החוק שאישרה המליאה היתה גם הצעת החוק למניעת הסתננות, שנועדה להלחם בתופעת ההסתננות מסיני, בעיקר של פליטים מאפריקה. 59 חברי כנסת הצביעו בעד ורק אחד, דב חנין (חד"ש) התנגד.
על פי החוק צפוי פליט מדארפור, המגיע מסודן, למאסר של שבע שנים, ואם עבר את הגבול יחד עם מבריח המצויד בסכין, למאסר של 20 שנה. אדם המסייע לפליט, על מנת להקל על שהותו בארץ, צפוי
על פי הצעת החוק הדרקוני הזה, אסור אפילו להציע לפליט כוס מים. ספק אם רבים מחברי הכנסת שהצביעו כאוטומטים למען החלת דין הרדיפות על ההצעה הזו הכירו את פרטיה.
ח"כ חנין, המתנגד היחידי להצעה, טען כי חוק שמטיל 20 שנות מאסר על מי שעוזר ל"מסתנן" מדארפור הוא אות קלון לכנסת ישראל ולחברה הישראלית. החוק הזה יהיה כתם שחור בספר החוקים שלנו, וכל בעלי המצפון בישראל חייבים להתגייס כדי להכשילו.
נקווה לפחות שבהכנה לקריאה שנייה ושלישית יהיו בכנסת מספיק כוחות כדי לרכך את הצעת החוק ולהפכה לפחות דרקונית.
ליבי ליבי על הרומנים. ח"כ אילן גילאון (מרצ), רומני אסלי שעלה ארצה בגיל 7, וגם דובר את השפה הרומנית על בורייה, נועד השבוע בכנסת לשיחה עם נשיא רומניה, טאיראן בססקו. בתום הפגישה פרסם ח"כ גילאון הודעה לעיתונות, שעליה אני יכול לומר רק "ברוך שלא עשני רומני".
מסכנים הרומנים. לנו לפחות יש את מערכת החץ ליירוט טילי השיהאב. אבל מה יעשו הרומנים אם לפתע פתאום אחמדיניג'אד ישתגע ויחליט למחוק את בוקרשט, יאסי או בוקובינה מעל המפה?
אם איראן מאיימת במידה שווה גם על ישראל וגם על רומניה, אולי כדאי שהרומנים יתרגלו אף הם את פיקוד העורף שלהם, דוגמת התרגיל שנערך השבוע בישראל.
אגב, על התרגיל הזה ראוי לצטט את דברי ח"כ אריה אלדד (האיחוד הלאומי): "עד היום ניצחנו בכל התרגילים בהם השתתפנו. צריך לחכות ולראות את תוצאות המלחמה הבאה כדי לדעת האם באמת התרגיל הצליח...".
כמעט שלוש שנים יושב גלעד שליט בשבי, בכוך נידך מתחת לאדמה, אי שם ברצועת עזה. השבוע היה זה אותו אילן גילאון ממר"צ, שטרח ודאג להעלות את עניינו של שליט במליאת הכנסת. גילאון אף סיים את נאומו בדקת דומיה לאות מחאה על אזלת ידה של הממשלה בטיפול בנושא.
מי שניפק כותרת בדיון היה השר המקשר בין הממשלה לכנסת, גלעד ארדן, שגילה כי בעקבות מבצע עופרת יצוקה הוא שינה את עמדתו, וכעת הוא תומך גם בשחרורם של מחבלים עם דם על הידיים תמורת שחרור שליט.
סגן ראש השב"כ לשעבר, ח"כ ישראל חסון (קדימה), הוזכר כמועמד להיות השליח החדש מטעם ראש הממשלה כדי לטפל בסוגיית שחרורו של גלעד שליט. בסופו של דבר מינה נתניהו לתפקיד בכיר לשעבר במוסד, חגי הדס, אבל ח"כ חסון נשאר חבר בועדה המטפלת בעניינו של שליט, יחד עם הדס ודן מרידור.
איך אני יודע? מתברר שבאתר האינטרנט של חסון התפרסם מאמר פרי עטו, בו כתב, בין היתר: "מי שייתן אישור לשחרור מחבלים בתמורה לחטופים, מאבד את הסמכות המוסרית לשלוח מחר את חיילינו על מנת לשחרר או להשיג מידע על השבויים".
