גאווה לאומית, זה לא חשוב?

הרהורים על חשיבותו של מרד בר כוכבא ותרומתו לאתוס הלאומי

נדב העצני | 13/5/2009 8:42 הוסף תגובה הדפס כתבה כתוב לעורך שלח לחבר
בתי חזרה מהגן וסיפרה שהגננת כועסת על בר כוכבא ורבי עקיבא. מסתבר שהביקורת הקשה שהשמיע פרופ' יהושפט הרכבי לפני שנים על מרד בר כוכבא, מחלחלת עכשיו לעולמם של הגננות והילדים. אמנם בשירי הילדים בר כוכבא ממשיך להיות גיבור, ורבי עקיבא משמש כמאור גדול בתולדות העם היהודי. אבל לכרסום בדמותם ובפועלם של השניים ישנה חשיבות מרחיקת לכת-תרבותית, לאומית ופוליטית.

הביקורת נגד מרד בר כוכבא נולדה במקור מהרצון לנתץ את מיתוס הגבורה והקוממיות של המרד ולהוביל למסקנות פוליטיות של כניעה ודפיטיזם בימינו. הביקורת הזו בוחנת מחדש את ההיסטוריה היהודית, אבל יותר מכך מאתגרת את ההווה והעתיד הציוני-יהודי. כיוון שדמותם של בר כוכבא ורבי עקיבא מהווה עוגן חשוב במורשת החתירה לקוממיות של עם ישראל, בכל הדורות.

אלא שכאשר בוחנים עניינית את הביקורת הזו, לא ניתן לבטל אותה על הסף. כיוון שדיכוי המרד נגד הרומאים בשנת 133 הביא לתוצאות קשות בהרבה מדיכוי המרד שהחריב את בית שני, 63 שנים קודם לכן. בד בבד, לכוח המניע של המרד - תפיסתו הלאומית-דתית של רבי עקיבא - ישנה חשיבות אקטואלית גם היום, והיא נטועה בתוך תפיסתה הבסיסית של הציונות הקלאסית.

רבי עקיבא ראה לנגד עיניו יציאה לאומית מתמדת ממצרים, במסגרתה ישנה חשיבות עליונה למימוש החירות הלאומית. תפיסתו של רבי עקיבא לא הייתה נחלת הכל, עד שלא בא הקיסר אדריאנוס ולא הותיר כל ברירה לציבור המוכה שישב בציון. אדריאנוס
קידם חזון של אימפריה מאוחדת, בה תשלוט התרבות הרומאית-הלניסטית, ויוסרו חטוטרות כמו הדת והתרבות היהודית. לכן, ניתנה ההוראה לסלק גילויי ברבריות, כגון ברית המילה. כך גם הוחלט להקים על חורבות ירושלים את העיר ההלניסטית איליה קפיטולינה. ואם תוכניתו של אדריאנוס לא הייתה נתקלת בהתנגדות קשה, עצם קיום העם היהודי היה עומד בסכנה.

בניגוד לפילוג העמוק ששרר ערב המרד שהסתיים בחורבן הבית, אדריאנוס דחף את כל שדרות העם להתאחד סביב התפיסה של רבי עקיבא ובן טיפוחיו - בר כוכבא. קשה לקבוע בדיעבד, אם אכן לא היה מנוס ממרידה. התוצאות אמנם היו הרות גורל, אבל מבחן התוצאה אינו תמיד המבחן הנכון. מה למשל היו טוענים המבקרים, לו מרד החשמונאים היה נגמר בכישלון? האם יהודה המכבי היה מוכרז כאויב העם? ונזכור שגם תוצאת הכרזת המדינה ב-1948 לא הייתה מובטחת מראש. גם מעשה הרפתקני זה עלול היה להסתיים באסון.

בל נשכח, היישוב היהודי בארץ השתקם אחרי מרד בר כוכבא, בעיקר בגליל, כאשר באושה, בציפורי, התקיימו מפעלים מופלאים, כמו כתיבת המשנה והתלמוד הקיום היהודי נכרת מהארץ רק מאות שנים מאוחר יותר, מסיבות אחרות. מאידך רוח המרד, ניצוץ הקוממיות היהודית, הבעירה את אש החירות הלאומית בכל הדורות והובילה להקמת מדינת ישראל, כל כך הרבה שנים אחרי שהרומאים חלפו להם מן העולם. לכן, גם לגננת של בתי אין כל סיבה אמיתית לכעוס, לא על בר כוכבא ולא על רבי עקיבא.
כל המבזקים של nrgמעריב לסלולרי שלך

תגובות

טוען תגובות... נא להמתין לטעינת התגובות
מעדכן תגובות...

נדב העצני

צילום: .

תושב ירושלים. בעבר כתב וערך ב "העיר" וב"מעריב". מגיש תוכנית רדיו אישית ברשת ב'. בוגר משפטים, היסטוריה ומדעי המדינה

לכל הטורים של נדב העצני

עוד ב''דעות''

כותרות קודמות
כותרות נוספות

פייסבוק

פורומים

כותרות קודמות
כותרות נוספות
;
תפוז אנשים