מבחן אירופי: האיחוד בוחר פרלמנט חדש
מרתון של 4 ימי הצבעה נפתח ב-27 מדינות האיחוד האירופי כדי לבחור 736 צירי פרלמנט. חשש: המפלגות הקיצוניות עלולות להגדיל את ייצוגן
החל מהיום בבריטניה ובהולנד, ובשלושת הימים הבאים גם בשאר 25 מדינות האיחוד, יוכלו 375 מיליון בעלי זכות בחירה לקבוע מתוך כ-9,000 מועמדים את זהותם של 736 חברי הפרלמנט האירופי – הגוף הנבחר היחיד של האיחוד. הפרלמנט החדש יהיה קטן ב-49 חברים לעומת קודמו שנבחר לפני חמש שנים.
כל אחת מהמדינות החברות שולחת מספר נציגים יחסי למספר תושביה - הגדולה ביותר היא גרמניה עם 99 חברים והקטנה ביותר היא מלטה עם חמישה נציגים בלבד. נציגי המפלגות מתקבצים בפרלמנט לפי גושים פוליטיים-אידיאולוגיים, כאשר כיום הגדול ביותר שבהם היא קבוצת מפלגת התושבים האירופית והדמוקרטים האירופים.
הפרלמנט האירופי, שיושב בבריסל ובשטרסבורג, אינו יכול ליזום חוקים בעצמו, אלא רק לדון על תיקונים או לחסום חוקים שעוצבו על ידי מועצת האיחוד והנציבות האירופית במספר מסוים של סוגיות. אולם אם אמנת ליסבון תיכנס לתוקף – והכל תלוי במשאל העם החוזר באירלנד שייערך לקראת סוף השנה – יוגדלו סמכויות הנבחרים: הם יקבלו יכולת השפעה על 75% מנושאי החקיקה ויהיו בעלי יכולת להדיח את הנציבות בהצבעת אי אמון.
אבל חגיגת ההנאות של חברי הפרלמנט גם מגיעה לכלל סיום. כל הנבחרים יקבלו שכר שנתי אחיד של 92 אלף יורו, בניגוד לנוהג כיום שנציגי המדינות מקבלים משכורת שוות ערך לעמיתיהם במדינות המוצא. כמו כן יצטרכו הצירים לספק חשבוניות על הוצאות המחייה שלהם וייאסר עליהם להעסיק קרובי משפחה כעוזרים.
עבור חלק מראשי הממשלות, הבחירות האירופיות הן סוג של מבחן מכריע לקראת הבחירות הכלליות במדינותיהם או הצבעת אמון על המדיניות שלהם. לא מן הנמנע כי כבר ביום ראשון בלילה, אחרי שיתפרסמו התוצאות, ירעדו כיסאותיהם של חלק מהמנהיגים.
המדינה המסקרנת ביותר היא בריטניה. למיתון החמור ביותר מאז מלחמת העולם השנייה ולפופולאריות – או בעצם חוסר הפופולאריות - הצונחת של הממשלה, הצטרפה גם שערוריית החזרי ההוצאות של חברי הפרלמנט הבריטי. כבר כעת ידוע כי לא משנה מתי ייערכו הבחירות הכלליות בממלכה, הציבור יצטרך להתוודע ללא מעט פנים חדשות בבית הנבחרים בלונדון.
לפי סקרים אחרונים, מפלגת הלייבור של ראש הממשלה גורדון בראון צנחה עד למקום השלישי – שפל של יותר משני עשורים - אחרי השמרנים והליברל דמוקרטים. אם המספרים של הסקרים יתבררו כנכונים גם בתום ההצבעה, הרי שיגבר הלחץ במפלגה על בראון לפנות את המקום, על אף כוונתו לבצע רענון בקבינט בשבוע הבא.
הסקרים נותנים את הבכורה לשמרנים בהנהגת דיוויד קמרון. ניצחון מוחץ אמור לשמש כלי בידי השמרנים, שירצו לנצל את המומנטום ויגבירו את הקריאות להקדמת הבחירות הכלליות שאמורות להיערך באביב 2010.
אבל זו לא התוכנית היחידה של השמרנים. קמרון, שידוע בהתנגדותו לאמנת ליסבון והבטיח
פרשת החזרי ההוצאות, שפגעה במוניטין של כל המפלגות הגדולות בבריטניה, עשויה לסייע למפלגות השוליים. המפלגה העצמאית הבריטית, אשר רוצה שהממלכה תצא משורות האיחוד ונוקטת בקו נוקשה נגד המהגרים, מקבלת בסקרים 19% ורוצה להגדיל את מספר נציגיה שעומד כיום על 12 חברים.
