מגילת בועז
התבוננות מודרנית על זוגיות עתיקה. זהירות - שוביניזם חילוני
גם הוא האחרון אגב, נחשד כי היה לשופט גדול בדורו, בימים שעוד לא קיבל עקב כך איומים על חייו.
בשנים האחרונות, החל להתמקד גם השיח הפמיניסטי החילוני בדמותה של אשתו השנייה, הלוא היא רות, האישה והמגילה.
נכון שהיא כבר מזמן הפכה רותי או רותה, אבל דמותה נשארה סמל הנאמנות, והנחישות הנשית ונותחה באין סוף תזות, מאמרים ומחקרי מקרא.
כיוון שבגישה הזוגית של השניים אני דורשת, אין לי ויכוח עקרוני עם היותה של רות אישה חזקה וגאה, הנושאת את דגל הדבקות בתא המשפחתי. אבל עם השנים, אני הולכת ומגלה בה צדדים נשיים האהודים עלי פחות. היא כמובן לא השתנתה, זו אני שבשלתי. מאידך, האיש המופלא שחולק עימה את ארבע מערכות ההצגה, אך משום מה נדחק תמיד לפרס של שחקן המשנה, הולך ומתגלה לי בבגרותי כחבר ומאהב חכם וממוקד, ללא ספק "הגוד קאץ'" הכי שווה בבית לחם. לא הייתי מתביישת לומר כי גם גברברי דורנו המנוסים ביותר, יכולים ללמוד לא מעט מהלך כיבושיו ושיטות חיזוריו הפרקטיות והמקוריות של בועז.
בעוד רות הולכת ומצטיירת בעיני כבת זוג נצלנית וקרה, אשר כל מבוקשה מבועז הוא כי יגאל אותה מייסוריה, או במילים אחרות "בועז תעשה לי ילד!" (לזכותה ייאמר כי לפחות אינה משלה אותו והיא ישרה וישירה איתו מההתחלה), בועז הוא ההפך הגמור. קצין וג'נטלמן תנ"כי אמיתי.
ראשית, האיש גיבור. לא סתם גיבור, אלא גיבור חיל. לבטח יוצא סיירת מובחרת בצבא ההגנה לבני-ישראל. שנית, הבן אדם מיליונר. ברור שכסף זה לא חשוב והעיקר זה האישיות. אבל כאן מדובר במקרה קלאסי של בונוס טהור .
טקטיקת "הפיתוי" הייתה כמובן פופולרית בקרב בנות ישראל, כבר בימים ההם, כמו בזמן הזה, אולי אפילו יותר. כמו נשים אחרות בסיפור התנ"כי לפניה ואחריה, גם רות יודעת לנצל את משאביה הרוחניים והחומרניים לטובת המטרה, וכנראה שזוהי דרכו של עולם. הסיבה שהמקרה הזה צורם מעט יותר, היא כנראה האדם שמנגד. אם ניקח את תמר ויהודה למשל או סיפור דוד ובת שבע, סיפורי שידול נשיים קלאסיים כמעט (גם אם ניתן להתווכח על מידת המודעות אצל בת שבע), נראה שהמימד הרגשי אצל הצד הגברי שמנגד, הוא כמעט ריק לגמרי ולכן גם ניתן להתייחס לכך במידה מוגבלת של ציניות וסלחנות.
יהודה בא אל תמר כי חשב שהיא זונה בצד הדרך ודוד, כדרכו, חמד את כל אשר סביבו ולא שלט בהורמונים שלו. בועז להבדיל, מביע רגש אמיתי ודאגה לרות, לאורך כל הסיפור, ועל כן הפיתוי כאן נתפס באופן בוטה ומתריס יותר. אז נכון שגם תמר חמדה את זרעו של יהודה, אבל מדובר היה פה בניצול פיזי–גשמי גרידא, בעוד בסיפורנו הנוכחי, הניצול הוא כפול ועמוק אל מול רגשותיו והתנהגותו החומלת של בועז.
כל האמצעים כשרים גלאט
נחזור אל שלב הגישוש בסיפור האהבה החד סטרי הזה, המקסים בצניעותו. בשקט אקטיבי, כפי שזו מלקטת שיבוליה, מלקט בועז פרטים מנערו אודות מושא ליבו בטבעו את המשפט הכה רכושני, שרק בפיו יכול להישמע כל כך מיוחד: "למי הנערה הזו?"
הוא ממשיך ומחזר אחרי רות גם מבלי שהיא מודעת לכך. בועז דואג לכל מחסורה, מכניס אותה לחבורה וזאת כמובן מבלי שכבודה ייפגע ומבלי שתרגיש מושפלת. להיפך, הוא גורם לה בחוכמתו לחוש כי זו היא העושה עימו חסד, בלקטה תפרחת משדותיו. זוהי אמנם מניפולציה פשוטה, ההופכת גבר חמלן לתחמן, אך כאמור, במקרה שלנו - כל האמצעים כשרים גלאט.
בועז ממשיך ומפלרטט עם רות באסרטיביות חביבה וזו ממשיכה לראות בו אמצעי בלבד, עד שהדבר מרגיז את הדעת ממש. איפה עוד תמצאי דבר כזה? גבר שאינו חושש מהיותה אישה עצמאית וחזקה ואף מרבה לפרגן לה בפניה וחושף את תכונותיה ומעשיה האהובים עליו
ללא הבלטת האגו.
השלב הבא הוא לחם ומים. המשורר ואביר הנשים אלכסנדר פן, כבר הפליא לבטא כי "אהיה בשבילך כמו לחם ומים וכאל לחם ומים אלי תחזור", ייתכן שפן חטף את המוטיב הפשוט והבסיסי הזה מבועז, שמעניק לרות את התשתית הגשמית לחיים פיזיים של ממש. הכול פרוס בפניה, אך רות שלנו – מה לעשות, אינה מתאהבת. היא כמובן מוקירת תודה, מעריכה את בועז ומוצאת בו נחמה כלשהי, אך ללב כאמור, שיבולים ושיבושים משלו.
הסיפור, שעשה קמבק מטורף לגורן והפך אותה ללוקיישן רומנטי לדורות של אוהבים צעירים ורומנטיקנים, מסתיים באקורד צורם של היעלמות מסתורית. אין רגע קטן של נחת. הילד המיוחל נולד, רות נגאלה או נגעלה ובועז היקר נעלם באחת מבלי שנדע מה עלה בגורלו. העלמות שלאחר מעשה היא אולי לעיתים תכונה גברית, אך ספקני כי כך הוא במקרה הזה. ואולי בכלל על זה הומצא צמד המילים
"רות, עבור".
נא להמתין לטעינת התגובות
