לך תגדל עגבניה: החקלאים והמשבר
אין בוקר שדוד טובילי, חקלאי מאשכול, לא חוטף בומבה. פעם מורידים את מכסת המים. פעם מפחיתים את התאילנדים. פעם יורדים עליו קסאמים. ועכשיו הולכים לחייב את הצרכנים לשלם מע"מ על העגבניות שלו
צלצל ליאור קטרי, מנהל הוועדה החקלאית של המועצה, לחברת הקואוצ'ינג של אלון גל והזמין סדנת אימון שנקראת "ממשבר לאתגר". הגיעו החקלאים הממורמרים לסדנה וישבו לברר עם המאמן מתי מדובר במשבר אמיתי, מתי מדומה. מתי הזמן לפעול, לסגור או להישאר בעסק. הוויכוחים הכי מרים היו בין הבעלים לנשים.
הנשים אמרו: "די! מספיק! הסבל, החרדות, ההפסדים הגיעו לנקודות שאי אפשר לסבול אותן יותר". הגברים התנגדו לסגירת המשק. "אולי מחר הכל ישתנה", הם אמרו. "את זה כבר אתם אומרים חמש שנים", ענו הנשים.
בשנות החמישים בן גוריון רצה לשמור על אדמות המדינה מהפולשים ולהפריח את השממה. הוא קיבץ קבוצת עולים ממצרים ומרוקו ונתן לכל משפחה 70 דונם אדמה ויחידה משפחתית בדרום יהודה ובנגב. במשך השנים התפתח האיזור והיום הוא מונה 13 קיבוצים ו-14 מושבים שמספקים לנו 20% מהתצרוכת המקומית של הפלפלים, 40% מתצרוכת העגבניות ו-60% מתצרוכת תפוחי האדמה.
משנת 1976, השנה בה הוטל מע"מ על מצרכים ושירותים, ענף הפירות והירקות נהנה מפטור. לפני כשבוע הממשלה אישרה הטלת מע"מ על פירות וירקות. ההחלטה עברה כעת לאישור הכנסת. מה יקרה, ירדנו לשאול אותם, עם הגזירה החדשה של המע"מ?
בסדנה "ממשבר לאתגר" ישב גם אבא של ליאור, יוסי קטרי. קטרי, שכילד בן 13 גנב את הגבול מסוריה לארץ ישראל, קיבל את האדמה בהיותו בן 18, ומיד התחיל לחרוש, לשתול ולקטוף. וככה עשה יום אחרי יום במשך 50 שנה. שבועיים לפני הסדנה החליט יוסי קטרי, פעם ראשונה אחרי יובל שנים, לא לשתול, לא לחרוש, לא לעבוד את האדמה.
אור חלש עולה בשעה חמש בבוקר, בחדר השינה של החקלאי קטרי. זאת השעה שיוסי קטרי מתעורר בה כדי למיין עגבניות בחממה. הגוף, שצמוד להרגל, ממשיך להתעורר לפני שעולה האור. הוא מתיישב במיטה, מושיט את היד לנעלי העבודה הגבוהות ונזכר שכבר אין עגבניות ואין חממה. ובתוך השקט המקפיא הזה, סופר קטרי את הפעימות של השעון. יום ארוך, ריק, ובכלל לא קל, מחכה לו.
כמה מטרים מהמשק של קטרי עומדים ריקים הדונמים של דודי אוביץ - מגדל הפלפלים לייצוא הגדול ביותר בארץ, שהכריז על פשיטת רגל בגין חוב של מיליוני שקלים. שימו לב לחממות הריקות האלה, אומר ליאור כשאנחנו נוסעים לאורך דונמים אינסופיים של חממות עזובות, קרועות, מתנפנפות ברוח שרק עמודי מתכת חשופים עומדים בהם בשורות ארוכות כמו חיילים רזים בטקס לוויה. "כאן", אומר ליאור, "כמו גם בבית האריזה, השקיע אוביץ מאות אלפי שקלים, וזה עוד לפני הניילונים ומחשבי ההשקיה".
"וזה המצב ברוב המשקים בתקופה האחרונה", מוסיף ליאור, "יש חקלאים שנושרים, כמו אבא שלי. ונופלים
"הנה, לא מזמן הסתובבו פה בשכונה שלנו כמה מפוקפקים שחגו סביב לבית של חקלאי אחד שהסתבך בחובות ענקיים ונעלם לפני שבועיים כאילו בלעה אותו האדמה, והוא לא הראשון. אבל בואי אקח אותך לאחד שלא התאייד, דוד טובילי".
טובילי, אחד החקלאים הגדולים באשכול, מקבל אותנו ביום לוהט בקונטיינר המקורר שמוצב במרכז 450 דונמים של חממות, שבהן הוא מגדל עגבניות ועוד עגבניות ועוד עגבניות. את החממות מקיפים מגורי התאילנדים, האריתריאים, הבדואים והרוסיות. מאה פועלים, אפס מהם יהודים. "יהודים", אומר ליאור, "כבר לא עובדים בעבודות כאלה. הם כבר לא יכולים לזחול בתוך חממות בחום של 40 מעלות. הם כבר לא בנויים לזה".