מפלגת הימין הקיצוני (בי-אן-פי), בהנהגת ניק גריפין שלא הסתיר בעבר את דעותיו האנטישמיות, עשויה לנצל אחוז הצבעה נמוך כדי להכניס נציגים ראשונים מטעמה לפרלמנט האירופי. התוצאה הצפויה הביאה את מנהיגי המפלגות, ואפילו את מנהיגי הכנסייה, לצאת בקריאה לציבור ללכת בהמוניו לקלפיות כדי למנוע מהימין הקיצוני לרשום הישג היסטורי.
בגרמניה, ההצבעה היא למעשה חזרה גנרלית לקראת הבחירות הכלליות שייערכו בספטמבר - הקנצלרית אנגלה מרקל ומפלגת הנוצרים הדמוקרטים תנסה לזכות בכהונה שנייה בהתמודדות מול שר החוץ, פרנק-וולטר שטיינמאייר, והמפלגה הסוציאל-דמוקרטית.
כמו בכל אירופה, גם בגרמניה המשבר הכלכלי עשוי למלא תפקיד מרכזי. הכלכלה נמצאת במיתון, האבטלה גדלה, ועתידה של תעשיית הרכב אינו ברור כאשר חברת אופל עשויה להימכר לחברת חיצוניות.
נשיא צרפת, ניקולא סרקוזי, רואה בבחירות סוג של הצבעת אמון אחרי שנתיים בארמון האליזה. סרקוזי נאבק למען הבטחת מקומות עבודה לצרפתים על רקע המשבר הכלכלי והגן על מדיניות החקלאות של האיחוד שמעניקה סובסידיות מפליגות לחקלאים הצרפתים.
לפי ההערכות, מפלגת הימין-מרכז של סרקוזי אמורה לשפר את מצבה ולהגדיל את מספר חבריה שעומד כיום על 17 נציגים. השם הבולט ברשימה הוא של שרת המשפטים לשעבר, רשידה דאטי. הפוליטיקאית ממוצא צפון אפריקאי, שהייתה עד לא מזמן חביבתו של סרקוזי, נדחקה מהממשלה ותיאלץ להמשיך את פעילותה מהפרלמנט האירופי. "בין אם אתה שר, חבר פרלמנט, ראש עיר או בפרלמנט האירופי, זה תמיד אותו אתגר פוליטי", אמרה דאטי לאחרונה.
באיטליה, יחכה ראש הממשלה סילביו ברלוסקוני – שהקים ברית עם הפשיסטים לשעבר של ג'יאנפרנקו פיני – לראות אם יש פגיעה בפופולאריות שלו בעקבות הגירושים מרעייתו ופרשת הרומן שהיה או לא היה עם הדוגמנית בת ה-18. אולי כדי להבטיח אחוז תמיכה גבוה, הציב ברלוסקוני ברשימה שלו ארבע נשים צעירות ויפהפיות בעלות ניסיון טלוויזיוני.
גם ממשלת יוון, שהייתה עדה בחודשים האחרונים להתפרעויות קשות בערים ולהפגנות עובדים המוניות, רואה בבחירות מבחן חשוב. למפלגת הדמוקרטיה החדשה השמרנית יש יתרון של מושב אחד בלבד בפרלמנט באתונה, והמפלגה הסוציאליסטית שבאופוזיציה מקווה לנצל את חוסר שביעות הרצון הציבורית ממצב הכלכלה כדי להגיע למקום הראשון ולדרוש את הקדמת הבחירות.
אחד הנתונים שמפחידים יותר מכל את מנהיגי האיחוד האירופי הוא שתושבי היבשת לא ממש מתעניינים בבחירות. לפי ההערכות, אחוז ההצבעה צפוי להיות רק בסביבות 40%, וזאת לעומת 62% שהצביעו בבחירות הראשונות לפני 30 שנה ו-45.5% שהלכו לקלפיות לפני שנה.
כדי למשוך את המצביעים, שכר הפרלמנט חברת יחסי ציבור גרמנית בעלות של 18 מיליון יורו כדי להוציא את המצביעים מהאדישות. "בואו! זה לוקח רק כמה דקות, אולם אפילו תשלבו את זה עם הליכה בפארק או ישיבה בבית קפה. לא יותר מדי מאמץ כדי לומר לאירופה מה אתם רוצים", נאמר באחת ממודעות הקמפיין.
בצ'כיה, הנשיאה התורנית של האיחוד האירופי, התעוררה סערה בעקבות תשדיר בחירות של המפלגה הלאומית הקיצונית, שבו קראה לבצע "פתרון סופי לבעיית הצוענים". הטלוויזיה הממלכתית הבהירה כי היא מחויבת להקרין את התשדיר, אבל הממשלה מנעה את שידורו פעם נוספת.
