החוק לעידוד הנכבה
טיפוח מיתוס הנכבה הוא אחד הגורמים העיקריים להנצחת הסבל הפלסטיני. אך החוק האוסר על ציון הנכבה הוא נכס למסיתים נגד ישראל
הם אינם לבד. חוויות כאלה עברו עשרות עמים באותן שנים. עשרות מיליונים הפכו לפליטים. ביניהם - יותר יהודים מפלסטינים. אבל רק הפלסטינים, הם בלבד, נותרו פליטים. ורק הפלסטינים, והם בלבד, מטפחים את חוויית הקורבן. ורק הפלסטינים, והם בלבד, אינם מוכנים לנקוף אצבע קטנה למען עצמם, אך הם משקיעים את כל הידיים, ובעיקר האגרופים, כדי לפגוע במדינת ישראל. וככל שהם שקועים בשנאה, בקורבניות, בהסתה, באשליות - כך מצבם גרוע יותר.
אך נדמה שיש רק דבר אחד שהוא גרוע יותר מטיפוח הנכבה, והוא החוק האוסר על ציון הנכבה. השבוע אישרה הממשלה את הצעת החוק של ח"כ אלכס מילר מישראל ביתנו, ויו"ר הקואליציה, ח"כ זאב אלקין מהליכוד, הבהיר שהקואליציה תתמוך בחוק. אוי לבושה.
משום שבמיתוס הנכבה צריך להיאבק עם מידע. לא עם חוק. הנכבה, בניגוד למה שמספרים לנו יוזמי החוק, אינו נחלה של מתי מעט מסיתים. הנכבה כבר התנחלה מזמן בכל הקמפוסים היוקרתיים של אוניברסיטאות המערב. וגם בישראל. לא רק שהחוק לא יפגע באירועים לציון הנכבה. החוק רק יהפוך את הנכבה להרבה יותר קדושה.
זכותם של הפלסטינים לציין את הנכבה. אותם זה לא מעניין שזה קרה גם ליהודים וגם לעוד עשרות מיליונים. אותם זה לא מעניין שהערבים טבחו ביהודים הרבה יותר ממה שיהודים טבחו בערבים. הם ותומכיהם מעדיפים את הסיפור החלקי שלהם. זה גם לא מעניין אותם שככל שהם מטפחים את החוויה, כך הם רק מעמיקים
את הסבל הפלסטיני.
הבעיה עם הנכבה איננה באירועים השונים לציון הנכבה. הבעיה היא בכך שמיתוס הנכבה חדר גם למערכות החינוך בישראל. שרי חינוך שונים ניסו, ברמה זו או אחרת, לכלול את לימודי הנכבה, על תקן של "נרטיב פלסטיני". הכשר לסילוף האמת. הרי זה "הנרטיב שלהם". באקדמיה אין צורך באישור של משרד החינוך. זה כבר קורה. יותר מדי מרצים, בעולם ובישראל, עוסקים בשטיפת מוח שיטתית, שהופכת את הנכבה לעוד מכשיר לצורך שלילת ההצדקה לקיומה של מדינת ישראל.
במקום חוק מטופש, יש צורך במידע. רוב בוגרי התיכון בישראל יודעים על דיר-יאסין. אבל אין כמעט תלמיד תיכון אחד שיודע על הפוגרומים שהיו נגד יהודים בעדן או בלוב או במצרים או במרוקו, גם הם בשנות ה-40. רוב התלמידים אינם יודעים על הנכבה היהודית, ועל מאות אלפי יהודים, יותר מערבים, שעברו את חוויית הגירוש והנישול.
יש מקרים נדירים, מאוד נדירים, שבהם יש הצדקה לחוק הפוגע בחופש הביטוי. כך במקרים של הכחשת השואה, עניין פלילי ברבות ממדינות אירופה. כך במקרים של הסתה לגזענות, ברוב הדמוקרטיות. הנכבה אינה כלולה במחלקה הזאת. היא איננה גזענות. היא הטעיה.
זכותם של ערביי ישראל, וגם של יהודים ואחרים, לציין את יום הנכבה. הם פועלים נגד עצמם. הם מנציחים את הסבל הפלסטיני. הם מחזקים את הסרבנות ומרחיקים את הסיכוי לשלום. אבל אין שום חוק האוסר על אדם לפגוע בעצמו ובאחרים באמצעות תעמולת כזב. אם רוצים אנשים הגונים וישרים להיאבק במיתוס הנכבה - שרק מגדיל את הסבל הפלסטיני - יעשו זאת באמצעות מידע אמין ורציני.
אם רוצה כנסת ישראל לחזק את מיתוס הנכבה ואת הטענות נגד ישראל הדורסנית והמדכאת - תעשה נא את השטות, ותאשר את החוק. המסיתים ושונאי ישראל ישלחו פרחים.
נא להמתין לטעינת התגובות
