אפרים קציר, נשיאה ה-4 של ישראל, נפטר בגיל 93
קציר, מדען שהקים את המחלקה לביוטכנולוגיה באוניברסיטת תל אביב, הוצע לתפקיד על ידי ראש הממשלה גולדה מאיר, לה היה מקורב. קציר היה מארחו הרשמי של נשיא מצרים אנואר סאדאת בעת ביקורו ההיסטורי בישראל. הוא נפטר אמש בביתו ברחובות ראש הממשלה ספד לו: "היה מחויב למדינת ישראל בכל מעשיו"
אפרים קציר (לשעבר קצ'לסקי) נולד ב-1916 בעיר קייב באוקראינה, שאליה נמלטו הוריו במרוצת מלחמת העולם הראשונה. שנות ילדותו הראשונות עברו עליו בעיר זו ובעיר לודז' בפולין. ב-1925 בהיותו בן תשע, עלתה המשפחה לארץ ישראל וקבעה את מושבה בירושלים.
לאחר קריירה מדעית מאופרת הושבע קציר לתפקיד ב-24 במאי 1973. הייתה זאת ראש הממשלה, גולדה מאיר, פטרוניתו הפוליטית, שהפצירה בו לכהן כנשיא. קציר התקשה לוותר על חיי המחקר וביקש שייבנו עבורו "מכון וייצמן קטן" במרתף בית הנשיא. לאחר שהתייעץ עם חבריו מהמכון השתכנע לבסוף לקבל על עצמו את התואר הנשיאותי. זאת משום שהסיק כי צריך להוכיח למדענים הצעירים שיש גם חובות לאומיות שצריך למלא.
קציר ייזכר אולי כנשיא "אפור" למדי שלא יצר מחלוקות רבות, אלא שבימי כהונתו דווקא רשם מספר שיאים דרמטיים. כארבעה חודשים בלבד לאחר כניסתו למשכן הנשיא פרצה מלחמת יום הכיפורים. קציר הרבה לסייר בקווי החזית, להיפגש עם הלוחמים, לפקוד את בתי המשפחות השכולות ולבקר את הפצועים בבתי-החולים.
כמקורבה של ראש הממשלה, גולדה מאיר, הוא שימש לה כתף תומכת בשעתה הקשה. כמו כן, במהלך כהונתו הגיש לו יצחק רבין את התפטרותו מראשות הממשלה בגלל פרשת חשבון הדולרים ומנחם בגין השביע אצלו את ממשלת המהפך.
לקראת סוף כהונתו רשם קציר את אחת התמורות החשובות ביותר בתולדות מדינת ישראל - ביקורו ההיסטורי של אנואר סדאת בישראל (קציר היה מארחו הרשמי) ופעמי הסכם השלום עם מצרים. בין כל אלה עסק הנשיא קציר בפעילויות רבות בתחומי החברה והחינוך.
הוא
עם תום עידן נשיאותו בשנת 1978 חזר קציר לעסוק במדע והקים את המחלקה לביוטכנולוגיה באוניברסיטת תל אביב. בהמשך יזם את הועדה הלאומית לביוטכנולוגיה, שבעקבות המלצותיה החלה הממשלה לפתח תעשייה מהסוג הזה. כמו כן שימש כנשיא העולמי של רשת בתי הספר המקצועיים והטכנלוגיים "אורט".
במהלך חייו פקדו את קציר אסונות משפחתיים רבים. בתו הבכורה נורית, שהייתה שחקנית תיאטרון ידועה, נפטרה משאיפת גז לילה לפני הצגת בכורה. בשנת 1965 לילה לפני הפרמיירה היא חלתה מאוד והחליטה לחמם את חדרה באמצעות תנור גז. בבוקר מצא אותה אביה כשהיא מוטל ללא רוח חיים על הרצפה.
שבע שנים אחר כך נרצח אהרון, אחיו האהוב, בהתקפת מחבלים בשדה התעופה בלוד. אשתו נינה, שסבלה במשך שנים ממניה-דיפרסיה, נפטרה בשנת 1986 מסרטן הריאות שהתפשט לדם. בתו הצעירה עירית שמה קץ לחייה לאחר ששקעה בדיכאון מאז מות אחותה.
לרוע מזלו של קציר ובצירוף מקרים אכזרי, גם אותה הוא מצא מוטלת ללא רוח חיים כתוצאה מבליעת מינון גבוה של כדורים נגד דיכאון. לצידו של קציר נותר רק בנו מאיר, המשמש פרופסור למתמטיקה בטכניון.
לאחר כל אסון קציר מצא את מפלטו באהבת חייו הגדולה - במדע. רק שנים רבות אחר כך הבין שדווקא המדע הוא שהרחיק אותו מהאנשים שאהב באמת. "על הטעויות האלה אני בוכה בכי רב, וזה כואב", אמר באחד הראיונות האחרונים שהעניק.
בשנת 1999 לקה קציר במהל הרצאה בשבץ מוחי שגרם לשיתוק בחצי גופו. מאז הוא נעזר במקל הליכה ובעגלת נכים ובביתו במכון ויצמן טיפלה בו אחות. את הכוח להמשיך לחיות אחרי שרשרת האסונות שפקדה אותו הוא תלה במדע והמשיך בעיסוק זה עד סוף ימיו.
