על פני תהום: איך מטפלות חברות הדלק בזיהום אקוויפר החוף?
בדיקת nrgמעריב: בשנת 2007 הגיעו חברות הדלק להסכם עם המשרד להגנת הסביבה, הן התחייבו לבדוק את רמת הזיהום שגרמו תחנות הדלק לאקוויפר החוף ולהתחיל בהליך שיקום של זיהום קרקע ומי תהום בתחומן. שנתיים אחרי, החברות אומנם איתרו את התחנות המזהמות, אבל במעט מידי תחנות החלו עבודות השיקום
אקוויפר החוף הרדוד שוכן מתחת לחולות מישור החוף ומשתרע בין קיסריה לרצועת עזה. לצד בעיית ההמלחה, המאגר סובל מזיהום ממקורות שונים שהוציאו משימוש מספר רב של בארות מים. בהיותו מאגר מים לא-רציף, הרי שניתן לטפל בזיהומים באופן נקודתי.
אחד האיומים הבולטים שנשקפים לאקוויפר הוא מערכת הביטחון ומפגעיה השונים. אלא שמערכת הביטחון שומרת על פרטיותה בקנאות, גם מפני המשרד להגנת הסביבה.
האיום הגדול הנוסף מגיע מהמגזר הפרטי, ואינו נהנה מהפריבילגיה הביטחונית - תחנות הדלק: בישראל יש כ-1,000 תחנות דלק, כאשר לפז, דלק וסונול יש כ-500 תחנות שנבנו לפני שנת 1997, וככל הנראה חלקן מזהמות את הקרקע ומי התהום שבסביבתן, והכוונה היא בעיקר לאקוויפר החוף.
מקור הזיהום הוא מיכלי אחסון הדלק ששוכנים מתחת לתחנות וסובלים מדליפות.
תקנות המים שנחקקו לפני יותר מעשור, חייבו את חברות הדלק במספר פעולות למניעת הזיהום בהקמת התחנה ובהפעלתה. אך, הזיהום בלפחות 500 תחנות התרחש במשך עשרות שנים וטרם מועד קביעת התקנות הללו.
לאחר שהגיש מספר כתבי אישום שהוגשו נגד מנהלי החברות בגין זיהום, בתחילת 2007 המשרד להגנת הסביבה הגיע איתן להסדר חלופי: החברות יבדקו את התחנות ויתחילו בהליך שיקום של זיהום קרקע ומי תהום בתחומן. ההסדר מטיל את האחריות על חברות הדלק, שיבצעו את סקרי הקרקע בתחנות, ידווחו על הממצאים, ויתחילו לשקם את זיהום הקרקע והמים.
בדיקת nrgמעריב חושפת מה הספיקו חברות הדלק לעשות בשנתיים האחרונות. הממצאים לפניכם:
לפז יש כ-270 תחנות דלק מהם כ-190 וותיקות. בכיר בפז, שבשלב מסויים של השיחה ביקש להישאר בעילום שם, טוען כי "ברור שכל התחנות היו מזוהמות...בכל תחנה קצת נשפך זה בטוח". ה"קצת" שעליו מדבר אותו בכיר, הוא מהותי, שכן ליטר אחד של דלק יזהם מיליון ליטר של מי תהום וימהל אותם בחומרים מסרטנים.
בנוסף, מדובר במפגע בטיחותי, שכן קרקע הספוגה באדי דלק עלולה להתלקח. הרובד השלישי של הזיהום, נובע מגזים רעילים שנודפים מהדלק ועלולים לפגוע בעיקר בשוהים באזור התת קרקעי שסמוך לתחנות, כגון חניונים ומרתפים, או בכל מי שיחפור בקרקע המזוהמת.
במקביל למה שאומר אותו בכיר בפז בשיחה בעל פה, מוטב לפנות למסמך מחייב, שנכתב על ידי פז בעצמה. בדוחות הכספיים של החברה מצהירה פז , כי בשנתיים וחצי האחרונות היא ביצעה סקרי קרקע ראשוניים ב-130 תחנות, (המהוות קרוב ל-70% מסך התחנות הוותיקות).
החברה גילתה חשד לזיהום בכ-18 תחנות. במלים אחרות, החברה מדווחת על זיהום בעשרה אחוזים מהתחנות הוותיקות של החברה. אלא שגם מתוך אותן תחנות שפז גילתה שיש בהן זיהום מי תהום, קמעונאית הדלק החלה לשקם רק שמונה תחנות.
