איך הפך שטייניץ ברגע משר מבטיח לבדיחה
התקציב עבר מעל ומתחת לשר האוצר, רה"מ בנה לו ציר עוקף ושרים טענו שמינויו מופרך. אבל הוא חושב שהוא יכול היה להיות גם רה"מ
שאל את השרים מסביב כמו גבר-גבר. "וואלאק, הגזמת", ענה לו פואד בן אליעזר והוריד לו הרבה אוויר מהחזה.
שרים שנחרדו מהמחזה שבו תוקף הרמטכ"ל את ראש הממשלה התלחששו ביניהם. שר האוצר יובל שטייניץ ניגש לאשכנזי והזמין אותו לצאת החוצה לשיחת בירור קצרה. השניים חזרו ואז החלה סדרת הסליחות וההתנצלויות ההכרחית של הרמטכ"ל בפני נתניהו, שהסתיימה רק למחרת בצהריים.
45 דקות תמימות בזבזה ממשלת ישראל על נושא שלא היה אמור לעלות ואיים לגרור את הדמוקרטיה למחוזות מסוכנים. מי שאשם בכל הסיפור הוא שר האוצר שלא ידע מימינו ומשמאלו, אבל גם ראש הממשלה בנימין נתניהו ושר הביטחון אהוד ברק שלא טרחו לעדכן אותו.
שטייניץ ואנשי האוצר העלו בישיבה כזכור את שאלת גיל הפרישה לאנשי קבע שאינם לוחמים. לילה קודם לכן סיכמו נתניהו, ברק ואשכנזי כי הנושא יורד לחלוטין מספר התקציב. היועץ המשפטי לממשלה חשש כי לא יעמוד במבחן בג"ץ.
שטייניץ הבין את גודל הברוך. פניו האדימו ממבוכה. הוא התנצל בפני אשכנזי בשיחה שקיימו בחוץ, אבל איש לא התנצל בפניו במהלך הימים האחרונים על שום דבר.
התקרית עם הרמטכ"ל הייתה שיאו של הביזוי. הכל בעצם עבר מעליו ומתחתיו. ראש הממשלה בנה לו ציר עוקף, התוכניות שלו נזרקו לפח האשפה, השרים דיברו מאחורי גבו וטענו שהמינוי שלו כושל ומופרך, פקידי האוצר חשו אבודים וראו בעיניים כלות איך בגלל חולשתו של השר - הכוח המסורתי נלקח גם מהם.
האיש החזק שלהם, ראש אגף התקציבים רמי בלינקוב התפטר במחאה מתפקידו, אחרי שזרה ארס לכל עבר. ועוד לא אמרנו מילה על העתיד.
ראשי הכלכלה והפוליטיקאים הבינו היטב את המסר. הפגישות בין יו"ר ההסתדרות עופר עיני ובין היועץ הכלכלי המיוחד של ראש הממשלה, אורי יוגב, שרטטה בעיני השרים ובכירי המשק מחדש את מוקדי הכוח.
יוגב הוא שר האוצר האמיתי, עיני בונה את האסטרטגיה הכלכלית, מחזיק ביד את מפלגת העבודה ומכתיב עסקת חבילה שבה הוא כמעט לא תורם דבר. שטייניץ לא קיים שם. שר האוצר לשעבר אברהם (בייגה) שוחט הודיע כי במקומו הוא היה שם מזמן את המפתחות
שלשום שאלתי את נתניהו מדוע מינה את יוגב, העניק לו את כל הסמכויות, וגרם להתנצחות הגדולה עם שטייניץ ומשרד האוצר, וכך גם לתחושה של התפרקות כללית בימים של משבר כלכלי חמור כל כך.
נתניהו טען כי הוא בסך הכל בנה מודל שקיים בכל העולם המודרני. גם בארצות הברית עובד הנשיא אובמה מול מנגנוני חשיבה כלכליים מחוץ למשרד האוצר.
האם לא פגעת באופן אנוש בשר האוצר שלך? "מה פתאום", ענה נתניהו. "עבדנו בשיתוף פעולה מלא. פעם אנחנו שכנענו אותו, פעם הוא אותנו. אני לוקח את העמדות השונות ומקבל את ההחלטות שלי. זו מנהיגות".
שלשום בצהריים, כמה שעות אחרי שאושר התקציב, זימן אליו נתניהו את העיתונאים לתדריך מיוחד במשרד ראש הממשלה. זה היה ניסיון בולט לתקן את הרושם הגרוע שעורר סיפור התקציב.