בעקבות אחיו הבכור אהרון, שהיה חברו הטוב ביותר ולימים נודע כאחד מבכירי המדענים בישראל, החל קציר להימשך לתחום המדע. הוא סיים את לימודיו בגימנסיה העברית "רחביה" במגמה הריאלית והמשיך ללימודי ביולוגיה וכימיה באוניברסיטה העברית בירושלים.
כבר בגיל 25 הוא סיים את עבודת הדוקטורט שלו והחל לעסוק במחקריו המדעיים, שבמסגרתם הצליח לפתח שיטות לייצור חומרים דמויי חלבונים. במקביל ללימודיו באוניברסיטה הצטרף קציר לשורות אירגון "ההגנה" והשתתף בפעילויות שונות של הארגון לפיתוח חומרי-נפץ ואמצעי לוחמה אחרים. בהגנה גם הכיר את נינה, מי שתהייה אשתו לעתיד. במאי 48', בעיצומה של מלחמת העצמאות, הוא כבר מונה למפקד חיל המדע (חמ"ד) של צה"ל.
פרופ' קציר נמנה עם המדענים המייסדים של מכון ויצמן למדע ברחובות. הוא הקים במכון ויצמן את המעבדה לביופיסיקה, ועמד בראשה שנים רבות. במחלקה זו העמיד תלמידים רבים, ובינהם גם אחדים מעמודי התווך של המדע הישראלי וניצח על שורה של מחקרים חשובים. עבודתו המחקרית סייעה רבות להבנת הביולוגיה, הכימיה והפיסיקה של חלבונים.
חותמה ניכר, בין השאר, בפענוח הצופן הגנטי, בהבנת התגובות החיסוניות ובפיתוח תרופות וחומרים סינתטיים שונים. השיטות שפיתח משמשות כיום בסיס לייצור תרופות אנטיביוטיות וחומרים חשובים אחרים. על הישגיו הרבים לאורך הקריירה המקצועית שלו זכה קציר במספר רב של פרסים, בינהם פרס ישראל ופרס רוטשילד במדעי הטבע ופרס יפן בביוטכנולוגיה (התשובה האסייתית לפרס נובל).
הוא גם היה לישראלי הראשון שנבחר לחבר באקדמיה האמריקנית למדעים בשנת 1966. עם השנים עבר קציר גם לפעול בתחום הציבורי: הוא שימש כמדען הראשי במשרד הביטחון ובמסגרת תפקיד זה היה אמון על פיתוח אמצעי לחימה וטכנולוגיות צבאיות. קציר אמר, לא פעם אחת, שהוא מאמין כי באמצעות המדע ניתן לחזק את הצבא.
ואכן, בתקופת כהונתו בתפקיד זה הונהגו חידושים רבים בצה"ל שתרמו רבות לביטחון המדינה. כמו כן, עמד פרופ' קציר בראש ועדה לארגון המחקר הממשלתי שמינה ראש הממשלה דאז לוי אשכול, ובמסגרת תפקיד זה הוא תרם להקמתן של תעשיות עתירות ידע רבות. הוא היה גם מעורב בפעילויות שונות בתחום החינוך המדעי.
ראש הממשלה בנימין נתניהו הביע צער על מותו של קציר. "מדינת ישראל מרכינה את ראשה עם מותו של נשיא המדינה הרביעי, אפרים קציר", אמר נתניהו. "אפרים קציר היה מחויב למדינת ישראל בכל מעשיו, היה אחד מפורצי הדרך בתחום המדע ואחד המדענים הראשונים והבולטים במכון ויצמן. קציר תרם תרומה גם לביטחון ישראל ויושרו וצניעותו יכולים לשמש מופת".
גם נשיא המדינה שמעון פרס פרסם הודעת אבל לזכרו של הנשיא הרביעי. "נשיא המדינה לשעבר, הפרופסור אפרים קציר, היה אדם משכמו ומעלה, מדען בעל שם עולמי אשר תרם תרומה יוצאת דופן לביטחון מדינת ישראל", כתב פרס. "הוא היה גם נשיא אהוב ומקובל וכדרכו צנוע ועמוק – הוא לא נכנע ולא התחשב בבריאותו ועבד ללא הרף למען המדינה, כאשר תוצאות עבודתו שזורות במפת הארץ, ברוחה וברמתה.
"תרומתו של אפרים קציר למדינה היא ענקית וחסרונו יורגש בכל צעד ושעל בתחומים הרגישים ביותר של ישראל. אזכור את אפרים לעולם ועד כאדם נפלא, בעל דעות עצמאיות ובעל מאור פנים לזולתו.יהי זכרו ברוך".
גם יושב ראש הכנסת, ראובן ריבלין, פירסם הודעת אבל בה נכתב: "הכנסת מרכינה את ראשה בעקבות פטירתו של פרופסור אפרים קציר, הנשיא הרביעי". ריבלין ספד לקציר, ואמר: "פרופסור קציר, מלבד היות איש אשכולות, מדען דגול, הוגה דעות ופשרן היה גם אדם טוב, איש טוב ונוח לבריות וככזה יזכר
נא להמתין לטעינת התגובות