בשורה התחתונה, בשנתיים וחצי מאז שפז חתמה עם המשרד לאיכות הסביבה על ההסכם לטיפול בתחנות הדלק, היא התחילה לטפל בארבעה אחוזים מכל התחנות הוותיקות בלבד. זאת, כאשר אחד מבכירי החברה אומר שלמעשה כל ה-190 תחנות וותיקות מזוהמות, ברמה כזו
בהיותה חברה ציבורית שמניותיה נסחרות בבורסה, פז מחויבת לתת למשקיעיה מידע מדויק ומלא על זיהום המים ועל העלויות שנגזרות ממנו. היא אינה יכולה להסתיר מידע שכזה, מאחר שלמשקיעים יש זכות לדעת כמה כסף החברה מתכוונת להוציא, או תיאלץ להוציא, לטובת תיקון המצב.
ובכן, פז מצהירה שכדי לטפל באותן שמונה תחנות שהליך השיקום שלהם התחיל, היא תיאלץ להשקיע כעשרה מיליון שקל. את הסכום הזה, פז כבר "הפרישה" במאזן. כלומר, זהו סכום שנשמר בצד לטובת טיפול בנושא. לפי הסכום שפז מקצה לטיפול בתחנות המזוהמות, אפשר לומר שהעלות הממוצעת לשיקום תחנה, מסתכמת בכ-800 אלף שקל.
באשר לעשר התחנות האחרות בהן התגלה זיהום והשיקום שלהן עדיין לא התחיל, פז אומרת כי הקצתה סכום של שבעה מיליון שקל, וייתכן מאוד שתצטרך להשקיע סכום נוסף בעתיד.
במקביל להסדר הנינוח של המשרד לאיכות הסביבה עם פז מתקיים גם המישור הפלילי. כיום, יש חקירות פליליות נגד מודי בן ש"ך, (המנכ"ל הקודם של פז), ונגד סמנכ"ל נוסף, בקשר לזיהום קרקע ומי תהום בשלוש תחנות דלק.
חברת דלק נסחרת בבורסה בתל אביב כבר 50 שנה ולפני כעשור השתלט עליה יצחק תשובה. בנוסף להיותה קמעונאית דלק, החברה רכשה לפני שנתיים את שלושת מסופי אחסון הדלק - "פי גלילות" - באשדוד, ירושלים ובתל אביב.
לדלק יש כ-134 תחנות דלק וותיקות, שהן כאמור החשודות המיידיות מבחינת זיהום. בדומה ל"פז", גם נגד מנהלי דלק יש הליך פלילי בקשר לזיהום קרקע ומי תהום, אך כפי שעולה מהדוח הכספי, ההליך הזה לא מדרבן את החברה לפעולה כלשהי.
עד היום, החברה בדקה כ-41 תחנות, ומצאה זיהום ב-21 מהן. החברה מציינת כי כיום היא מנסה "לאפיין את אופי הזיהום" בתחנות הבעייתיות. ביתר התחנות, החברה מבצעת מעקב שנתי, והכל כמובן בתיאום עם המשרד לאיכות הסביבה ורשות המים.
בדוח הכספי השנתי האחרון "דלק" לא דיווחה על העלויות הצפויות לטיפול בתחנות, והסתפקה בהצהרה כי בוצעו הפרשות בספרים לצורך השיקום. בדוח השנתי הקודם, "דלק" כתבה כי "הפרישה תשעה מיליון שקל לצורך טיפול בזיהום של 13 תחנות". כלומר, החברה העריכה את עלות הטיפול בתחנה מזוהמת בכ-1.4 מיליון שקל.
בשורה התחתונה, דלק עדיין לא התחילה לשקם את זיהום הקרקע ומי התהום, אף לא בתחנה אחת. כמו כן, בשנה האחרונה החברה לא מצאה לנכון לדווח למשקיעים על עלויות מהותיות נוספות לטיפול בתחנות שהתגלו כמזהמות, (שמונה תחנות מזוהמות חדשות).
לפי ההסכם של דלק עם המשרד לאיכות הסביבה, יש לה עוד חמש שנים להתחיל את שיקום התחנה האחרונה שתיבדק.
בדומה לפז, גם סונול מקבוצת גרנית קיימת כ-90 שנה, ובשלוש השנים האחרונות החברה בשליטת דוד עזריאלי. סונול מפעילה 215 תחנות דלק ציבוריות, שבסביבות 80% מהן שייכות לדור הישן יותר.
