איפה אובמה ואיפה נתניהו
כשאובמה ישאל את יועציו על נתניהו, הם לא יצטרכו לדבר הרבה. תראה את תחילת הכהונה שלו ואת תחילת הכהונה שלך, יגידו. זה הכל
ואם כך מתכונן אובמה לארוחת ערב, תחשבו מה קורה כשראש ממשלה ישראלי מגיע לביקור ראשון. הצוות שמקיף את הנשיא, שרבים בתוכו מכירים אותנו ואת הפוליטיקה שלנו ברמה אינטימית, מכין ודאי תיקים עמוסים בפרטים. אבל כשהנשיא הנמרץ אומר לעוזריו שיסבירו לו מי זה האיש בעל המבטא האמריקאי המשובח שמגיע אליו בשבוע הבא, כל מה שהם צריכים לעשות הוא להצביע על החודש האחרון. זה, אדוני הנשיא, מה שעשה בנימין נתניהו מאז היה לראש ממשלה. זה, אם אתה ממש רוצה להבין, ההבדל בינו ובין מאה הימים הראשונים לשלטונך ("את מאה הימים הבאים", אמר אובמה בסעודה, בלגלוג על תדמית מחולל הסערות שלו ויומרותיו לברוא עולם חדש, "אני מתכונן להשלים ב-72 יום וביום ה-73 אנוח").
אתה התכוננת לשלוט שלושה חודשים, יאמרו היועצים, וכשנכנסת לתפקיד חוללת סערות. שינית באחת מדיניות לגבי חצי עולם: פתחת שער לאמריקה הלטינית, ופשפש לעבר קובה - שניים מהשדים השחורים של עידן בוש. הנחת על השולחן תוכניות כלכליות, הכרזת על מדיניות חדשה ביחס לאיראן, הופעת בטלוויזיה בתדירות של מגיש חדשות.
על מר נתניהו, ימשיכו, אמרו בישראל שהוא מתכונן לחזרה לשלטון עשר שנים. בוודאי שבשנתיים האחרונות, בעודו מוביל ברוב מוצק בסקרים ובעוד יריבו הפוליטיים מבצעים בזה אחר זה מעשי חרקירי, לא היה לו הרבה מה לעשות פרט להתקפות אופוזיציוניות, הכנת הניצחון בבחירות והתכוננות ליום שאחרי. בניגוד לך, הוא גם ידע בדיוק למה הוא נכנס, שהרי כבר שימש בתפקיד שלוש שנים. אבל כאן, אדוני הנשיא, אתה חייב להבין משהו לגבי ראש הממשלה הישראלי: יש פער כמעט בלתי נתפס בין מה שתקבל ממנו בשיחה, מהירות התפיסה שלו והבסיס האינטלקטואלי שעליו הוא נשען, ובין מה שיעשה בפועל. וכדי להבין את זה לעומק, לא צריך אלא להתבונן בשני המעשים הראשונים של כהונתו - הרכבת הממשלה ואישור התקציב.
אתה עברת, בדרכך בוושינגטון, אצל כל אדם טוב שיכולת לחשוב עליו, וניסית לגייס אותו כדי לשנות את העולם. הבאת אנשים מהעסקים והאקדמיה, מנוסים וחדשים, יריבים פוליטיים ותומכים מובהקים, אנשים שאין להם שאיפות משל עצמם וכאלה
מר נתניהו מנתח מצבים אישיים ופוליטיים מתוך חשדנות עמוקה והנחת התסריט הגרוע ביותר, ולכן מביס את עצמו כמעט בכל מהלך. הוא מאמין עמוק בממשלה קטנה ויעילה, אבל חילק את עור הדוב הפוליטי פי שניים מגודלו האמיתי והציב בתפקידים החשובים ביותר אנשים שיש להם אינטרסים זרים, או שפשוט אינם כשירים לתפקידם. ואז הקים לכל אחד מהם צינור עוקף, איש אמון משלו שאין לו תפקיד רשמי, ויצר פלונטר שאין לו ברירה אלא להכשיל את עצמו.