ביטול המע"מ הוא לא הגזירה היחידה שחטפו החקלאים בתקציב 2009. הממשלה מבקשת לקצץ במכסות העובדים הזרים בחקלאות במהלך השנים הקרובות, כחלק מהתמודדות עם האבטלה. על פי התוכנית, מספר העובדים, העומד כיום על כ-23,500, יפחת בהדרגה עד ל-3,000 בשנת 2014. טובילי, כמו יתר חבריו, אומר שאי אפשר, פשוט אי אפשר להוריד את המכסות של העובדים הזרים כמו שמשרטטים בעקומות הגרפיות על הניירות ששולחים להם ממשרד האוצר. עקומות חדות, שבהן, באיזורים מסוימים, יורד גרף ההעסקה של הפועלים הזרים לאפס בתוך שנתיים, כדי שידיים יהודיות יתפסו את מקומן בשדות.
"מי שכותב את זה" - בוכה, אבל ממש בוכה, החקלאי דוד טובילי - "יושב בתל אביב או בירושלים במשרד ממוזג, ואין לו שום מושג על המציאות. איזה יהודי יבוא לפה לעבוד בחממות? תאילנדי מרוויח 200 שקל לחודש. יהודי, אם יעבוד יקבל 600 שקל לחודש. האם מי שמוריד את הצווים האלה שם למעלה במשרדים לוקח בחשבון שהפירות והירקות יעלו פי שלושה?".
ומה עם המע"מ?
"המע"מ", קופץ טובילי כנשוך נחש, "הוא בכלל, אבל ממש בכלל, לא בעיה שלי. ואני מסרב להתייחס אליו כאילו הוא בעיה שלי. אם מישהו חושב בממשלה שהוא יכול להפיל עלי מע"מ של 16 וחצי אחוזים - ושאני אשרוד - אז הוא לא מבין שום דבר בחקלאות. כי זה ברור לגמרי שאני לא אשרוד את זה. מי שצריך לספוג את המע"מ זה הצרכן הסופי כמו שהוא סופג לגבי בשר ביצים וחלב". המע"מ אכן יוטל על הצרכן, אבל עליית מחירי הפירות והירקות תביא לירידה בצריכה. טובילי יפסיד.
"אני אסביר לך", אומר טובילי, "מתח הרווחים שלי הוא בין שמונה ל-12 אחוזים, במחזור כספים של 20 מיליון שקל לשנה. בחקלאות הרווח לא צפוי, מפני שאנחנו נתונים לתנודות של מזג אוויר. עונה קרה, עונה חמה, עונה שלא יורד בה גשם כמו החורף שעבר. הכל משפיע על המחירים בשוק.
"כשיבול אחד נכשל, אני יכול לגלגל את ההפסד על היבול הבא בתור, וזהו. אחר כך מתחילים ההפסדים. להיות חקלאי זה מקום צר מבחינת רווח. אי אפשר להפיל עליו עוד גזירות. אני כאן במדינה חי בחרדה מתמדת. מהתקף לב להתקף לב.
"יום אחד מורידים לי את מכסת המים, יום שני מורידים לי את התאילנדים. יום שלישי יורדים עליי קסאמים וכל התאילנדים בורחים. ולא משנה אם אני לוקח שק שינה ובא לישון איתם. שום דבר. בשנייה הם מתפזרים, והלך הקטיף. אחר כך מגיע לכאן 'צו אלוף', שאומר שבגלל המצב הביטחוני אסור לי לגשת לשדות. והגזירה הבאה בתור היא של המע"מ".
"תראו רבותיי", לוקח דוד טובילי הנסער מיקרופון דמיוני לידיו, ומדבר דרכו לאנשים שיושבים במשרדים בירושלים: "אם המדינה לא רוצה חקלאות, שיקבלו החלטה מסודרת - ויגידו ל-20 אלף החקלאים במדינה, 'אתם נטל עלינו ואנחנו סוגרים את הענף הזה'. במקום זה מייבשים אותנו, מכניסים אותנו כל שבוע לחרדה חדשה.
"אני כבר לא נושם. ואין עם מי לדבר. הם, הפקידים, נראים לי 'שם' כמו קבוצת אנשים, ששותים אספרסו, עולים למעלה, מנסחים נייר חדש של גזירות ומפרסמים, בלי להבין בכלל על מה הם מדברים. כשהיה 'צו אלוף', שאסר עליי לגשת לחממות - האם הם הבינו שתוך שנייה אני מאבד יבול של שנה שלמה? ואחר כך מס רכוש בא לבדוק אותנו - אבל את החישוב של כמה - הוספנו כמה - הורדנו ב'עופרת יצוקה' לא הכניסו בספירה שלהם. וככה יוצא, שאנחנו החקלאים יוצאים גנבים, ועושקי תאילנדים, שודדי מים, ומיליונרים של אדמות.
"רבותיי, חקלאות זה לא מיזם היי-טק, יש לנו קרה, וחום, ועש, ואנחנו עובדים פיזית 12 שעות
ביום. וגם אני רוצה להזכיר לכולכם מה שאמר הבן של המושבניקים מנהלל, משה דיין. 'יש כמה דרכים להפסיד כסף, למשל בהימורים. אבל חקלאות היא הדרך הכי בטוחה'".
נא להמתין לטעינת התגובות