מפלגת החירות האוסטרית, עדיין מעודדת מהישגיה בבחירות הכלליות בשנה שעברה, פרסמה כרזה עליה נכתב: "וטו על הצטרפות טורקיה וישראל לאיחוד האירופי". הקנצלר ורנן פריימן גינה את הדברים, ואחרי שהבהיר כי ישראל כלל לא מועמדת לחברות, טען כי מדובר ב"אנטישמיות טהורה".
ובכלל, השנאה לזר, ובעיקר הנימה האנטישמית, מהוות כלי בקמפיינים של המפלגות הקיצוניות. בצרפת מדובר בז'אן מארי לה פן הוותיק, שכבר הורשע לא פעם בהכחשת שואה, ובקומיקאי השחור, מבלה מבלה דיואדנה, שעומד בראש המפלגה האנטי ציונית.
גם מפלגת לאוס היוונית הכריזה בעבר כי אושוויץ ודכאו היו "מיתוס" וכי היהודים אחראים למתקפת ה-11 בספטמבר בארצות הברית. ובהונגריה יש תמיכה לא מעטה במפלגת יוביק, אשר פעיליה לבושים במדי שחורים ומשתמשים בסיסמאות בנוסח אושוויץ נגד הצוענים.
סוגיית ההגירה עומדת בראש סדר היום בהולנד, שבה המוסלמים עשויים להפוך לרוב בתוך שנים אחדות. מי שמוביל את המאבק במהגרים הוא מנהיג מפלגת החופש, חירט ווילדרס, שמקווה לזכות בלפחות חמישה מושבים. ווילדרס לא מסתיר את תיעובו מהאיסלאם, כפי שבא לידי ביטוי בסרטו "פיטנה" שבו השווה בין הקוראן למיין קאמף של היטלר.
על אף התחזיות בדבר הישגים לימין הקיצוני, הפרשנים מעריכים כי מלבד תרבות קולנית ואווירת נכאים שישררו בדיוני הפרלמנט, לא אמורה להיות לכך השפעה רבה מדי מאחר שהגושים הגדולים של המפלגות המרכזיות ימשיכו לשמור על כוחם.
בין 9,000 שמות המועמדים אפשר למצוא לא מעט מתמודדים מוזרים ומפלגות הזויות, אם כי חלקם עשויים למצוא את עצמם משתתפים בקרוב בדיוני הפרלמנט בבריסל ובשטרסבורג.
מפלגת הפיראטים בשבדיה, שעשויה לזכות במושב ראשון היסטורי, נאבקת בניסיונות למנוע שיתוף קבצים באינטרנט, כפי שבא לידי ביטוי בעונשי המאסר על מפעילי האתר "פיראט ביי". המפלגה תומכת בביטול הרגולציה על זכויות יוצרים, ביטול שיטת הפטנטים והורדת הפיקוח על האינטרנט.
עמנואל פילברטו היה יכול לשבת היום על כס המלוכה ברומא, אבל מאחר שסבו, המלך האחרון של איטליה, הודח לפני שישה עשורים, הוא עשוי להסתפק בכיסא בפרלמנט האירופי. הנסיך, ששב מהגלות לאיטליה ב-2002, הפך לאחרונה לסלבריטאי אחרי שניצח בגרסה האיטלקית של "לרקוד עם כוכבים".
"הייתי בגלות במשך 31 שנה ואני מכיר את אירופה היטב", העיד פילברטו על עצמו. "אני מדבר חמש שפות, אני מכיר חצי מראשי המדינות באופו אישי, ועם החצי השני יש לי קשרי משפחה".
יורשת נוספת מגיעה מרומניה. הלנה בססקו, בתו של נשיא המדינה. הדוגמנית בת ה-29, שידועה בכינוי "פריס הילטון של הקראפטים", החליטה להתמודד כמועמדת עצמאית כדי לא לפגוע במפלגה של אביה, וכאשר הותקפה כי היא חסרת ניסיון טענה כי היא מלווה את הקריירה הפוליטית של אביה כבר מגיל 12.
ומגרמניה מגיעה גבריאל פאולי, אופנוענית אדומת שיער שמתמודדת מטעם מפלגת הבוחרים החופשיים. לפני שנתיים, כאשר הייתה חברה במפלגה האיחוד החברתי הנוצרי, עוררה פאולי סערה בבוואריה השמרנית כאשר אמרה כי יש לקבוע בחוק שלנישואים יש תוקף לשבע שנים בלבד.
נא להמתין לטעינת התגובות