למר נתניהו יש הבנה כלכלית משובחת, השכלה רחבה ועקרונות כמעט אידיאולוגיים. הוא גם נחשב לפוליטיקאי מיומן. בשיחה תיאורטית תשמע ממנו אפילו דעות אפיקורסיות בנושאי טאבו כמו תקציב הביטחון - גודלו, כיווני ההתעצמות של ישראל, כוחו ויעילותו של הצבא. דיוני התקציב הנוכחיים זימנו לו הזדמנות פז כדי לחולל מהפכה, קטנה או גדולה: חומרת המצב הכלכלי מובנת לכולם. שר הביטחון שלו (בישראל, יתכופף היועץ לאוזנו של הנשיא כלוחש סוד לא נעים, שר הביטחון איננו האזרח שקובע עבור הצבא מדיניות, כיוונים ותקציב, אלא ראש ועד העובדים של לובשי המדים) חלש פוליטית. הציבור מוכן לקורבנות, לראש הממשלה יש מנדט מוצדק של מי שהוכיח את עצמו כשר אוצר.
ומה יצא מכל זה? שר האוצר הלא מנוסה שמינה נתניהו, שנחשב בציבור לסוג של בובה, הניח לפקידי האוצר להציג תוכנית שלומיאלית, שקל היה לתקוף אותה פוליטית. נכון, נתניהו עצמו ראה את סעיפיה ואישר אותם, אבל זה לקח פחות זמן ממה שלקח לנו לכתוב את הבדיחה ההיא על הילרי קלינטון וביקורה במקסיקו. ואחר כך נקרעו לגזרים אחרוני הרעיונות הכלכליים שבהם נתניהו מאמין ואותם כה ייטיב להציג בשיחה הנעימה שתקיימו, בידי איש בשם עופר עיני: טרייד יוניוניסט אפור, שהניח על שולחנו של מר נתניהו אקדח ריק מכדורים בשם "פירוק הממשלה", ומיד ראה איך מר נתניהו מצליח לירות בו ברגל של עצמו. לא קרתה שום מהפכה, אפילו לא מהפכונת, לא כי נתניהו לא מבין, אלא כי הוא לא מסוגל לפעול.
אתה , יגידו היועצים, הבאת מתנה להוגו צ'אבז והושטת יד לראול קסטרו. מר נתניהו מסתגר מאז כניסתו לתפקידו בתהליך של "הערכה מחדש" של מדיניות ישראל. מדי פעם יוצאת מהחדרים הדלפה, לפיה הוא "פונה למסלול הסורי" או "יתמקד בשלום הכלכלי". אבל זה לא מה שהוא רוצה באמת.
ומה הוא רוצה באמת? ישאל אובמה.
לא לעשות כלום, יאמרו היועצים. הוא רוצה לעבור את הביקור כאן בשלום, שדובריו (ולא ברור כרגע מי הם, יש שם סכסוך בגודל של הטיטאניק על חדרים בלשכה וסמכויות) ייצאו החוצה ויספרו שיש ביניכם כימיה, שהקשבת לו ברצינות והתרשמת מחזונו. אתה תשמע ממנו הרבה על היסטוריה, הרבה על חזון, הרבה מאוד על מה שהוא עצמו עשה - ומעט מאוד על מה שיעשה. האמת, בעניין הזה הוא די מחכה לך.
על שני עניינים, יאמרו היועצים לסיום, נתניהו חושב שכהונתו תקום או תיפול: הכלכלה והאיום האיראני. בכלכלה כבר הסברנו לך מה הוא חושב ומה עשה. בעניין האיראני הוא רוצה שאתה תעשה, אבל לא מסוגל - נפשית ומעשית, ולא אינטלקטואלית - להכניס את המעשה הזה לתוך מסגרת של חזון אקטיבי. הוא מחכה שאתה תגיד לו. לכוד תמיד בתוך משוואות של כוחות, שתמיד בעיניו הם עוינים ותמיד הם מתאזנים באופן שכמעט אינו מאפשר פעולה, הוא עושה רק כשאין ברירה.
נא להמתין לטעינת התגובות