ועוד הוסיף: "יש לדחות על הסף את התביעות הנשמעות לשחרר את החטופים בכל מחיר. יש להסתכל על המציאות המורכבת ולשקלל את המחיר. רק לשם הדגמה, עד היום לא היתה עסקת שחרור מחבלים שמשוחרריה לא גרמו להרג. והרי גם זה מחיר.
"אבל ישנו שיקול מוסרי נוסף, והוא לא פחות ערך: העיקרון אליו חותרת היום ממשלת ישראל, בעידוד אנשי ה'בכל מחיר', שומט את הקרקע תחת פעולותיהם של רבים מטובי בנינו, ותחת מותם של לוחמים כיוני נתניהו באנטבה,סרן ניר פורז בנסיון השחרור של נחשון וקסמן, סגן אלוף עמנואל מורנו בפעילות מבצעית בעומק לבנון ורבים רבים אחרים".
חסון הוסיף: "חובה עלינו לעצור. מי שהיום ייתן אישור לשחרור בכל מחיר של מחבלים בתמורה לחטופים, מאבד את הסמכות המוסרית לשלוח מחר את חיילי סיירת מטכ"ל או כל יחידה אחרת על מנת לשחרר או להשיג מידע על שבויים וגורלם".
כאן נשאלת השאלה אם אלו עמדותיו של ח"כ חסון, מדוע הוא ראה עצמו מועמד להיות השליח מטעם ראש הממשלה שיטפל בסוגיית השחרור, שכידוע החמאס מתנה אותה בשחרור מאות אסירים עם דם על הידיים? מתמיהה עוד יותר העובדה שלאחרונה, כשהחלו הדיבורים על המינוי האפשרי, נעלם המאמר באורח פלא מהאתר.
בתגובה אישר דוברו של ח"כ חסון כי אכן המאמר הוסר מהאתר. "ח"כ חסון התבטא בעבר בנושאים הקשורים לחטופים", אמר. "דעותיו ידועות, והוא עומד מאחוריהן. המאמרים שפורסמו בשעתו יצאו לאור במסגרת כהונתו כחבר כנסת ולא כבעל תפקיד ביצועי בניהול המשא ומתן לשחרור חטופים, כפי שהוא כיום.
"כעת הוחלט להסיר תכנים מסוימים מאתר האינטרנט של ח"כ חסון, לצורך בחינה מחדש. בתום הבחינה, יועלו מחדש תכנים רלוונטיים. מעבר לכך, ח"כ חסון החליט שלא להתראיין בשל רגישות הנושא, ולא בשל חשש להביע את עמדותיו הידועות בנושאים הללו".
השבוע החלו לחלק לחברי הכנסת מדבקות "איך אני נוהג?", כדי שיצמידו לפגוש האחורי של מכוניותיהם. אזרחים שיתקלו בח"כים פורעי חוק, יוכלו להתקשר לטלפון 02-6496496, ולדווח על העבירות שביצעו נבחרי הציבור.
לא כל חברי הכנסת אוהבים את הרעיון, בלשון המעטה. אחד מהם מיהר לפנות השבוע ליו"ר ריבלין וקיטר על התקנה החדשה. לדבריו, המדבקה "איך אני נוהג?" מהווה פגיעה בחופש התנועה של חברי הכנסת ובחסינותם. חברי כנסת עלולים להיות חשופים להתנכלויות של יריבים פוליטיים או סתם של אזרחים מקניטים וחמור מכל, הזהיר אותו ח"כ, התלונות עלולות לדלוף לתקשורת.
אז ראשית, נציין שלחברי כנסת אין חסינות על עבירות תנועה. חברי כנסת מתדלקים באמצעות כרטיס פזמומט, ומכוניותיהם מצוידות באיתורן. גם על אמצעים אלה ניתן לומר שהם עלולים לפגוע בפרטיות חברי הכנסת, ומאפשרים לעקוב אחר תנועותיהם.
לגבי הדלפה לתקשורת, כנראה שאותו חבר כנסת לא שמע על חוק חופש המידע. תלונות על עבירות תנועה שביצעו חברי כנסת ואומתו, חייבות להיות נחלת הציבור כולו. באמת מעניין יהיה לעקוב אחר רישום התלונות בעניינו של אותו חבר כנסת.
השבוע התקיים במשכן הכנסת כינוס רב משתתפים של נציגי קהילת הלהט"ב (לסביות, הומואים, ביסקסואלים וטרנסג'נדרים), לרגל פתיחת אירועי חודש הגאווה בישראל. הכינוס, אותו אירגן ח"כ ניצן הורוביץ (מרצ), עבר בשקט. מה זה בשקט? בדממה מוחלטת, וזכה לאזכור תקשורתי אפסי.