נתניהו הושיב לשמאלו את שר הביטחון ברק, לימינו את שטייניץ, ולידו את עופר עיני ושרגא ברוש, יו"ר התאחדות התעשיינים. סדר הישיבה שיקף הכל. נתניהו לא יכול ולא רוצה לנגוע בברק; ברק לא יכול לזוז בלי עיני; עיני לא יכול לזוז לשום מקום עם פקידי האוצר, והם לא יכולים לעשות דבר עם שטייניץ. זה כל הסיפור, במשפט אחד.
שטייניץ ישב בידיים קפוצות, חיוך מריר על פניו, ולא הפסיק לספר, יש אומרים לשקר, כי היה שותף מלא בהכנת התקציב ועסקת החבילה שהובאו לאישור. הוא היה כן דיו להודות כי אינו אוהב את כל הסעיפים בתקציב שהתקבל, בעיקר את הקיצוץ הרוחבי שעליו החליט עיני.
כאשר שטייניץ הודה לכולם, הוא שכח את עיני, מי שסגר עניינים מאחורי גבו, ומיהר ללחוש גם לו מילות התנצלות. במהלך התדריך התאחדו שטייניץ ועיני סביב אויב משותף. "תגיד לעיתונאים שישאלו אותי על בלינקוב", הפציר עיני בשר האוצר. "אני רוצה להיכנס בו".
ראש הממשלה עצמו טוען שהוא מרוצה מהתוצאה הכלכלית של התקציב. ההתנהלות הבעייתית מסביב אופיינית גם לממשלות קודמות, הוא התלונן, אבל רק הוא משלם את המחיר בתקשורת.
ובכל זאת, היו כאלה שהזהירו את נתניהו לא מזמן שלא יעשה כפל מינויים. "אתה לא יכול למנות שני אנשים שיחתרו אחד תחת השני", אמר לו מישהו. "אתה לא אלכסנדר מוקדון שצריך דיאדוכים תחתיו. מינית את שטייניץ, תן לו לעבוד. אתה לא יכול למנות שניים, וכאן יש שלושה שרי אוצר, כולל אותך".
"זה בסדר", ענה ראש הממשלה. "אני אגיד לו מה לעשות".
"זה לא הולך ככה", התעקשו הדוברים. "שטייניץ לא ייתן לך לנהל אותו, כי אז הוא מסתבך עם הצוות באוצר. ניסית כבר לנהל את דן מרידור באוצר ואת יעקב נאמן בקדנציה הקודמת ושניהם התפטרו. אתה הרי לא רוצה שידור חוזר. אם אתה לא סומך על שטייניץ, תמנה את יוגב כשר אוצר".
"לא", ענה נתניהו. "הוא לא יכול להיות שר האוצר. אין לו כוח פוליטי. יהיה בסדר".
שטייניץ לא יטיח שמץ של ביקורת בראש הממשלה ולא יגיד מילה פומבית רעה על מצבו, שעלולה להתפרש כהתרסה נגד נתניהו. הלויאליות שלו מוחלטת, וראש הממשלה ניצל אותה.
"אני לא מבין אותו", אמר אחד השרים. "ימים ולילות הוא מכין את תוכנית הקרב שלו, וברגע הקריטי נתניהו ממנה גנרל אחר שיסתער על היעד. זו בעיה של שטייניץ, אבל גם של ראש הממשלה. אתה לא יכול למנות אנשים לא מתאימים ולסמוך בעצם רק על עצמך. בסוף זה לא עובד אף פעם. ראינו את זה עם אולמרט ועמיר פרץ".
שר אחר, שראה ביום רביעי את שטייניץ מתרוצץ אחרי אחרון הפקידים, מנסה להדביק את רכבת התקציב שיצאה לדרך בלעדיו, קבע כי "האיש הוא מגלומן נטול אגו".
שטייניץ הרי משוכנע שהוא גאון רב-תחומי שיכול להיות ראש ממשלה, שר ביטחון ושר חוץ בעת ובעונה אחת. הוא כמובן פסל את כל מי שהזהיר אותו מפני התפקיד שהוא עומד לקחת על עצמו, ללא ניסיון בניהול ובלי להכיר את האדמיניסטרציה הממשלתית המסובכת.
