ההיפר-טכנולוגיה כבר לא מגניבה

יש איזה צדק פואטי בעובדה שמכשירים אלקטרוניים גורמים לנו לנזקים. ככה זה, היבריס

דרור גלוברמן | 18/5/2009 4:42

יש לי אלרגיה לאנשים שאין להם שום אלרגיה למכשירים אלקטרוניים, בעיקר חדשים. יש לי אלרגיה לאנשים שחייבים להשפריץ על שולחן בית קפה סילואט רוטט של בלקברי, או חמוק חמקמק של אייפון. שבלי סגווי כואב להם באגו.

בעוד כמה עשורים יכנו את העידן הזה "הדור האגו טכנולוגי", או "ההיפר תיעודי", או "הסופר קונקטיבי", או כל צירוף אינפנטילי אחר שיעיד על המצב המוזר שבו אנשים מתחזקים את ביטחונם העצמי בעזרת עדכון, שדרוג וריבוי מעבדים ומסכים על גופם.

אנשים שמודדים את הצלחתם לפי כמות הקרינה שהם צורכים; שמרגישים שיש להם יותר גדול אם יש להם את הכי קטן.

עם היכרות של מספר רב ספרתי של אנשים כאלה, אני יכול לקבוע בביטחון: אין קשר בין מכשיר להצלחה; בין שדרוג לצורך; ובין עדכון ליכולת להשתמש בו.

אבל דווקא יש איזה צדק פואטי בקשר שבין המכשירים ובין הנזקים שהם גורמים. ככה זה, היבריס. קרינה עושה סרטן, ציפוי הניקל בסלולריים

עושה פריחה, ועכשיו גם האלרגיה.

בקרוב: סכיזופרניה לבעלי חשבונות ג'ימייל מרובים; אין אונות למעמיסי פאוצ'ים בחגורה, ודיכאון בקרב ילדים שבין דקות האוויר של ההורים משיגים מהם בדוחק 30 שניות חום. היפר-טכנולוגיה הייתה פעם מגניבה. נגמר. מעכשיו - רק מה שבאמת צריך.