עשרות מעובדי הכנסת צבאו על אולם ההרצאות, שם נערך, הכניסו, רק כדי להציץ ולראות במו עיניהם הומואים, לסביות, ביסקסואלים וטרנסג'נדרים, כשרבים מגחכים ומספרים בדיחות על חשבונם.
ח"כים חרדים נהגו לפרסם לקראת אירועים כאלה אזהרות חמורות מפני הכנסת "צלם להיכל", ואף הזהירו כי מדובר במחלה מסוכנת. הגדיל לעשות ח"כ לשעבר ועבריין בהווה, שלמה בניזרי, שהאשים את "ההומואים" באחריות לרעידות אדמה. כעת מדובר בעוד כינוס מיני רבים שמתקיימים בכנסת, ואינם מושכים תשומת לב תקשורתית או ציבורית. אולי הנורמליות הזו תשכנע גם את בני הקהילה להיות פחות מוחצנים ואקסטרווגנטים בהתנהגותם.
בכנס השבוע השתתף גם יו"ר הכנסת, ראובן ריבלין, שאמר: "הציבור הגאה נרדף שנים רבות. יש לו את מאוויו, והוא חלק מהציבור הישראלי. אני צריך לעמוד זקוף, ולומר שאפשר לכבד אתכם על כל דרך שבה אתם בוחרים לחיות. שאו את הדגל שאתם מרימים בגאווה".
הכנסת ה-18, כמו קודמתה, מתאפיינת במבול הצעות חוק פרטיות שחברי הכנסת מניחים על שולחנה. מרבית ההצעות נועדו במקרה הטוב להשיג כותרת לשעה קלה, וסיכוייהן לעבור אפילו את הקריאה הטרומית קלושים ביותר.
קחו למשל את הצעת החוק שהגיש השבוע ח"כ עתניאל שנלר (קדימה). הוא מציע לקרוא לחופשת הלידה "פגרת הורות", שכן לדבריו המילה "חופשה" הינה בעלת קונוטציה של נופש, מנוחה, זמן מרגוע נטול עבודה, שאינה משקפת נכוחה את המשמעות האמיתית של תקופת השהייה של ההורה המצוי עם הרך היילוד.
"ההורה מצוי בתקופה בה כמעט שלא מתאפשר לו לנוח או לישון והוא מוצא עצמו טרוד יומם וליל בטיפול בולד, בהנהקה, בהחלפת חיתולים, בהכנת בקבוקים, באמבטיות ובמתן חיסונים", כתב ח"כ שנלר.
לפיכך הוא מציע להחליף את המילה "חופשה" במילה "פגרה". נו, באמת בשביל זה צריך להטריח את מזכירות הכנסת, את היעוץ המשפטי בכנסת, את דפוס הכנסת, את ועדת השרים לענייני חקיקה, את מליאת הכנסת ואחר כך את ועדותיה.
לעומת זאת, ראוי לכל שבח ח"כ זבולון אורלב (הבית היהודי), יו"ר ועדת החינוך של הכנסת, שהעביר השבוע בקריאה טרומית הצעת חוק פרטית ,הקובעת כי מדינת ישראל תעניק אזרחות כבוד לחללי מלחמת הקוממיות שנפלו עוד בטרם הקמת המדינה.
אלה שנפלו לאחר הקמת המדינה והקמת צה"ל הם אזרחי המדינה לכל דבר. אלה שנפלו קודם לכן נפלו אמנם כדי להבטיח לנו את הקמת המדינה או כפי שנתן אלתרמן הגדיר זאת "מגש הכסף".
אולם, הם מעולם לא הצליחו להגשים את חלום חייהם, חלום שלמענו הקריבו את חייהם. בין אותם לוחמים, שעל פי משרד הביטחון מספרם הוא 170 בלבד, נמנים גם כ"ח הלוחמים שנפלו במבצע לכיבוש נבי יושע, היא מצודת כ"ח בצפון, ובהם הלוחם דודו, ששמו הונצח באחד השירים היפים ביותר של מלחמת העצמאות.
ההצעה אושרה ברוב עצום ובתמיכת הממשלה. "החזרנו חוב של כבוד לאנשי מגש הכסף", אמר ח"כ אורלב בהתרגשות.
נא להמתין לטעינת התגובות