מצד שני, ההתנהגות היומיומית שלו משדרת עממיות. הוא לא מתנשא, ולא אכפת לו להתנצל בכל הזדמנות ולהודות בטעויות קשות. גם ראש הממשלה ידע עם מי יש לו עסק. נתניהו מכיר את שטייניץ יותר מכל אחד אחר. "ידיד נפש" הוא קורא לו.
בימים ובלילות הארוכים באופוזיציה נהגו השניים לשבת שעות בקופי-שופ ברחוב עזה ולשוחח על הפילוסופיה היוונית, על תורת הדיאלקטיקה שאהובה במיוחד על שטייניץ, ועל תולדות ארץ ישראל.
אבל שטייניץ גילה חרדה גדולה. בנובמבר האחרון גייס נתניהו לשורות הליכוד את בני בגין, משה (בוגי) יעלון ודן מרידור. שטייניץ, שראה את עצמו עד הרגע האחרון בתפקיד שר הביטחון, גילה שהוא בחוץ.
נתניהו הבטיח לו שוב תיק בכיר, אבל שטייניץ סירב להירגע. אנשים שהסתובבו בכנסת ב-31 במארס לפנות בוקר, יום לפני השבעת הממשלה, ראו את שטייניץ נצמד לנתניהו בעיניים אדומות מהתרגשות ומתח. "אני מתייבש", הוא הודה.
בשיחה הלילית ההיא שכנע שטייניץ את נתניהו לתת לו את האוצר. נתניהו הסכים בלי חדווה, כידוע. הוא רצה בתפקיד את סטנלי פישר.
אגב, אי אפשר לומר ששר האוצר החדש לא התחבב על בכירי האוצר. הם מצאו בו אדם אינטליגנטי ומשכיל, בעל תפיסה מהירה ונכונות להשקיע וללמוד חומרים שהיו זרים לו עד לפני חודש וחצי. כל העניין הוא שהם לא חיפשו איש רעים להתרועע. הם חיפשו כוח.
החל ביום רביעי יצאו שטייניץ ועוזריו למסע לשיקום התדמית שנהרסה כליל. שר האוצר נדד בין אולפני טלוויזיה, עלה לכל תחנת שידור ברדיו וטען שהוא שר אוצר אמיתי, וכי משרד האוצר הוא שעומד מאחורי התקציב.
שטייניץ הקים אז ועדת חקירה נוכח הכישלון המודיעיני של הצבא במלחמת עיראק השנייה, על אפם ועל חמתם של שר הביטחון דאז מופז והרמטכ"ל יעלון.
הפעם לא הצליח שטייניץ לקצץ אגורה מתקציב הביטחון, על אף שזה היה עוד אחד מהדגלים שהניף. להפך, בסופו של דבר יצא אהוד ברק עם תוספות, ואתמול נראה מאושר. גם השכר במגזר הציבורי לא קוצץ, כי יוגב ועיני ניהלו את העניינים. המע"מ עלה, שוב בניגוד לדעתו של שר האוצר.
שטייניץ לא יודה, אבל מקורביו משוכנעים כי נעשו כאן טעויות שאסור שיחזרו על עצמן. "בפעם הבאה כולם יבינו שיש כאן שר אוצר אחד. הלקחים שלנו נלמדו. שטייניץ יודע שאסור לו לתת לאיש להתערב, וזה הדבר הכי חשוב", אמר אחד מהם.
אלא שבלשכת שר האוצר טרחו לשמור על אש קטנה את המאבק בשר החינוך גדעון סער. שטייניץ אוהב לטפח את היריבות המועילה הזו, שמציגה את השניים כמי שמנהלים מאבקי ירושה מוקדמים על כיסאו של ראש הממשלה.
"סער אשם בכל", האשימו אתמול מקורבי שטייניץ. "הוא הצביע נגד התקציב בפעם הראשונה, עשה קמפיין בנושא הקיצוץ בחינוך ופגע באוטוריטה של ראש הממשלה. ברק ועופר עיני הבינו שנתניהו לחיץ וסחטו ממנו את עסקת החבילה הזו".
תגובת לשכת שר החינוך: "שר החינוך ניהל מאבק עקרוני בנושא תקציב החינוך, שאותו לא היה מוכן להסית למסלולים פוליטיים ופרסונליים חסרי שחר. אין בכוונתו לעשות זאת גם עתה".
נא להמתין לטעינת התגובות