סונול מצהירה כי עלות הטיפול בתחנה שדלף ממנה דלק, נעה בין עשרות למאות אלפי דולרים. בהיותה חברה וותיקה, ברור שהבעיה בסונול חריפה למדי. אלא שבינתיים החברה מדווחת בדוח השנתי שלה על 22 תחנות שחשודות כבעייתיות. זאת, מתוך לפחות 170 תחנות שנבנו לפי הסטנדרטים הישנים. מעבר לכך, גם בשנה שעברה סונול הצהירה על מספר דומה של תחנות בעייתיות כאשר הכוונה היא לאותן תחנות.
בשורה התחתונה, סונול אומרת שבשלוש השנים האחרונות, (כולל 2009), היא צפוייה להשקיע כ-16 מיליון שקל בשיקום התחנות המזוהמות. עד היום, החברה גילתה ומטפלת בזיהום רק בכעשירית מהתחנות הישנות שלה.
החברה הצעירה ביותר מבין חמשת קמעונאיות הדלק הגדולות, היא דור אלון, שהוקמה לפני כעשרים שנה, ונשלטת על ידי דודי ויסמן. דור אלון מפעילה קרוב ל-180 תחנות דלק. בהיותה חברה "צעירה" יחסית, סביר להניח שהתחנות של דור אלון סובלות פחות מדליפות. החברה מצהירה על השקעה של 1.5 מיליון שקל בהתאמת חלק מתחנותיה לתקנות החדשות למניעת זיהום. מעבר לכך, היא אומרת כי הגיעה להסכם עם המשרד להגנת הסביבה על שיקום תחנות מזוהמות, על פני שמונה שנים. לא ניתנו הערכות לגבי עלויות ולא ניתן פירוט לגבי אי אלו תחנות שהתגלה בהן זיהום.
החברה הצעירה מכולן היא "טן" שבשליטת אליעזר פישמן, המפעילה פחות מ-40 תחנות דלק. מדובר בחברה הכי פחות בעייתית, מאחר שהיא החלה לשווק דלק לציבור רק מאמצע שנות ה-90, כך שבתחנות החברה יש פחות בלאי, מפני שבנייתן נעשתה לפי סטנדרטים חדשים יותר. טן אכן מצהירה שכל התחנות שבידיה נבנו לפי תקנות המים החדשות.
לתשומת לבו של השר הסביבתי החדש גלעד ארדן: לשלושת חברות הדלק הגדולות יש כ-500 תחנות ישנות. מאז שהמשרד לאיכות הסביבה התחיל לטפל בנושא (לפני כשנתיים וחצי), הן בדקו ומצאו חשד לזיהום קרקע ומי תהום בכ-60 תחנות. אבל, דיווח על טיפול ממשי בזיהום יש בפחות מעשר תחנות.
החברות מדווחות על הסכמים בינן לבין המשרד, לפיהן יוכלו לעבור כשבע שנים עד שיתחיל הטיפול בתחנה המזוהמת האחרונה. בקצב הזה, ניתן לומר שחברות הדלק יכולות למזמז את הטיפול בנושא על פני שנים רבות, אם בכלל.
נוכח התוצאות של השנתיים וחצי האחרונות, לא ברור מדוע השר לשעבר להגנת הסביבה, גדעון עזרא, ופקידי משרדו לא ביצעו את הטיפול בזיהום בעצמם או באמצעות גוף בלתי תלוי. את החשבון אפשר להגיש לחברות הדלק, בסוף התהליך.
בהינתן ההערכות שניתנו על ידי החברות עצמן, אפשר להעריך ששיקום אמיתי של תחנות הדלק יעלה בסביבות חצי מיליארד שקל. על כן, ברור מדוע החברות העדיפו לבצע את "הבדיקות" בעצמן.
מדוע המשרד להגנת הסביבה לא משקם את הקרקע והמים בעצמו ופשוט מגיש להם את החשבון?
מהמשרד להגנת הסביבה נמסר בתגובה כי "חברות הדלק 'פז', 'סונול', 'דור אלון' ו'דלק' מבצעות כיום בפועל סקרים בלמעלה מ-250 תחנות מתוכם חברות הדלק כבר השלימו שיקום או נמצאות בשלבי שיקום בלמעלה מ-60 תחנות כל פעילות זו נעשית תוך ליווי מקצועי צמוד של המשרד. על פי תוכניות העבודה צפויה להסתיים סקירת ושיקום כל התחנות החשודות בזיהום בתוך כשש שנים".
נא להמתין לטעינת התגובות
